newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

ההתלקחות בירושלים היא תגובה לפחד משוטרים ומתנחלים

אנחנו, תושבי ירושלים המזרחית, רואים אותה מתפוררת לנגד עינינו. אין בית ללא סיפור על מעצר, גירוש, הריסה או פירוק משפחה בידי המדינה. הדרך לפנינו רעה ומסוכנת, והנורא מכל עוד לפנינו

מאת:

כותבת אורחת: ירושלמית

יש וערים משתנות, ויש התפתחויות שלחלק מהאנשים נראות חיוביות בעוד שאחרים רואים בהן הרס של ערים חשובות או היסטוריות. ואילו בירושלים, וליתר דיוק במחציתה המזרחית הערבית-פלסטינית, הרי שהשינוי החל עם הכיבוש ובהדרגה הקיף כל תחום מתחומי החיים בה. הבנייה וצורותיה השתנו, הרחובות הפכו לנחשים השוללים מהעיר את אופיה, ומסלול החיים בעיר השתנה אף הוא: הכיבוש טבע בה חותם זר, שכל מי שגר בה רואה ושומע את סימניו בבירור.

ומי בעצם גר בה? תושבי העיר התחלפו, טעמו מטעמו המר של המאסר וידעו על בשרם צורות מצורות שונות של הרחקה וגירוש וסבל יומיומי. כל מי שחי בה, במחציתה השחוטה, רואה באיזו מהירות השתנתה העיר – ששלוש דתותיה השמיות משלבות את אהבת ההיסטוריה והאצילות והדו-קיום שבמשך שנים רבות היה למופת – והפכה לסמל הרצח והגירוש והאלימות.

כמה רחוק ההווה מהעבר הקרוב. מי שעוקב אחרי תהליך השינוי והגירוש רואה זאת: הכיבוש כמוהו כמהנדס כושל שרואה בכל מה שמקורי ועתיק והיסטורי מטרד וסימן לשורשיות שהייתה לו לזרא, ומיד פועל לשינויו, כלומר להריסתו. העיר עצמה כבר נאנקת מרוב סתירות. תושביה ואוהביה, בעלי השורשים ההיסטוריים הקושרים אותם למקום, סובלים ממדיניות שנעשית יותר גזענית ודכאנית מיום ליום. מי שעוקב אחרי חדשות העיר בקושי יכול לעמוד במהירות ההתפתחויות המסוכנות הפוגעות בתפארתה וקדושתה ושלומה ושלוותה והופכים אותה לבית קברות לחלומותיהם.

מאז כיבושה פועל השלטון הישראלי להרוס את אתריה האצילים. במשך הזמן השתמש בכל עריצותו וכוחו לדכא את תושביה, לזרוע ביניהם מחלוקות ולקנות את שיתוף פעולתם של הנרפים ביותר.

> עימותים בבירה: הפגנות ומעצרים מגבעת התחמושת עד עיסאוויה

הריסת בית בג'אבל מוכבר, מזרח ירושלים (טלי מאייר / אקטיבסטילס)

הריסת בית בג'אבל מוכבר, מזרח ירושלים (טלי מאייר / אקטיבסטילס)

האהבה כלואה מעבר לחומה

אנחנו רואים ושומעים על התפתחות אופני הדיכוי שמגיעים לכדי מעצר ילדים, הרחקתם, הפחדתם ומניעתם מלשחק וללמוד. בכל בית תשמע סיפור של מעצר אחד מבני המשפחה בגלל שמנע מהכובש להרוס את הבית. או שתשמע שהוכתמו בכתם הטרור בגלל שאבי המשפחה הגן על אחד מבניה בזמן שהשלטונות ניסו לעצרו. או על אישה שהלכה להתפלל ולהתייחד ולהגן על דתה ועל עירה ונעצרה או עוכבה לשעות, בגלל שהתעקשה להיכנס למסגד אל-אקצא, שעיני כל המוסלמים נשואות אליו. או על איש שאיחר לשלם את המיסים על מקום מגוריו או על העסק שמפרנס אותו ואת משפחתו, והוא מאוים במאסר או בגירוש מעיר הקודש.

ומה תאמרו על אישה שארגנה פגישה במלון במרכז העיר כדי לדון בהידרדרות החינוך בבתי הספר של ירושלים הכבושה, ובסופו של דבר נעצרה לחקירה למספר שעות בגלל שהזמינה לפגישה תשעה מומחים לחינוך והדרכה, בלי לקבל רשות משלטונות הכיבוש?

ומה לגבי החוקים שנאכפים על מי שמחליט להישאר בעירו ומתעקש להגן עליה ולהישאר בבית משפחתו, אשר לא מרשים לנו להתחתן עם בני הגדה המערבית או רצועת עזה או אפילו מאחת ממדינות ערב? שהרי החוקים מונעים או מגבילים איחוד משפחות, ומטילים על מי שמחליט לקשור את חייו עם קרובה או אהובה מחוץ לעירו ירושלים שיישאר הוא בעירו ותישאר אשתו בבית אחר מחוץ לעיר. עליו גם לשאת את שכרן של שתי דירות ולסבול במשך שנים רבות מהוצאות לבתי משפט ועורכי דין, שכר דירה ומחיה בשני בתים והצורך לעבור כל הזמן מבית לבית, כך שכל המשפחה חיה במצב של נדודים וסבל וייאוש.

