newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

למה אלי ויזל לא מסוגל לראות את הגזענות כלפינו, הפלסטינים?

הספר "לילה" הוא מהספרים המשפיעים ביותר שקראתי בחיי. לכן מאכזב כל כך שהסופר, אלי ויזל, מתעלם מהמסר האנושי שלו עצמו, ותומך במתנחלים ובגירוש פלסטינים מבתיהם

מאת:

כותב אורח: אמג׳ד עיראקי

״לילה״ הוא אחד מהספרים הבלתי נשכחים ביותר שקראתי בחיי. הייתי בן 16 כשהמורה היהודייה בתיכון נתנה לנו לקרוא את הספר, ואני זוכר עד היום איפה הייתי בזמן שבלעתי בשקיקה את דפיו. זה היה סיפור קצר אך רב עוצמה על זוועות השואה, והיווה את ההצצה האינטימית ביותר שהייתה לי עד אז לתוך אחת התקופות החשוכות ביותר של ההיסטוריה האנושית.

אחרי שהותיר חותם כה חזק על לימודיי, כואב לי לראות שמחברו וגיבורו של הספר, אלי ויזל, הוא אחד החתומים על מודעת עיתון שפורסמה לאחרונה ומהללת השתלטות מתנחלים יהודים על בתים פלסטינים בשכונת סילוואן. ויזל חתם על המודעה כראש המועצה הציבורית של אלע"ד, ארגון שתכליתו המפורשת היא להמיר עיר עתיקה ורב-תרבותית למקום בו קבוצה אתנית או דתית אחת תחזיק בזכויות נעלות ובנרטיב דומיננטי על פני האחרות. ויזל לא רק יושב בהנהלת הארגון, הוא גם מקדם את עבודת הארגון והאידיאולוגיה שמאחוריה באופן אקטיבי וללא היסוס גם באזורנו וגם בחו״ל.

> המתנחלים מנצחים בסילוואן, ובגדול

אלי ויזל (World Economic Forum / Remy Steinegger CC BY-SA 2.0)

אלי ויזל (World Economic Forum / Remy Steinegger CC BY-SA 2.0)

ההשתלטות בסילוואן, ביוזמת אלע"ד ועוד קבוצות מתנחלים, היא לא רק עניין של נדל״ן. בעיקרון, לכל אחד אמורה להיות הזכות לגור היכן שיחפוץ, אבל זה לא מה שקורה תחת ריבונות ישראלית. כאן ליהודים ניתנת הזכות הזו, בעוד שהפלסטינים מוגבלים לכמה אזורים נבחרים ואפילו את האזורים האלו הם מאבדים במהירות. המצב חמור מכל בירושלים, שם אדמות פלסטיניות מוחרמות, זכויות מגורים נשללות, בתים נהרסים, ומשפחות מסולקות כדי לפנות את הדרך לבתי מגורים ליהודים בלבד ולתשתיות של המדינה.

הפרקטיקות האלו לא מתרחשות רק בסילוואן. באזור ״E1״, מזרחית לירושלים, בני שבט הבדואי ג׳אהלין יפונו בכוח מאדמותיהם כדי לסגור את המרווח בין גושי ההתנחלויות היהודיים הגדולים באזור. בכפר הירושלמי עיסאוויה תושבים פלסטינים יאבדו דונמים רבים מאדמתם לטובת תוכנית המדינה לבנות שם מזבלה וגן לאומי. אפילו נוצרים ערבים וארמנים שגרים בעיר העתיקה סובלים מהצקות והטרדות קבועות בידי המתנחלים היהודים, כולל השחתת רכוש פרטי וריסוס כתובות גזעניות על קירות הבניינים שלהם.

הפעולות הללו מקבלות הגנה נרחבת תחת כוחות הביטחון, זוכות לשבחים מצד חברי ממשלה ונהנות מגיבוי מצד מפורסמים למיניהם כגון ויזל. הא-סימטריה הגזעית הזו היא הסיבה שדבריו של נתניהו שבאו להגן על ההשתלטות בסילוואן – כשטען שאינו יכול בשום אופן לקבוע לאף משפחה יהודית או ערבית לא לגור בכל מקום שירצו – מצטיירים כטיעון מגוחך על גבול האבסורד.

זוהי לא הפעם הראשונה שויזל הפגין נאמנות לקבוצות ממין זה (לדוגמא הוא גם חבר במועצה המייעצת של הארגון הימני NGO Monitor). ועדיין, כשראיתי שהוא שוב משבח כך את הארגון, רק גבר בי התסכול מכך שויזל איבד את הצפון המוסרי בנושא הזה. אותו אדם שהתבטא בגנות התקפות גזעניות בחלקים רבים מהעולם – פתאום הופך באופן בלתי מוסבר לשופר עבור מעשים גזעניים כאשר מדובר בישראל. בגלל מדיניות מפלה כמו זו הנתמכת בידי ויזל, ירושלים כיום איבדה חלק גדול מיוקרתה ומוסריותה. במקומן האווירה בעיר התמלאה עויינות וצדקנות, ואובססיות אידיאולוגיות מקבלות עדיפות על פני שימור הרב-תרבותיות.

> ההתלקחות בירושלים היא תגובה לפחד משוטרים ומתנחלים

צעדת מתנחלים בסילוואן, 2010 (קרן מנור / אקטיבסטילס)

צעדת מתנחלים בסילוואן, 2010 (קרן מנור / אקטיבסטילס)

אלי ויזל אם כן הוא חלק מהבעיה הרחבה והרצינית יותר שמאיימת על גורלה המתדרדר של העיר. מעבר לסוגיה של הגנה על זכויות הלא-יהודים לגור בירושלים עומד הצורך לאתגר את האמונה שעיר קדושה והיסטורית כזו יכולה להיות שייכת לקבוצה אחת יותר מאשר לאחרת. ישראלים ופלסטינים כאחד חולקים את האשם בעמדה הזאת, ויש לשים לזה סוף.

היעדים הגזעניים שמכוונים את המדיניות בעיר כיום מגיעים מארגונים כמו אלע"ד, ממשלת ישראל וישראלים ימנים ושמאלנים גם יחד, שמאמינים שירושלים צריכה להישאר ״הבירה הנצחית והמאוחדת״ של העם היהודי בלבד. בצד הנגדי של הספקטרום ממוקמת האמונה של ערבים ומוסלמים רבים בפלסטין ובאזור כולו אשר חושבים שירושלים חייבת להיות ״משוחררת״ תחת דגל לאומי או מוסלמי. בינתיים, הפלסטינים והישראלים הרבים שדימו להם את ירושלים כעיר מגוונת ושוות זכויות, כפי שהיא הייתה אמורה להיות, נדחפים הצידה ומושתקים בתוך הרעש שנוצר בידי הקנאות הלאומית והדתית – אשר לה גם ויזל תורם את חלקו.

אין לי אלא להתאכזב עמוקות ממחברו של הספר החזק ההוא שקראתי בתיכון. אלי ויזל, אשר מכיר היטב את התוצאות המבעיתות של אידיאולוגיות גזעניות, צריך היה לדעת לא להכנע להן בעצמו. בסכסוך הנוכחי הוא לא מתנהג כשליח האנושות, אלא כשליח הניצחון של קבוצה אתנית אחת על פני כל האחרות.

העם היהודי זכאי להיסטוריה, ביטחון וזהות בארץ הזו בדיוק כמו הנוצרי, המוסלמי או כל פלסטיני אחר, בייחוד בצל האנטישמיות והשואה. אבל הוא לא זכאי לכך באמצעות עקירה ודיכוי אנשים אחרים, או בשל טענה לעליונות זכויותיו רק בגלל הסגולה המיוחדת של גזעו או דתו. זה בדיוק הרוע והשחיתות שגברים ונשים כמו ויזל צריכים להילחם בו, לא לקדם. זהו אחד השיעורים החשובים ביותר שאני למדתי מהקריאה בספר ״לילה״. אני מקווה שהכותב שלו ילמד את אותו הדבר.

אמג׳ד עיראקי הוא רכז סנגור בינלאומי בעדאלה – המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל. הדעות המובאות בכתבה שייכות לכותב בלבד ולא מייצגות את עדאלה. הפוסט פורסם במקור באנגלית באתר 972+. תרגמה: מיכל מוגרבי.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf