בדרך לממשלת ביבי-הרצוג?

המתמטיקה של הסקרים, ההצהרות של הנשיא רבלין, האינטרסים של ראשי המפלגות הגדולות: הכל מוביל לתסריט של ממשלת אחדות אחרי הבחירות

מאת:
השאירו תגובה
א א א

כמו הליכוד, סיימה מפלגת העבודה את הפריימריז עם רשימה לא רעה מבחינתה: בלי הפתעות מרעישות ובלי מבוכות יוצאות דופן. חברי המפלגה אוהבים את סתיו שפיר ואיציק שמולי (במקרה של שמולי, לא ממש ברור לי למה), והם דורגו גבוה. חבל על יוסי יונה שנדחק למקום גבולי בפער קטן מאוד – הוא היה המועמד המעניין ביותר בפריימריז האלו, בטח יותר מטיפוסים כמו נחמן שי, שגם היום ההישג העיקרי שנקשר אליו הוא הרגעת הציבור במלחמת המפרץ הראשונה. מעולם לא תוחזקה קריירה ארוכה כל כך על ההמלצה לשתות מים.

אבל כל זה משני לעומת שאלת הרכב הממשלה הבאה. וזה מה שמצביעי העבודה והשמאל אמורים לחשוב עליו כרגע. על פי ממוצע הסקרים השונים, מסתמן כרגע גוש של 40-41 מנדטים שימליץ על בוז'י לנשיא (עבודה 23, מרצ 6-7, חד"ש, בלד ורעם-תע"ל 11), וכ-40-44 מנדטים שימליצו בוודאות על נתניהו (הליכוד 24 והבית היהודי 16 ועוד ארבעה מנדטים של אלי ישי, אם הוא יעבור את אחוז החסימה).

השאר תלוי במפלגות המרכז והחרדים: גם בהתפלגות המנדטים ביניהם וגם בהחלטה שלהם עם מי ללכת אחרי הבחירות. הכיוון המועדף על כחלון, לפיד, ליברמן, ש"ס ויהדות התורה הוא כרגע בגדר ספקולציות וניחושים. יש שמועה שכחלון מוקף באנשים שמונעים רק על ידי הרצון לראות את ביבי עף, אבל יש גם אנשים שטוענים שבסוף הוא ליכודניק שרוצה לחזור הביתה ולכבוש את המפלגה. לא ברור אם החרדים ולפיד יכולים לשבת ביחד. קשה לדעת אם ליברמן יכול להתאושש מחקירת השחיתות, וכו'.

אבל יש תרחיש אחד שבו החישובים הפנימיים בכל המפלגות האלו לא כל כך משנים – זה של ממשלת אחדות. אם נתניהו והרצוג מאחדים כוחות, יעמדו לרשותם 47-48 מנדטים, ויהיה להם קל מאוד להגיע ל-61. מספיק שהחרדים וליברמן יצטרפו לממשלה, והרוב בכנסת מובטח. ויש בכלל ספק שהם יצטרפו?

> "המחנה הציוני" מציג: כך נעביר קולות של שמאלנים לימין

בנימין נתניהו (אורן זיו / אקטיבסטילס)

בנימין נתניהו. עוד קדנציה, הפעם בקולות השמאל (אורן זיו / אקטיבסטילס)

אחדות היא במידה רבה האינטרס של ביבי ושל הרצוג. ביבי יודע שכולם נגדו בבחירות האלו. האחדות משיגה לו לפחות עוד שנתיים בראשות הממשלה, שאחריהן הוא יוכל לפרוש בכבוד, או להחליט להתמודד שוב – תלוי בנסיבות הפוליטיות.