שלא לדבר על החרדה שמייסרת את ילדינו מאז מקרה הרצח והשריפה של הילד מחמד אבו ח'דיר. כבר אי אפשר להשאיר את הילדים חופשיים לשחק מחוץ לבית, וכבר איננו יכולים לתת לילדינו ללכת לבית הספר בלי לחשוש שהם ייחטפו או יוכו או ייהרגו. ועכשיו נוסף לזה חשש השריפה. זאת לאחר שילד פלסטיני ירושלמי חף מפשע נשרף בעודו בחיים, ולא ידע שמחיר הליכתו למסגד להתפלל לריבונו של עולם יהיה שריפתו, בעודו רואה ושומע ועוקב אחרי מהלך הדברים.

איך נוכל להבטיח את שלום ילדינו ועצמנו כשאנו רואים את הדיכוי והאלימות והרוע שהיו לסימניו של שלב זה בתולדותיה של ירושלים? איך נוכל להיות רגועים נוכח הפריסה העצומה של כוחות משטרה חמושים מכף רגל ועד ראש בסמטאות כל שכונות העיר? אנחנו שומעים הודעות על תגבור מספר השוטרים ומצפים שעוד מעט יהיו יותר שוטרים מתושבים בעיר המזרחית.

> אלימות בירושלים: בין זריקות אבנים להריסות בתים

שוטר מג"ב רודף אחרי ילד, ירושלים (יותם רונן / אקטיבסטילס)

שוטר מג"ב רודף אחרי ילד, ירושלים (יותם רונן / אקטיבסטילס)

הנוער הפלסטיני מגיב לאלימות הכיבוש

שכונות רבות בירושלים הפכו בימים אלה למדורות שעומדות להתלקח נגד נוכחות הכיבוש בעיר ונגד דיכוי המתנחלים, שנעשו יותר אלימים וקיצוניים מאי-פעם, ושנוכחותם היא-היא הסכנה האמיתית לעיר הקדושה. יום יום אנחנו רואים אותם משתלטים בדרכים שונות על נכסי הירושלמים. הם חוסמים דרכים ושורפים מכוניות וכותבים סיסמאות נגד הערבים, הפלסטינים, המוסלמים והנוצרים כאחד. העיר כבר מדממת מרוב אלימות ודיכוי וטרור.

האלימות שמפעילים המתנחלים וכוחות הכיבוש תיתקל באלימות נגדית של הנוער הפלסטיני שנכפתה עליו מציאות חדשה שאינו יכול לשאתה עוד. אין להם ברירה לאחר שחייהם נהרסו והם סבלו מדיכוי ומעצרים ולאחר שראו במו עיניהם את התנהגות המתנחלים והתנכלותם למשפחותיהם וחבריהם.

ואנחנו עדיין אומרים שהגרוע מכל עוד לפנינו. אין צורך לנתח את המצב שהרי הגענו לשלב שבו הפכנו אנחנו בעצמנו לפרשנים ומשקיפים ועיתונאים וסופרים שמנתחים את המצב של עצמנו.

אנחנו צופים אל עתידנו ומזהירים מהידרדרות מסוכנת שאותה זרע הכיבוש והעצימו המתנחלים, ושמי שהולך לשלם את מחירה הם דור חדש של נוער, פלסטינים וישראלים כאחד, שכל חטאם הוא שהם הולכים לשלם לדורי דורות את מחיר התנהלות הכיבוש והדיכוי שהוא מפעיל.

הכותבת היא עיתונאית פלסטינית המתגוררת בירושלים המזרחית. תרגמה מערבית: שושנה לונדון-ספיר.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
מרצים רבים תמכו במכתב הנזיפה במרצה בגלל הדעות שלה על 7 באוקטובר. סטודנטים באוניברסיטה העברית מפגינים למען הדחתה של פרופ' נדירה שלהוב-קיבורקיאן (צילום: חיים גולדברג / פלאש 90)

מרצים רבים תמכו במכתב הנזיפה במרצה בגלל הדעות שלה על 7 באוקטובר. סטודנטים באוניברסיטה העברית מפגינים למען הדחתה של פרופ' נדירה שלהוב-קיבורקיאן (צילום: חיים גולדברג / פלאש 90)

אקדמיה שלא יוצאת נגד ההרג והדיכוי לא ממלאת את תפקידה

כשהופיע איום על ביטול פרסי ישראל, האקדמיה בישראל הזדעקה. אבל היא בוחרת למלא את פיה מים ביחס לזוועות בעזה, ואפילו עוזרת בסתימת הפיות של סטודנטים ומרצים פלסטינים. ככה לא עושים אקדמיה

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf