newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

סילופים ושקרים: ראיון החג של משה יעלון ל"ישראל היום"

בראיון חג נינוח מול מראיין אמפאתי במיוחד, מנפיק שר הביטחון שורת אמירות הזויות במקרה הטוב. ישראל לא מנהלת את החיים בגדה וברצועה, אבו מאזן לא התחייב לסיום הסכסוך בקווי 67', והפלסטינים ייאלצו להסתפק באוטונומיה במקום מדינה

מאת:

חגי ישראל, מסתבר, הם זמן טוב לפוליטיקאים ישראליים להתמסר לראיונות בתקשורת: המראיין במצב רוח טוב, המרואיין אחרי ארוחה טובה, ובאופן כללי הלך הרוח הפייסני של החג שורה על שניהם, ואולי אף על הקוראים, ומנפיק שיחת סלון חביבה כמו על כוס קפה. גם אם המרואיין הוא, במקרה, שר הביטחון משה יעלון, ואחד הרקיקים שליד הקפה הוא המלחמה האחרונה בעזה, על ההרס, החורבן וההרג שחוללה.

את הראיון המקיף הראשון שלו אחרי המלחמה בוחר יעלון להעניק לשלמה צזנה מ"ישראל היום", עבור מוסף שמחת תורה של העיתון. הבחירה האמיצה הזו מוכיחה את עצמה כבר בפסקת הפתיחה, בה מציג צזנה את מרואיינו כך: "האיש שנמצא בראש הפירמידה הביטחונית בישראל הוא מי שמאשר תוכניות מבצעיות, מכיר מקרוב את האיומים בכל החזיתות ובמקביל נאלץ להתמודד עם הדרישות לקיצוץ בתקציב הביטחון ועם מפגשים כואבים עם המשפחות השכולות והפצועים". אכן, קשים הם חייו של שר ביטחון בישראל, ועל כן מחליט צזנה שלא להקשות אותם עוד יותר בשאלות מטרידות וקטנוניות, לא מעמיד אותו על טעויות ובמקרים מסויימים על סילופים של ממש, לא מטריד אותו בשאלות המשך ובאופן כללי הוא לא בעניין של להרגיז את השר. בכל זאת, חג.

> הסגר והמלחמות בעזה הם לא מדיניות, הם טעות מתגלגלת

סיומו של חג סוכות הוא גם סיומם של חגי תשרי, המאופיינים ברפלקציה ובחשבון נפש. גם יעלון נדרש בפתח דבריו לחשבון הנפש המוסרי בתום מלחמה שגבתה את חייהם של למעלה מאלפיים פלסטינים, רובם אזרחים בלתי מעורבים בלחימה. את חשבון הנפש שלו מסכם יעלון כבר במשפט הפתיחה: "אני שלם מוסרית עם מה שהחלטנו". וזהו, בעצם. בהמשך יתברר שיעלון מפעיל גם את "מבחן המראה" וכן, הוא בהחלט מסוגל להסתכל על עצמו במראה גם אחרי שהצבא הפציץ את ביתו של מחמד דף בידיעה שאשתו ובתו שוהים בו והרג את שתיהן.

יעלון ונתניהו. מדינה פלסטינית או אוטונמיה? (צילום: קובי גדעון / לע"מ)

יעלון ונתניהו. מדינה פלסטינית או אוטונמיה? (צילום: קובי גדעון / לע"מ)

צזנה מסתפק בזה. יש לו עניינים חשובים יותר לברר: למה ישראל בחרה שלא למוטט את שלטון חמאס בעזה, ולמה לא "לכבוש, לטהר ולצאת", כלשונו. יעלון מנסה לשכנע את צזנה שדוקא כן הושגה הכרעה. "אני טוען שהכרעה היא היכולת להביא את הצד השני להפסקת אש על פי תנאיך". הדיון על האם הושגה הכרעה במלחמת צוק איתן ולטובת מי עודנו מתנהל בבמות מסויימות. דומני שהקריטריון שמציג פה יעלון חותם את הוויכוח הזה, בהתחשב בעובדה שהדרישה המרכזית של חמאס היתה הסרת המצור מעל עזה ובהתחשב בכך שבסיום המלחמה ישראל נאלצה לא רק להתיר כניסת חומרי בנייה לרצועה, אלא גם להרחיב את שטחי הדייג של הדייגים העזתים ולאפשר תנועה של תוצרת חקלאית ושל סטודנטים מעזה לגדה.

> עזה לא צריכה להמשיך לחכות בחושך

אבל צזנה בוחר שלא להתעכב גם על הפרט השולי הזה, וממשיך הלאה, לברר את משנתו המדינית של שר הביטחון. "האם אבו מאזן הוא פרטנר?", הוא מרים להנחתה, ויעלון לא מהסס לנצל את ההזדמנות לחבוט בנשיא הפלסטיני ולירות את השקר הבא: "אבו מאזן אף פעם לא אמר שיכיר בנו כמדינת הלאום של העם היהודי. הוא גם אף פעם לא אמר שאם יהיה הסכם פשרה, אפילו לשיטתו, בקווי 1967, זה יהיה סוף הסכסוך וקץ התביעות".

מן הראוי להזכיר לשר הביטחון שאפילו מדינת ישראל עצמה עדיין לא מכירה בעצמה כמדינת הלאום של העם היהודי, אבל אולי חשוב עוד יותר ללמדו שימוש בסיסי בגוגל שהיה ממציא לו מיד את הציטוט הזה של אבו מאזן: "הסכם שלום יהיה סוף הסכסוך, לא נדרוש את חיפה ועכו". עוד מאמץ קטן והוא היה מגיע אפילו לציטוט מעודכן של חאלד משעל שמביע הסכמה להקמת מדינה פלסטינית בגבולות 67', ועוד ממקור הקרוב במיוחד ללבו של השר.

נאמן לכללי הנימוסין של בית המלוכה האנגלי, צזנה ממשיך להקפיד שלא להעמיד את השר על טעויות, אי דיוקים ואפילו שקרים בוטים, אפילו כשהאחרון אומר משפט מופרך כמו "היפרדות הפוליטית נעשתה כבר, וטוב שנעשתה. אנחנו לא מנהלים את החיים, לא בעזה ולא ביו"ש". הוא גם לא ממצמץ כשיעלון מבהיר לו שלשיטתו, לפלסטינים לא תהיה מדינה והם ייאלצו להסתפק, במקרה הטוב, באוטונומיה בלבד.

כי ככה זה בדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון: אנחנו לא נהסס להשתלח בממשלת הפיוס הפלסטינית בגלל השעטנז המחבר בין יונה ובין נץ לכדי ישות דו-ראשית המדברת בשני קולות שלא מתיישבים זה עם זה בתפיסותיהם הבסיסיות ביותר, אבל לא נשאל איך העמדנו ממשלה שהעומד בראשה ממשיך להביע בכל הזדמנות את מחויבותו לפתרון שתי המדינות, בעוד אחד השרים הבכירים ביותר בממשלתו אומר בפשטות ובנינוחות של ערב חג: תשכחו מזה. לא יהיה.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf