מאבטחים יחזרו לקחת נשק הביתה, הנשים ישלמו את המחיר

כותבת אורחת: רלה מזלי

קואליציית "האקדח על שולחן המטבח" הפנתה השבוע מכתב דחוף לשר לביטחון פנים בתביעה לעכב מהלך פזיז של האצת התפוצה של נשק קל במרחב האזרחי בישראל. בהיפוך בזק של מהלך מציל-חיים, תוצר של שנות עבודה ארוכות, קיבלו השבוע חברות האבטחה הודעה על היתר-מחדש לכל מאבטח לחזור עם נשקו הביתה, לאור מה שמפכ"ל המשטרה תיאר כ"הסלמה במצב הביטחוני".

מאז תחילת הרפורמה: אפס קורבנות מנשק אבטחה

בסוף יולי 2013 נפל דבר במרחב האזרחי במדינה, שמשפיע ישירות על נפגעי אלימות בנשק. השר לביטחון פנים הורה להתחיל ביישום סעיף בחוק שנועד להוציא עשרות אלפי כלי ירייה מתוך בתים ומשפחות. כבר החל משנת 2008, הגביל (על הנייר) סעיף 10ג לחוק כלי ירייה את רשיונות הנשק של שומרים ומאבטחים למקומות עבודתם. אולם בקיץ 2013, באיחור של 18 רציחות בנשק אבטחה מחוץ לעבודה, ושל 5 מקרי התאבדות בנשק כזה (שלושה מהם אחרי שבוצע רצח באותו כלי נשק), החלה הרשות המבצעת לאכוף את הסעיף. הנחיות חדשות מטעם השר הובילו לתחילת יישומו, כשעדיין הוחרגו מהן, למשל, 4,500 מאבטחי מוסדות החינוך.

עד לאותו רגע, במשך שנים, המוני בתים ומשפחות תפקדו כמחסן נשק חינמי. חינמי, יש לומר, עבור חברות האבטחה (שהן חברות פרטיות נושאות רווחים) ועבור הרשויות, שכן אלה לא ספרו בתחשיבי הרווח-והפסד את קורבנות שיטת האחסון הנהוגה או את המחיר שממשיכות לשלם למעלה משלושים משפחות שאירע בהן רצח בנשק אבטחה בעשור האחרון. החברות והרשויות גם לא חיברו שורה מתארכת של רציחות לכדי תופעה – את הספירה הזאת עורכות מזה כמה שנים פעילות קואליצית "האקדח על שולחן המטבח", שמונה היום שלושה-עשר ארגוני נשים וחברה אזרחית, המתריעה מאז 2010 על התופעה, ועל הסיכונים הטמונים בתפוצה נרחבת של נשק קל.

ואולם הנחיות השר השיגו שינוי ממשי בשטח. סקר של "האקדח על שולחן המטבח" שנערך לאחר תחילת יישום ההנחיות מצא ירידה דרמטית בחימוש-היתר של המרחב האזרחי תוך הפחתה כמעט בחצי של מספר המאבטחים החמושים. נמצא גם שכ-85% מבין המאבטחים התחילו להפקיד את נשקם במקומות העבודה. אחרי כעשור וחצי של האצת החימוש במרחב האזרחי בישראל, אישר הסקר מהלך חסר תקדים של פירוק החימוש בנשק קל בעשרות אלפי בתים. המהלך העלה באחת את רמת הביטחון האנושי, שכן מחקרים רבים בעולם מראים עליה חדה בסיכון לרצח נשים (בעיקר, אבל גם גברים וילדים) בבתים שמוחזקים בהם כלי ירייה ומחקרים נוספים מראים שהסיכון של נשק קל לפגוע בבנות ובני הבית עולה פי כמה על הסיכוי של שישמש להגנתם.

עד היום, במשך למעלה משנה, מאז כניסת ההנחיות החדשות לתוקף, לא אירע אף מקרה רצח בנשק אבטחה מחוץ לעבודה. זאת בניגוד לשמונה מקרי רצח כאלה שאירעו בשנים-עשר החודשים שקדמו להחלת ההנחיות. שנת 2014, המתקרבת לסיומה, עשויה להיות השנה הראשונה מזה למעלה מעשור (מאז 2002 לפחות) שלא בוצע בה רצח בנשק אבטחה מחוץ למשמרת.

> ברוכים הבאים לפיתרון המדיני של הימין

המצב הבטחוני שמעסיק את אהרונוביץ' הוא הבחירות

למרות כל זה, הודיע השבוע השר לביטחון פנים על בחינת הקלות לנשיאת כלי נשק, בתגובה לעצירת התקפה רצחנית בירושלים בירי כוחות ביטחון, תוך הריגת התוקפים בו במקום. במקביל דווח כי ראש חטיבת האבטחה במשטרה אמר שמאבטחים יוחרגו מההנחיות המגבילות נשיאת נשק מחוץ לשעות העבודה, לאור ההסלמה במצב הביטחוני. הודעת השר ויישומה המיידי בידי המשטרה (ללא "בחינת הקלות" כהוראת השר), הם המשך ישיר לדברים של השר שצוטטו בתקשורת לפני כשבועיים כי "מחבל שפוגע באזרחים דינו להיהרג". גם אז הוא הגיב לירי בנהג שהיה, על פי הדיווחים, אחראי לפיגוע דריסה בירושלים.

הדימוי של עמידה, באקדח שלוף, מול כוחות הרוע ממשיך אמנם להלך קסם על מעגלים רחבים בתקשורת ובציבור. אבל השר לביטחון פנים מסתיר בדבריו עובדה בסיסית: אין שום עדות לכך שנשק קל נפוץ ורווח אכן מעלה את רמת הביטחון. המשטרה שעליה מופקד השר נמנעת מאיסוף, פילוח ופרסום של מכלול האירועים המהווים פשיעה בנשק קל על כל סוגיו, אם על רקע לאומי ואם על רקע אחר. אין היום בישראל מסד נתונים מקיף שמאפשר לבסס טיעון כי החיסכון בחיי אדם עקב מקרי ירי בתוקף על רקע לאומי, עולה על המחיר בחיי אדם שמשלמות ומשלמים נפגעי פשעים בנשק קל על רקע פלילי. על פי נתונים חלקיים, שנאספים על ידנו בתהליך מפרך, סביר מאוד שהמצב הוא הפוך. אבל מי סופר? מי עוסק בנתונים? לצד השר עומד איתן הרייטינג.

פוזה של עמידה מול איום לאומי היא תקשורתית פי כמה מפוזה של עמידה מול איום מורכב הכולל גם מחלה פנים-חברתית. הבעיה היא מניעת פגיעות ורצח, נקודה. היא לא רק מניעת פגיעות ורצח בפיגועים. אבל פלקט של התחמשות מערבונית הוא מסעיר וגורף-הזדהות הרבה יותר ממהלך אפור של פירוק נשק והידוק פיקוח, ומאפשר לכותרת "הביטחון הלאומי" להאפיל על הסיכונים המוכחים שנשק קל נפוץ מציב לביטחון האישי, הנשי והאנושי.

השר אהרונוביץ', שהכריז בתחילת הדרך על מדיניות צמצום נשק נחרצת, והמשיך בצעדים מעשיים, השר שהעלה את רמת ביטחונן היומיומי של אלפי נשים ומשפחות, עוסק עכשיו בקידום נמרץ של תפוצת נשק. עמדה של "מדיניות מרסנת ומגבילה" ו-"שיפור הפיקוח על כלל מחזיקי כלי ירייה" התגלגלה לעידוד של ירי-על-מנת-להרוג. כביכול כדי לקדם את פני האיומים שטומן "המצב הביטחוני".

במבט מכאן, משולחן המטבח שממנו הוסר (אולי זמנית) האקדח, מסתמן די בבירור כי "המצב הביטחוני" שמעסיק היום את השר לביטחון פנים הוא מצבה של מפלגתו (ישראל ביתנו) לקראת בחירות. נראה שבתחרות בין פלגי הימין על הדימוי ההתקפי הנחוש, עלול השר להחזיר לאחור את מה שהושג בצעד ראשון (חשוב) קדימה. בפזרנות של כלכלת בחירות, הוא עלול עכשיו לפזר מחדש נשק שנאסף לטובת ביטחון ממשי באלפי בתים. אחרי הבחירות, הציבור כולו יישא במחיר שייגבה, במקרה הזה, בדם.

רלה מזלי, סופרת, חוקרת עצמאית ופעילה פוליטית, ייסדה ומרכזת בשיתוף עם עו"ד סמדר בן-נתן את פרויקט "האקדח על שולחן המטבח" של אשה לאשה מרכז פמיניסטי.