להרצוג יש מטרה אחת בלבד: להיכנס למשרד ראש הממשלה. אחדות עם רוטציה תביא אותו לשם. ברגע שפוליטיקאי ישראלי הופך ראש ממשלה, הוא תמיד ראש ממשלה בפוטנציה. תשאלו את פרס, או את ברק, שאנשים עדיין מפנטזים על החזרה שלהם. אחרי שהרצוג יהפוך ראש ממשלה, הוא יוכל תמיד להמשיך להתמודד על התפקיד. בשביל ביבי ממשלת אחדות היא מוצא מכובד. בשביל הרצוג היא המקפצה האופטימלית להתמודדות הבאה, נגד גדעון סער למשל.

(אגב, הסכם הרוטציה של הרצוג עם לבני קובע שהוא יתקיים רק אם הנסיבות הקואליציוניות יאפשרו אותו, ככה שהוא אינו מונע ממשלת אחדות של הרצוג-ביבי).

אחדות גם תאפשר להרצוג וביבי לחסל את היריבים שלהם – מפלגות המרכז של לפיד וכחלון, והמפלגות האידיאולוגיות – מרצ והבית היהודי. הם יוכלו לעשות את זה באמצעות שינוי שיטת הממשל, כך שנציג הסיעה הגדולה תמיד יקבל את המנדט להרכיב את הממשלה. ביבי כבר הכריז על התמיכה שלו בתיקון הזה. החרדים גם עשויים לתמוך – עליהם זה ממילא לא מאיים יותר מדי.

התסריט של ממשלת אחדות כבר נמצא על השולחן – ליברמן הודיע שהוא תומך. הנשיא רבלין נערך מצידו לקידום ממשלת אחדות במקרה של "אי הכרעה" בבחירות – ואי הכרעה היא התוצאה הוודאית כמעט לפי הסקרים.

ככל שהמגעים הקואליציונים יימשכו, ככה תתחזק "הדרישה הציבורית" לאחדות ש"תפסיק את הסחטנות". סקרים יראו שמרבית העם תומך, ומכאן והלאה זה רק עניין של חלוקת תיקים וכספים בין המפלגות הגדולות והחרדים.

שינוי המציאות או חלוקת שלל?

יש לא מעט אנשים שבאמת חושבים שממשלת אחדות היא רעיון טוב. שביחד, המפלגות הגדולות יכולות לפתור ביניהן את האתגרים שבפניהם עומדת ישראל. שלום וביטחון, וגם צדק חברתי. האמת, כמו שההיסטוריה מלמדת, היא הפוכה. ממשלות אחדות אינן יכולות לקבל שום הכרעה, מכיוון שהמהות שלהן היא תחזוקת הסטטוס קוו תוך כדי חלוקת תיקים ותפקידים בין אנשיהן. המהלך החריג היחיד שהן יוכלו לבנות עליו קונצנזוס הוא עוד מלחמה.

אין שום סיכוי שממשלת אחדות תפתור למשל את סוגיית הכיבוש, מפני שהאגף הליכודניקי שלה יתקע גלגלים בתהליך ולא יספק את הרוב הנדרש בכנסת (מישהו בכלל יכול לדמיין תרחיש אחר?). אין סיכוי לתפנית במדיניות הכלכלית, מפני ששני-שליש מהממשלה, מנתניהו ושטייניץ ועד טרכטנברג ולבני, יהיו אנשים שמחויבים לחלוטין להפרטה ולעולם העסקי. בשורה התחתונה, מצביעי העבודה ימצאו את עצמם תומכים בשרים יריב לוין, מירי רגב, גלעד ארדן, ליברמן וכמובן – בראש הממשלה נתניהו. בתמורה, גם ציפי לבני, הרצוג, טרכטנברג ויחימוביץ יקבלו נתח מהשלטון. למעשה, זו תהיה ממשלה לא מאוד שונה מהקודמת, כשאת 25 המנדטים של לבני ולפיד יחליפו 24 מנדטים של לבני והרצוג (ואת בנט יחליפו החרדים).

מי שמשוכנעים שהבחירות האלו הן על שינוי המציאות בישראל ולא על חלוקת השלל הפוליטי צריכים לחשוש מאוד מהאפשרות הזאת. מי שחושבים שהכיבוש, הבידוד הבינלאומי, הכלכלה הקפיטליסטית וההידרדרות בין יהודים לערבים הם סכנה לא יכולים להסתפק בסידור תפקידי שרים לארבעה ח"כים של העבודה (פלוס לבני והרצוג). צריך לדרוש שינוי טוטאלי במדיניות. הרצוג ולבני מדברים על החלפת השלטון? אז בבקשה, שיתחייבו להחליף ולא להשתתף בו. השאלה הרלבנטית היחידה בכל אירוע בחירות מעכשיו, ולכל מועמד של מפלגת העבודה היא זו: האם תשב עם הליכוד נתניהו בממשלת אחדות אחרי הבחירות?

עדכון: יש פרשנים פוליטיים שטוענים שבעקבות הפריימריז בעבודה הסיכוי לאחדות קטן מאוד, כי סתיו שפיר ויחימוביץ לא ירצו לשבת בממשלה עם הליכוד (הנה עמית סגל למשל). יוסי ורטר כותב בהארץ שיחימוביץ מתנגדת לאחדות. ייתכן. אבל מה יקרה כאשר יהיה הסכם רוטציה על הפרק? הרקורד של יחימוביץ בעניין הזה לא כל כך טוב: ב-2009 היא סירבה להצטרף למורדי העבודה  ובכך למעשה אפשרה לברק להצטרף לממשלה הקודמת של ביבי; מה הסיכוי שהיא תמרוד עכשיו, כשיש רוטציה על הפרק? והאם סתיו שפיר מוכנה להיות מואשמת בטרפוד החזרה של העבודה לשלטון? הרי זה יהיה הטיעון אם וכאשר המפלגה תידרש להסכים לאחדות. לכן חשוב לשמוע דברים ברורים מחברי הכנסת של העבודה עכשיו, ולא אחרי שהקלפיות נסגרות והלחצים מתחילים. האם הם יהיו מוכנים לשבת בממשלה עם נתניהו והליכוד?

> הבטחת המועמדים בבחירות 2015: עוד מלחמה בעזה

א א א
ועוד משהו קטן...

אנחנו ממש שמחים שקראת את הפוסט הזה, ומקווים שמצאת בו עניין. הצוות של שיחה מקומית משקיע מאמצים משמעותיים כדי להביא לקוראות ולקוראים שלנו חדשות, תחקירים, פרשנויות וטורי דעה מגוונים, והכל מתוך מחויבות להתנגדות לכיבוש ולקידום שלום, שוויון וצדק חברתי.

קשה למצוא דברים כמו הפוסט הזה בכלי תקשורת אחרים בארץ, והסיבה שהוא נמצא פה היא שהעיתונות שלנו בשיחה מקומית היא עצמאית וחופשית. אנחנו לא תלויים באף בעל הון, לא במפרסמים ולא בחומות תשלום.

ועדיין, העבודה הרבה שמושקעת בכל פוסט כזה – מתשלום לכותבים, דרך עבודת העורכות והצלמים ועד התשלום לייעוץ משפטי או לשרתים שעליהם יושב האתר – עולה כסף. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית. ובזה יש לך מקום חשוב.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן

ילדים יוצקים דבש על תפוחים (צילום: יוסי אלוני/פלאש90)

חלוצי ההומניזם: הלמידה כדבש שהוא יצירתו הבלעדית של התלמיד

ארסמוס ומישל דה מונטן, בני המאה ה-16, הניחו את היסוד לחינוך ההומניסטי כאשר שללו את הלמידה על ידי שינון והטיפו ללמידה באמצעות קשרים חברתיים, שיחה וקריאה. בהתאם לזה, אומר מונטן, גם ההוראה צריכה להיעשות באמצעות דיאלוג

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
donate
silencej89sjf