newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

פטור ממע"מ על מזון: יקר למדינה, חסר משמעות לעניים

הבטחת הבחירות החברתית הראשונה של נתניהו היא הרע מכל העולמות: היא עלולה לעלות הון למדינה, להנציח תזונה לקויה בשכבות החלשות, ולהעשיר את העשירים

מאת:

כותב אורח: תני גולדשטיין

תקופת בחירות היא הפוגה קומית מהדיכאון של המציאות הפוליטית. המנהיגים מסתחררים במערבולת של לחצים וחרדה, ומתחילים להקשיב לאינספור העוזרים, היועצים והמומחים-מטעם-עצמם שמקיפים אותם ולרעיונות המוזרים שהם מכניסים לראשם.

כזאת בדיוק היא ההבטחה שהשד-יודע-מי הכניס לפיו של ראש הממשלה נתניהו – להעניק פטור ממע"מ על מוצרי מזון. יועצים שעבדו עם נתניהו מספרים שבתקופות בחירות הוא נאלץ להקשיב להם מדי פעם בנושאים הקשורים לחיי היום-יום ולצרכי האזרחים העניים, ביודעו שאין לו עליהם מושג ירוק. הבעיה היא שגם מי שהציע לו את ההבטחה הזאת לא יודע עליהם הרבה.

הרעיון לפטור מוצרי מזון ממע"מ הוא אווילי לא בגלל היותו הבטחת בחירות. אם הבחירות מאלצות מנהיג אנטי-חברתי כמו נתניהו להבטיח מדי פעם לעשות משהו למען החלשים, אדרבא, בדיוק לשם כך הן נועדו. הבעיה היא לא רק שההבטחה כנראה לא תקוים או שנתניהו לא העלה אותה קודם, כפי שמעיר, בצדק, שר האוצר לפיד. כל אלה לא קשורים לתוכן ההצעה עצמו. וההצעה אווילית כי לא בטוח שבכלל תעזור לעניים, ואם כן – אז מעט, ובמחיר גבוה.

חמישים שקל בפיתה

הצעת נתניהו היא תשובה מנגחת לרעיון אווילי אחר – הפטור המפורסם ממע"מ על דירות שהבטיח לפיד. נתניהו טוען, בצדק, שפטור הדירות אינו אפקטיבי כיוון שמחירי הדירות אינם מפוקחים, כך שהקבלנים יוכלו להעלות את המחירים ב-18 אחוז (אחרי שיסיימו למכור את הדירות שכבר נקבע להן מחיר), כך שהמחירים לצרכן לא ירדו, ומיליארדי השקלים שהמדינה תפסיד יישארו אצל הקבלנים. לפי נתניהו, עדיף לסבסד מוצרי מזון "שמחירם נמצא בפיקוח".

לא ברור אם הפטור ממע"מ אמור לחול על כל מאכל, כולל ארוחות גורמה במסעדות יוקרה, או רק על מאכלים "עממיים" ו"בסיסיים" (מושגים ללא הגדרה ברורה), או רק על המצרכים שמחירם בפיקוח.

מה שבטוח הוא שפטור ממע"מ על מאכלים שמחירם אינו מפוקח הוא לא-אפקטיבי בעליל, בדיוק מהסיבות שנתניהו מונה לגבי הדירות, והרבה יותר, כיוון שהקבלנים יזדקקו לכמה חודשים כדי להעלות את מחיר הנטו של הדירות ב-18 אחוז, אבל רשתות השיווק והמכולות יוכלו לייקר את האוכל ב-20% תוך שבועיים. למה ב-20 אחוז ולא ב-18 אחוז? כי ככה זה עובד. מה אתה רוצה, שאני אפסיד עליך, או שאני אעגל כלפי מטה?

> הממשלה תשקיע פי ארבעה בפיצוי שמיטה לחקלאים מאשר בביטחון תזונתי

בנימין נתניהו (אקטיבסטילס)

בנימין נתניהו (אקטיבסטילס)

ומה לגבי המוצרים שבפיקוח: כיום נותר פיקוח רק על חלק מסוגי הלחם, המלח, החלב, הביצים, הגבינה, השמנת והפסטה (לפירוט באתר משרד הכלכלה).

עוד לפני שנכנסים לפרטים, ראוי לציין שעצם הרעיון שרווחה פירושה קומץ מאכלים תפלים הוא מכוער ומעליב. בישראל, למרבה המזל (וחרף מאמציהם של פקידי האוצר) אין אנשים שגוועים ברעב במובן הפשוט של המילה. המקצוענות של התעשייה הישראלית, מדיניות רווחה בסיסית, ארגוני צדקה וגמ"חים, הביאו לכך שלכולם יש משהו לאכול.

הבעיה היא אחרת לגמרי: מיליוני אנשים חיים כאן במחנק של קושי לממן את כלל צרכיהם הבסיסיים. חיים בדירות מעופשות, צפופות ומחניקות, עבודה אינסופית ובלתי פוסקת באווירה אלימה ומשפילה (למי שיש לו) אבטלה (למי שאין לו), לחץ, חובות, חרדה קיומית, תלות בקרובים ובנדבנים, חוסר ביטחון תזונתי ותפריט חדגוני ודל – אלה, על קצה המזלג, הבעיות של העניים וחלק ממעמד הביניים בארץ, ולא מחסור בלחם וגבינה. מחקרים מראים שילדים ישראלים שגדלים בעוני נוטים, כהכללה, להשמנה יותר מאחרים: ככה זה כשגדלים על לחם לבן ולא על גבינות עזים וטופו.

השאלה, איפה, היא לא כמה כיכרות לחם הפטור ממע"מ יספק למשפחה ענייה, אלא כמה כסף הוא יחסוך לה. והתשובה: מעט, ובעלות גבוהה.

הפיקוח על המחירים (בניגוד לטענות של מומחים ובעלי אינטרסים) הוא אפקטיבי וגורם למוצרים מפוקחים להיות זולים בהרבה ממוצרים אחרים, ולכן הם מהווים רק חלק קטן מסל הצריכה של הצרכן הסביר, גם אם הוא עני.

לפי סקרי הוצאות משקי הבית של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה משק בית ישראלי ממוצע מהחמישון התחתון מוציא על מזון כ-1,850 שקל בחודש, מתוכם רק כ-250 שקלים מוצרים שבפיקוח. ביטול המע"מ יחסוך לו משהו כמו 45 שקלים בחודש – וייתכן שרק לזמן קצר.

מחירי המוצרים בפיקוח זולים אך אינם סטאטיים: שרי האוצר והכלכלה יכולים "לעדכן" (כלומר להעלות) אותם בצו מיידי (ללא אישור הכנסת), והם מקפידים "לעדכן" אותם מדי פעם, "כדי שהיצרנים לא יפסידו". כך שייתכן מאוד שתוך כמה חודשים, אחרי כמה שיחות ידידותיות עם החבר'ה מהמגזר העסקי, הם "יעדכנו" את המחירים ב-20 אחוז. למה 20 אחוז ולא 18? ככה, כדי שהכלכלנים לא יסתבכו בחישוב.

הפטור ממע"מ, לעומת זאת, יישאר לנצח. פטור ממע"מ הוא אקט בלתי הפיך מבחינה פוליטית. תשאלו את פקידי האוצר, שמנסים מדי שנה לבטל את הפטור ממע"מ באילת, למשל, אבל המלונאים מנפנפים אותם.

מה קרה לקוטג'?

ואם נתניהו מחפש צדק חברתי במחירי הגבינה, מדוע שהמדינה תספוג את העלות, ולא היצרנים והמשווקים? קבוצת שטראוס-עלית, למשל, רשמה ברבעון השני של 2014 על רווח נקי של 69 מיליון שקלים; תנובה הרווחה 85 מיליון שקל נטו; שופרסל הרוויחה 34 מיליון ורמי לוי – 30 מיליון. המדינה, כידוע, בהפסדים. מדוע להוריד את המע"מ ולא את המחיר נטו?

ומדוע, במקום להוזיל את המאכלים הזולים בפיקוח, לא להחזיר לפיקוח מוצרים אחרים, שהתייקרו? הקוטג', למשל, התייקר בכ-80 מאז שיצא מפיקוח. לפיד מיודעינו "שקל" להחזיר אותו לפיקוח. הוא שכח, או שנציג רהוט של תאגיד סיני כלשהו שכנע אותו ש"זה לא יעבוד?"

גם אם המחיר המפוקח לא יעלה והמחיר ברוטו אכן יוזל, לא מדובר בסיוע לעניים, אלא לכולם. גם בעשירון העליון קונים ביצים וגבינה פרוסה.

ומדובר בסיוע יקר. 50 שקלים בחודש למשק בית יעלו למדינה כ-1.2 מיליארד שקל בשנה – שכאמור, במקרה הטוב יתחלקו בין כל האוכלוסייה ובמקרה הרע יתגלגלו לכיסם של רמי לוי ועופרה שטראוס.

אבל הדבר המקומם באמת הוא שאותו ראש ממשלה עצמו הודף באגרסיביות כבר 18 שנה כל רעיון שיכל באמת לעזור לעניים, ולא ב-50 שקל לחודש אלא באלפים.

נזכיר, על קצה-קצה המזלג, את העובדה שבתוך הקו הירוק כבר 30 שנה לא נבנה בית ציבורי אחד; שהמדינה שוחקת את הקצבאות באכזריות; שהיא לא העלתה את שכר המינימום שבע שנים; שהיא מעסיקה פחות מ-200 פקחים כדי לאכוף את חוקי העבודה; שאין בה פיקוח על השכרת דירות; שהיא מעסיקה בעצמה מאות אלפי עובדי קבלן חסרי זכויות.

אבל מחיר חבילת חמאה ירד ב-63 אגורות. כפיים.

תני גולדשטיין הוא איש תקשורת בתחום הכלכלי-חברתי

> סלט הוא לא מגף של גוצ'י, מזון בריאות הוא לא מותרות

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf