newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

בוגרי ביה"ס למדעים ואומנויות קוראים לתלמידים: סרבו להתגייס!

עשרות מבוגרי התיכון למדעים ואומנויות בירושלים במכתב לבוגרים העתידיים: "הסירוב הינו הצבעה ברגליים נגד מדיניות שאין לשאתה. תחת שלטון המפוגג כל סיכוי לנורמליות מדינית וחברתית, סירוב היום הינו אקטיביזם אזרחי אמיץ והכרחי נגד פשעים שאסור לנו לקבל אותם"

מאת:

כשלושה חודשים וחצי לאחר פרסום מכתב הסרבנים של בוגרי יחידת 8200, מתפרסם הבוקר מכתב סרבנים נוסף, הפעם של בוגרי התיכון למדעים ואומנויות בירושלים.

למעשה, יש לא מעט מן המשותף בין שתי הקבוצות הללו: אם יחידת המודיעין 8200 נחשבת לאחת מיחידות העילית הצבאיות, סוג של קצפת אליטיסטית צה"לית, הרי שבמובנים רבים, התיכון למדעים ואומנויות (או בשמו המוכר יותר הנגזר מראשי התיבות של שם בית הספר באנגלית, יאס"א) הוא סוג של קצפת חינוכית. בית הספר, שהוקם בירושלים בשנת 1990, נוסד כהגדרתו "במטרה לשמש בית ספר ייחודי לתלמידים מחוננים ומצטיינים מכל רחבי הארץ". בתהליך מיון ארוך ומפרך שמשתרע על פני כמעט שנה שלמה, בית הספר בוחר תלמידות ותלמידים מצטיינים מכל הארץ, שיילמדו באחת מארבע המגמות שמציע בית הספר (רוח, מדעים, אומנות ומוסיקה) בתנאי פנימייה. כן, זה בית הספר בו למד סייד קשוע, שחלק מחוויותיו מופיעות בספר ובסרט "ערבים רוקדים".

אלא שבניגוד למכתב של בוגרי יחידת 8200, בוגרות ובוגרי יאס"א, אליהם הצטרפו גם אנשי צוות לשעבר, לא מסתפקים בהכרזה על סרבנות אישית אלא הולכים צעד אחד נוסף ומשמעותי קדימה וקוראים לבוגרות ובוגרי בית הספר העתידיים לסרב לשרת בצבא.

> שוחרר סרבן המצפון אוריאל פררה: "לא מעכל שאני אדם חופשי"

התיכון הישראלי למדעים ואומנויות. (מעלה היצירה, CC BY-SA 3.0)

התיכון הישראלי למדעים ואומנויות. (נטע, ויקימדיה, CC BY-SA 3.0)

מתוך המכתב:

הצבא הישראלי אחראי למנגנוני דיכוי שיטתיים ויומיומיים המופעלים נגד הפלסטינים בשטחים הכבושים, והינו אף שותף לדיכוי ולנישול כלפי אזרחיה הלא-יהודים של מדינת ישראל. הצבא משמש כקבלן הביצוע של משטר הפרדה המבוסס על תפיסה של עליונות אתנית של יהודים על פלסטינים – משטר המדכא ורומס זכויות אדם בסיסיות, המחיל מערכות חוק נפרדות כלפי האוכלוסיות השונות בגדה המערבית, וממסד מערכת של אפליה על בסיס אתני בשטחי 48'.

 אחד החתומים על המכתב הוא גלעד ליבוביץ', בן 36, בוגר מחזור ה' של בית הספר (1996), אשר שימש לאחר סיום לימודים גם כמדריך בפנימיית בית הספר. כיום סטודנט לרפואה באיטליה.

 איך נולדה היוזמה?

היוזמה נולדה במהלך הקיץ האחרון על ידי מספר בוגרים וצברה במהרה חותמים רבים מתוך ציבור הבוגרים.

תוכל לאפיין בקווים כלליים את החותמים? האם יש גם פלסטינים? אנשי צוות?  

יש פלסטינים בין החותמים, שהם כמובן פלסטינים בוגרי בית הספר תושבי מדינת ישראל. אולי יפתיע לשמוע שפלסטינים רבים סירבו לקריאה או להיות חלק מהמכתב, אני מניח שזה נובע ממיקומם, עבודתם, חייהם וכו' בקרב האוכלוסייה היהודית והקונצנזוס בנושא. אני מניח שרובם חוששים להיפגע או חוששים מההשלכות של הקריאה.

ישנם גם אנשי צוות לשעבר – מורה לספרות ומחנכת, אני – שהייתי מדריך חברתי בצוות הפנימייה, ובוגרת נוספת מהמחזור שלי שעבדה במגמת האומנות.

אין אנשי צוות העובדים בבית הספר כיום, אבל מן הסתם אין ממש מקום לקריאה מסוג זה מצד איש צוות שעובד בבית הספר.

בניגוד למכתבי סרבנים קודמים, יש כאן לא רק הכרזה שלכם על סירוב לשרת אלא קריאה אקטיבית לבוגרי בית הספר לסרב לשרת. מדובר בעבירה על החוק. האם לקחתם בחשבון את ההשלכות האפשריות של הדבר הזה? היה לכם יעוץ משפטי?

יש כאן קריאה לסירוב. אני חושב שצריך להתייחס לשאלה הזו בכמה מישורים: ראשית, לגבי הקריאה לעבירה על החוק – זו היתממות לחשוב שמישהו שחתם על מכתב סרבנות מכל סוג לא קרא את אותה קריאה. אני לא חושב שחיילי 8200 פרסמו את מכתב הסרבנות מתוך מחשבה שהם משתפים את סיפורם ותו לא. כל קריאה פומבית סרבנית משמעותה קריאה לשותפות של אחרים באקט הסרבני. אני חושב שההתפלפלות הזו מאפיינת את דיני החוזים ולא שיח רציני.

בנוגע לקריאה עצמה כעבירה על החוק, הייתה התייעצות משפטית, ומן הסתם אין עורך דין שלא יעדיף שלא תהיה קריאה כזו. אנחנו בחרנו שלא להתחבא מאחורי גמגום או עמימות ולהגיד את המובן מאליו.

ברמה המהותית, אני לא יכול להגיד שאני אהיה מופתע אם המדינה תנקוט בהליכים, אבל אני חייב לציין שמדובר יהיה שוב בתעודת עניות למשטר הדמוקרטי (שאולי היום זה כבר לא כל כך נורא בעיני רבים). הקריאה לעבירה על החוק היא קריאה שקיימת בהרבה סיטואציות אחרות, למשל בקרב חוגי ימין שונים בהקשרים רבים, או באוכלוסייה החרדית. זו קריאה שהייתה קיימת בכל העולם בזמנים שונים, כמו בזמן מלחמת וייטנאם. זו קריאה שאפיינה מרד אזרחי במשטרים שונים כגון דיכוי השחורים בארה"ב או המשטרים האפלים ביותר של המאה הקודמת. למעשה, הקריאה הזו, או העדר קריאה מפורשת כזו, היא אחת האצבעות המאשימות שאנחנו מפנים כלפי מרבית העולם המערבי בשיח על גרמניה הנאצית, מבלי להיכנס להשוואות. עצם הקריאה לעבירה על החוק היא סתם פיקנטריה בעיני.

> סרבני 8200: אספנו מידע במטרה לפורר את החברה הפלסטינית

הפגנת תמיכה בסרבני מצפון (אקטיבסטילס)

הפגנת תמיכה בסרבני מצפון (אקטיבסטילס)

מתוך המכתב:

מנגנוני דיכוי מופעלים גם כלפי יהודים, ובמיוחד כלפי מזרחים, חרדים, אתיופים, נשים, תושבי הפריפריה, ועניים באשר הם. הצבא אינו הזרוע הביצועית היחידה במציאות הפוליטית, החברתית והכלכלית הנוכחית, אך סירוב להתגייס הינו ביטוי למרי אזרחי מובהק הקורא שלא לקחת חלק פעיל בדיכוי זה. בחסות הצבא, ממשלות ישראל ניצלו ומנצלות אוכלוסיות מוחלשות לפרויקטים של טיהור אתני ונישול מעבר לקו הירוק, בנגב ובגליל, ומגייסות אותם ל"מלחמה דמוגרפית". מצב החירום הביטחוני התמידי משרת את המדיניות הניאו-ליברלית ההרסנית של השלטון, שמשמעותה התנערות המדינה מאחריותה כלפי אזרחיה, תוך שחיקה מתמדת של שירותים בסיסיים כגון בריאות, רווחה וחינוך.

 אתם קוראים לבוגרים העתידיים לנקוט בצעד שנחשב לחריג מאוד בחברה הישראלית; האם יש כאן במשתמע גם הכרה בפריבילגיות של תלמידים שמגיעים ממעגלים שיוכלו לספק להם את התמיכה במקרה שיבחרו להיענות לקריאה?

אני חושב שקודם כל ומעל לכל חשוב שמי שבוחר לסרב ידע שהוא לא לבד. לא לבד כי אחרים מאמינים וחושבים כמוהו. לא לבד גם כי כמובן שנעמוד יחד ונעזור אחד לשני, וגם לאחרים שבוחרים לנסות ולשנות את השיח ואת המצב הקיים במציאות שכרגע אסור אפילו לחלום אותה.

יאס"א הוא בית ספר אליטיסטי מאוד, אבל האם מהניסיון שלך יש או הייתה בו גם נוכחות של שיח מיליטריסטי?

אני לא חושב שיש מקום בחברה הישראלית שלא מושפע מאד או שלא נוכח בו שיח מיליטריסטי. עצם העובדה שאנחנו מנהלים את השיחה הזו היא אולי האינדיקציה הכי טובה לזה שהשיח הזה נוכח בכל מקום. זה חלק מאתנו, מהתרבות שלנו, מהאתוס שלנו, מההגדרה שלנו כעם. אין ספק שבית הספר שותף לשיח הזה, ושהמסר של בית הספר הוא לא פתוח לדיון מלא. אני חושב שחלק מהמשמעות של הדברים היא לעורר גם את תשומת הלב לאינדוקטרינציה של מערכת החינוך, שמתחילה מגיל צעיר מאד ולא ממש נגמרת אי פעם. אני חושב שזה עצוב מאד ששיח זכויות האדם או שיח המדבר על שוויון זכויות מלא לכל תושבי מדינת ישראל נחשב לשיח רדיקלי או קיצוני.

האם הנהלת בית הספר מודעת למכתב? קיבלתם תגובות? אם לא, איך אתה מעריך את התגובה הצפויה שלהם?

אני יודע שההנהלה מודעת למכתב כבר כמה חודשים. לא הגיעו תגובות עד כה ככל שידוע לי. אני מניח שיש חשש שיסווגו את בית הספר כשמאל רדיקלי או משהו דומה וזה עלול לפגוע ב"שיווק", אבל היות ולא מדובר במסר בית ספרי, אני בטוח שבית הספר יבין את המקום שלנו בשיח הציבורי בכלל ובקרב קהילת הבוגרים והתלמידים בפרט.

כעת מוקרן בבתי הקולנוע הסרט "ערבים רוקדים" של סייד קשוע, שבחלקו מבוסס גם על זיכרונותיו מיאס"א. מדובר בחוויות לא פשוטות. האם בזמן לימודיך היית ער לקושי הזה של התלמידים הפלסטינים בבית הספר? זה דובר?

אני בטוח יודע שיש בבית הספר סיטואציות מאד מורכבות עבור פלסטינים. בית הספר הוא כביכול פתוח ומקבל את כולם, אבל בפועל הזהות הבית ספרית היא ללא ספק יהודית ציונית, על כל המשתמע מכך. אני חושב שהציפייה הבסיסית היא שהפלסטינים ייטמעו. אין ספק שכמדריך בפנימייה ראיתי את הסיטואציות האלה בצורה הרבה יותר בולטת ובעיניים כבר אחרות. אני זוכר שני תלמידים פלסטינים שנסעו עם המשלחת לפולין למחנות הריכוז. אחד חזר עטוף בדגל ישראל ושר שירי חווה אלברשטיין, ואחת שעלתה ודיברה בטקס שאחרי על ההבנה של הערבים הישראלים בחוויה של אחרי מחנות הריכוז. מעולם לא היה שיח על הגרסה הפלסטינית לתולדות המדינה ומאורעותיה. טרם ראיתי את הסרט החדש של סייד קשוע, אף על פי שקראתי את הספר וראיתי את סדרת הטלוויזיה עבודה ערבית. אני חושב שסייד מבטא אולי בצורה האולטימטיבית את התסכול של אותו תלמיד שמנסה בכוח להיות חלק מהתרבות שאליה הגיע ושלא ממש מסוגלת להכיל אותו כפי שהוא, ויוצרת אצלו את הצורך בשינוי הזהות.

האם סייד קשוע חתום על המכתב?

לא, סייד לא חתם. אני לא יודע מה היו הסיבות, אבל אני אישית לא חושב שהמקום שלנו הוא לשפוט מי חותם ומה עושה. סייד בדרכו עושה הרבה מאד להבנה ולהתמודדות שלנו עם המצב הקיים. אני גם לא בטוח שזה תפקידו של פלסטיני לקרוא לסירוב מצפוני משירות צבאי בחברה היהודית, היות והוא מראש מנודה מהאפשרות הזו.

הפוסט פורסם גם באנגלית באתר 972+.

אתר היוזמה

דף הפייסבוק של היוזמה

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
קישוטי רמדאן בבית החולים האירופי בח'אן יונס, בדרום רצועת עזה, במרץ 2024 (צילום: רווידה כמאל עמאר)

קישוטי רמדאן בבית החולים האירופי בח'אן יונס, בדרום רצועת עזה, במרץ 2024 (צילום: רווידה כמאל עמאר)

בבית החולים האירופי בעזה משתדלים ליצור אווירת רמדאן

משפחות ואנשי צוות קישטו את בית החולים, שבו מצאו מקלט אלפי עקורים מרחבי עזה, בניסיון נואש להרגיש קצת חגיגיות גם בתנאים האיומים שבהם הם חיים

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf