לשלוח סרטון לאמא בסוריה מבנה בבית החולים בישראל
חבר בסוריה שלח אותי למצוא נער שנפצע קשה מהפצצות אסד שם ומאושפז כאן. מצאתי ילדון שמקבל יחס נפלא, ששמח לדבר עם חברנו המשותף, ושנערך לחזור לתוך התופת
כתבה: אליזבט צורקוב
ביום חמישי אחד נסענו לביקור חולים בבית חולים בצפון הארץ. ביקור של נער שאיני מכירה והוא אינו מכיר אותי. הוא לא מכיר אף אחד פה. הוא סורי. החוט המקשר ביננו הוא חבר משותף – עבורי החבר הוא אחד מהסורים איתם אני משוחחת באמצעות האינטרנט ועבור הנער הוא בן כפרו.
מצאנו אותו במחלקת כוויות. הצוות של המחלקה מרעיף עליו אהבה ומכנים אותו "חמודי", כי את שמו האמיתי הם לא יודעים. כל הפצועים הסורים רשומים כ"פלוני אלמוני". הנער בתמונה שקיבלתי מהחבר בסוריה דומה לנער שמצאנו, רק שאין לו שיער ארוך כי הוא גולח לפני ניתוח. השיער הקצר והרזון גורמים לו להיראות צעיר עוד יותר מגילו, 15. הוא נפצע בכל גופו ולא יכול ללכת מאז שהפצצה של משטר אסד פגעה בו. הוא היה צלם חובב, אזרח, בדומה למרבית ההרוגים והפצועים בהפצצות חסרות ההבחנה של משטר אסד. הוא בילה מעל חודש בבית החולים בישראל ועבר סדרה של ניתוחים.
הסברתי לו שאני מכירה את החבר המשותף והתקשרתי לסוריה באמצעות אפליקציית Viber. החבר ענה והוא והנער שוחחו. הנער אמר שוב ושוב בטון עליז שהכל בסדר איתו והוא ישוב בקרוב לסוריה אחרי עוד שני ניתוחים. לאחר מכן חברי העלה לשיחה את דודתו של הנער והחזות הקשוחה שהוא ניסה לשדר בטלפון נסדקה מיד. הוא התחיל לבכות ברגע שהוא שמע את קולה. היא שאלה מתי הוא חוזר והוא אמר שוב שהוא בסדר ועוד מעט חוזר הביתה.
בתום השיחה הסרטתי אותו אומר את הכל שוב והסברתי לו שחברו יביא את הסרטון להוריו. ניכר היה שהנער נרעש מהמחשבה שאמו – שלא ניתן ליצור עמה קשר טלפוני ושידעה רק שנפצע קשות והועבר לישראל ולא ידעה מה מצבו – תוכל לראותו ולשמוע את קולו. החבר נסע להוריו של הנער והקרין להם את הסרטון. הוא סיפר ששניהם מאוד התרגשו.
חזרה לאזור הקרבות
פגשתי בעבר חברים סורים שהכרתי באמצעות האינטרנט, אך הפגישה עם הנער הייתה מעוררת מחשבות ורגשות במיוחד. מצד אחד, שימח אותי לראות את היחס והטיפול שהוא מקבל בישראל – סוף סוף כספי המיסים שלי משמשים למטרה שאני תומכת בה וחושבת שהיא מוסרית וחכמה בו זמנית.
מצד שני, כאב לראות נער חמוד וצנום עם פציעות כל כך קשות. להתמודד עם הידיעה שהוא ואחרים נפצעים ונרצחים קילומטרים ספורים מגדר הגבול, ושזה לא הולך להשתנות כי המשטר שרוצח אותם מאיים אך ורק על אזרחיו שלו ולא על אינטרסים או אזרחים זרים. על אף סכנת החיים המתמדת והרעב המתמשך שאותם עזב ושאליהם הוא חוזר, נדמה היה שמאוד ברור גם לנער וגם לדודתו ולחברי שהוא יחזור לסוריה ברגע שמצבו הבריאותי יאפשר זאת, כפי שעשו למעלה מאלף פצועים סורים שטופלו בבתי החולים הישראלים בתקופה זאת.
מאז אותו ביקור הנער כבר שב לסוריה, שם הוא מטופל בבית חולים שדה שסובל מהפצצות וממחסור תמידי בציוד, תרופות וצוות מקצועי. כולם יודעים שאם יביאו אותו לבית חולים של המשטר, כוחות הביטחון יחטפו ויענו אותו, כפי שעשו לרבים אחרים. הנער הצנום חזר לאזור, שכמו כל האזורים שמחוץ לשליטת המשטר סובל ממחסור תמידי במזון ובמצרכים בסיסיים אחרים. לפחות הוא חזר לאחר שקיבל את הטיפול הרפואי הטוב ביותר שיש לאזורנו רווי הדם להציע.
> לכודים בין אסד ודאע"ש: דיווח מבירת "המדינה האסלאמית"
צעיר סורי מחומס מאושפז בבית חולים בשליטת המורדים ( Freedom House CC BY 2.0)
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן
