בשביל אלפי ילדי גן בנגב שנת הלימודים עוד לא נפתחה

כותבים אורחים: חיה נח וחליל אלעמור

חודש לאחר פתיחת שנת הלימודים, אלפי ילדים בנגב לא הולכים לגן. אלה הם לרוב ילדי הכפרים הבדואים הבלתי מוכרים בנגב ואף לחלק מילדי הכפרים שהוכרו זה מכבר על ידי המדינה, אין מסגרת חינוכית להשתתף בה במהלך שנת הלימודים הקרובה.

בשנת הלימודים הקודמת נרשמו 6,651 ילדים בדואים בנגב לכיתה א', כ-96 אחוז מכלל השנתון, נתון הראוי בהחלט לציון. מנגד, לגני החובה נרשמו רק 4,170 ילדים, שהם רק כ-60 אחוז מכלל השנתון. לגני טרום חובה, נרשמו גם כן רק כ-58 אחוזים מן הילדים בכפרים.

> מצלמה לכל ילד: הכפרים הלא מוכרים דרך עיניהם של ילדים

הסיבה להבדלים המשמעותיים באחוזי ההרשמה בין תלמידי כיתות א' לגילאי הגן נובעת ממדיניות הקמת הגנים של המדינה בכפרים הבדואים בנגב. נתוני משרד החינוך מראים כי בעוד שבשבעת היישובים העירוניים הבדואים בנגב וב-11 הכפרים המוכרים הוקמו מרכזים המספקים שירותי חינוך ובהם בתי ספר יסודיים וגני ילדים בכל אחד מהיישובים, הרי שמתוך 35 הכפרים הבלתי מוכרים בנגב, רק ב-6 נפתחו מרכזים המספקים שירותי חינוך. במציאות זו נדרשים תושביהם של רוב הכפרים הבלתי מוכרים לרשום את ילדיהם למרכזי החינוך הממוקמים בעיירה או בכפר המרוחקים מביתם.

לפיכך, בכפרים שהוכרו בעשור האחרון ובכפרים הבלתי מוכרים, בהם לא קיימים מרכזים לשירותי חינוך, נוצרת בעיה קשה במיוחד עבור הילדים בגילאי הגנים; עבור הילדים הרשומים לכיתה א' מספק משרד החינוך הסעות, מה שמביא לאחוזי הרשמה כמעט מלאים למרות המרחק ממרכזי החינוך. לעומת זאת, בגילאים נמוכים יותר הסעת ילדים באוטובוסים אינה בטיחותית ובגילאי טרום חובה משרד החינוך אינו מספק הסעות, מה שמביא לכך שהורים רבים מתקשים לשלוח את ילדיהם לגנים. כתוצאה מכך אחוז ההרשמה הכולל לגנים נמוך משמעותית.

בעוד שבמשרד החינוך טוענים כי אין הסתייגות מפתיחת גנים נוספים בכפרים הבלתי מוכרים, במועצות האזוריות של הכפרים המוכרים, המעניקות שירותי חינוך גם לכפרים הבלתי מוכרים, מסבירים כי הבעיה נעוצה במדיניות של משרד הפנים. משרד הפנים למעשה אינו מאפשר הקמת מבנים חדשים לצורך פתיחת גנים, ובכך מונע מילדי הכפרים הבלתי מוכרים את האפשרות ללכת לגן. במצב בו נדרשת המועצה האזורית, שיושב הראש שלה הוא ממונה על ידי משרד הפנים, להגיש בקשה לפתיחת גן חדש למשרד בכפוף להנחיותיו, ברור שאין ביכולתה של המועצה לפעול על מנת להבטיח את זכותם לחינוך של הילדים.

> תושבי ערד יוצאים לקרב אחרון למניעת הקמת מכרה פוספט ליד עירם

המציאות הנוכחית, בה כ-40% מהאוכלוסייה הערבית הבדואית בנגב בגילאי הגנים אינה זוכה לשירותי חינוך בסיסיים והכרחיים, מובילה להעמקת הפערים החברתיים, פוגעת בסיכוייהם של ילדים אלה להשתלב בעתיד כאזרחים שווי הזדמנויות בחברה, ומציבה אותם בפני סיכונים תברואתיים ובטיחותיים רבים. בטווח הארוך, העמקת פערים זו פוגעת בכלל האוכלוסייה בנגב ובמדינה.

אנו ממליצים על שני צעדים עיקריים, שיוכלו להביא לשינוי המצב. האחד הוא קיום של בחירות מקומיות במועצות האזוריות נווה מדבר ואל קסום בהקדם האפשרי, על מנת לאפשר לרשויות החינוך המקומיות לפעול למען האינטרסים של הציבור אותו הן אמורות לשרת. והשני, קיום הליך תכנוני מזורז במשרד הפנים למען פתיחה של גני ילדים בכפרים הבלתי מוכרים, בהתאם לצרכי האוכלוסייה. חודש לאחר פתיחת שנת הלימודים, לא יעלה על הדעת כי אלפי ילדים, אזרחי מדינת ישראל, נותרים בבתיהם ללא מסגרת חינוכית בידיעתן של הרשויות, שאינן פועלות על מנת לשנות את המצב.

חיה נח היא מנכ"לית פורום דו-קיום בנגב לשוויון אזרחי. חליל אלעמור הוא חבר ועד הכפר אלסירה וחבר מזכירות בפורום לדו קיום בנגב.

המאמר מבוסס על נייר עמדה של ארגון פורום דו-קיום בנגב לשוויון אזרחי שכתב עופר דגן.