newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

46 הרוגים בגדה ב-2014 וישראל כועסת שהפלסטינים פונים להאג

12 מבין ההרוגים בגדה ב-2014 הם קטינים. בתיהם של 882 אנשים נהרסו, ומעל לחמשת אלפים אסירים מוחזקים בבתי הכלא מהם יותר מ-450 עצורים מנהליים. אלו מצטרפים לאלפי הרוגים במהלך המתקפה על עזה. ישראל פוחדת להגיע להאג, וכנראה שיש לה סיבה טובה

מאת:

ההרוג הפלסטיני האחרון לשנת 2014 הוא אמאם דויכאת, נער בן 16 מהכפר ביתא שמדרום לשכם, שהצבא טוען כי זרק אבנים. על פי נתוני בצלם, דויכאת סוגר רשימה של 46 פלסטינים, מהם 12 קטינים, שנהרגו בגדה המערבית וירושלים המזרחית בשנת 2014 על ידי כוחות הביטחון הישראלים. אליהם מצטרף גם הנער מוחמד אבו ח'דיר שנרצח על ידי אזרחים ישראלים ועוד ארבעה פלסטינים שנהרגו על ידי אזרחים ישראלים בנסיבות שונות.

באותה התקופה נהרגו 15 ישראלים על ידי פלסטינים. ארבעה מהם קטינים: שלושת הנערים גלעד שער, נפתלי פרנקל ואייל יפרח, וכן תינוקת בת פחות משנה – חיה זיסל ברון. שניים מההרוגים הם אנשי כוחות הביטחון שנהרגו בפיגועים.

> רשיון להרוג: למה הורה אלוף משנה א' לירות באיהאב איסלים בן ה-17?

הלווית נדים סיאם נווארה, רמאללה (יותם רונן / אקטיבסטילס)

הלווית נדים סיאם נווארה, רמאללה (יותם רונן / אקטיבסטילס)

עוד על פי בצלם, בשנת 2014 הרסו הרשויות 188 בתים בגדה ובירושלים המזרחית והותירו 882 בני אדם ללא קורת גג מתוכם 463 קטינים. 141 מהבתים שנהרסו הם בשטח C בגדה המערבית, ו-47 בתים בירושלים המזרחית.

נכון לסוף חודש אוקטובר 2014, 5,447 אסירים פלסטינים מוחזקים בבתי הכלא הישראלים. 365 מהם תושבי עזה. נתונים אלו אינם כוללים את מרבית העצורים בעזה במהלך צוק איתן. 457 מהאסירים מוחזקים במעצר מנהלי, ללא כתב אישום וללא משפט. מספר המוחזקים במעצר מנהלי עלה בצורה משמעותית (עליה של מעל למאה אחוז) החל מחודש יוני עם מבצע "שובו אחים" בגדה ומאז המלחמה בעזה.

הנתונים האלו לא כוללים את מעל ל-2,200 הרוגים פלסטינים ו-72 ישראלים, חמישה מהם אזרחים, במהלך המתקפה על עזה המכונה "צוק איתן". הם גם לא כוללים את כאלפיים הפצועים הישראלים וכ-11 אלף הפצועים הפלסטינים במהלך המתקפה, כמו גם את מעל לעשרת אלפי המבנים שנפגעו ברצועה, כמעט חצי מהם נהרסו כליל, כך על פי נתוני אונר"א.

> 2014: השנה של עזה

משפחה פלסטינית יושבת בביתה שהופצץ ע״י הצבא ברובע תופח בעזה, 21 בספטמבר, 2014. (אן פק/אקטיבסטילס)

משפחה פלסטינית יושבת בביתה שהופצץ ע״י הצבא ברובע תופח בעזה, 21 בספטמבר, 2014. (אן פק/אקטיבסטילס)

כשחיפשתי את הנתונים לפוסט הזה נעזרתי ברועי מ"בצלם". בתגובה לכמה נתונים שהוא מצא ושלח לי בין רגע, עניתי לו "מדהים", והוא ענה לי שבדרך כלל התגובות הן "מזעזע". שאלתי את עצמי איך זה יכול להיות שזה לא מזעזע אותי.

האמת היא שכבר קשה להזדעזע. את הקיץ האחרון ביליתי בספירת גופות יחד עם הבלוגרים של שיחה מקומית. ספרנו ונתנו להם שמות. ניסינו להחזיר למספרים וגם לעצמנו את האנושיות.

המספרים האלה מספרים רק את הקצה החד ביותר של הכיבוש, את מקרי הקיצון, וזהו סיפור חלקי. הם לא מספרים את סיפורו של אחמד סמיח אבדיר שמת במחסום שער אפרים, וגם לא את הסיפור של אנשי עזה שהמים שלהם לא ראויים לשתייה, ושל אלה שלא ראו את משפחותיהם כבר שנים ארוכות. הוא גם לא מספר את הסיפור של הפעיל מאל-מעסרה שנעצר שוב ושוב כי גם התנגדות בלתי אלימה לכיבוש היא אסורה, את הסיפור של מי הבואש שהמשטרה השפריצה על בית הספר בירושלים, את המחסומים על שכונות שלמות, את הפשיטות על בתים, את סיפורן של הילדות שנעצרו כי רצו לקטוף דובדבנים.

הכיבוש בא במספרים גדולים וגם באלפי סיפורים שמעצבים את חיי היומיום של הפלסטינים, אוכלוסיה מדוכאת וחסרת זכויות. אולי לא סתם ישראל כל כך חוששת מההצטרפות של הפלסטינים לבית המשפט הבינלאומי בהאג.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf