newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

מתנחלים השתלטו לפנות בוקר על שבעה בתים בסילוואן

תושבת סילוואן שמתנחלים נכנסו לבתים השייכים למשפחתה: "הם אומרים שהם קנו את הבית, אבל לא הראו לנו שום מסמכים. עכשיו הם ישנים בתוך המיטות שלנו, בין הבגדים והרהיטים"

מאת:

הבוקר (שלישי) נכנסו מתנחלים לשבעה מבנים בסילוואן שבירושלים המזרחית, רובם בוואדי חילווה, הרחוב הראשי של השכונה. לדברי התושבים, המתנחלים הגיעו אל הבתים בסביבות השעה שתיים לפנות בוקר, מלווים בכוחות גדולים של משטרה כחולה ויס"מ.

"הייתי עוד ער, פה בחנות", אומר אחמד קרעין, תושב השכונה, הבעלים של חנות מכולת קטנה בוואדי חילווה. "ראיתי קבוצה גדולה של מתנחלים ומשטרה, אבל לא חשבתי שהולכים לקחת עוד בתים. הנחתי שזה קשור איכשהו לחגים שלכם עכשיו, שהם מסתובבים פה בשעה כזו".

> האלימות ברחובות ירושלים מתחילה במדיניות העירייה והממשלה

בית משפחת חיאט (צילום: אורן זיו/אקטיבסטילס)

בית משפחת חיאט (צילום: אורן זיו/אקטיבסטילס)

אחד הבתים אליהם נכנסו המתנחלים באישון לילה הוא בית משפחת חיאט. כמו בתים רבים בשכונה, מדובר בבניין המחולק למספר יחידות דיור שברובן מתגוררים בני המשפחה המורחבת. שתיים מהן נמצאות כעת בידי מתנחלים.

בגרם המדרגות הפנימי המחבר בין יחידות הדיור יושבת בושרה חיאט ועוקבת בעיניים כלות אחר השוטרים העולים אל תוך הבית שהיה עד אתמול שלה. "יש לנו פה שתי יחידות, אחת אבא שלי משכיר ובשניה אנחנו גרים. שני הבתים היו ריקים אתמול. אבא שלי לא היה כאן ואני ישנתי אצל דודה שלי, פה למטה. הם ידעו מראש מתי הבתים יהיו ריקים בשביל להיכנס".

"הם יודעים מה אנחנו עושים בכל רגע", אומר בחיוך מר אחמד קרעין. "תסתכלי מסביב: כל השכונה מלאה מצלמות אבטחה שלהם, חלקם מכוונים ישר לתוך הבתים שלנו. הם יודעים יותר טוב מאיתנו מה קורה איתנו כאן".

> אשליית חופש הפולחן בירושלים

שוטרים בכניסה לבי משפחת חיאט (צילום: אורן זיו/אקטיבסטילס)

שוטרים בכניסה לבי משפחת חיאט (צילום: אורן זיו/אקטיבסטילס)

חוויית השכנות הצמודה עם המתנחלים בסילוואן, המונים כיום כשבעים משפחות, מוכרת לאחמד היטב; אולי טוב מדי. לפני כחמש שנים נורה אחמד ברגלו מטווח אפס בידי חייל הנח"ל החרדי, למול עיני בנו. הפרקליטות, כמעט מיותר לציין, החליטה שלא להעמיד לדין את החייל ולסגור את התיק.

סמטת העפר המובילה את בית משפחת חיאט זרועה באבנים בגדלים שונים, אולי רמז למה שהתחולל כאן בשעות הבוקר המוקדמות יותר. אבל כעת, לקראת צהריים, כבר ירד על המקום מעין שקט של השלמה. קבוצת נערים פלסטינים מתגודדת מחוץ לבית ומסתכלת על השוטרים ההולכים ובאים. "למה מחכים?" אני שואלת. "לחסדי אללה", עונה לי המבוגר שבהם.

חלון שבור בבית חיאט. המתנחלים כבר שברו קיר בתוך הבית. צילום: אורלי נוי

חלון שבור בבית חיאט. המתנחלים כבר שברו קיר בתוך הבית. צילום: אורלי נוי

בתוך המבנה, בושרה ממשיכה להתרוצץ במעלה ובמורד המדרגות, מפלסת את דרכה בין השוטרים, מנסה לתפוס עוד מבט חטוף אל תוך הבית שבו מסתגרים כעת המתנחלים. מוקדם יותר היא שברה חלון צדדי וכעת היא יכולה לראות דרכו שהדיירים החדשים כבר הספיקו לשבור את אחד הקירות. גם סורגים הם כבר התקינו על החלונות החיצוניים, ביעילותם. בין לבין, היא מנסה לברר מה שלומו של אביה חולה הסוכרת, המאושפז בבית חולים אחרי שמצבו הידרדר לאחר העימות עם השוטרים. "הוא הגיע מוקדם בבוקר, כששמע. כשהגיע, הם כבר החליפו את המנעול והוא לא הצליח לפתוח את דלת הבית. גם אני לא הצלחתי עם המפתח שלי".

"הם אומרים שהם קנו את הבית", היא ממשיכה, "אבל לא הראו לנו שום מסמכים, כלום. ביקשתי מהם, צעקתי שיראו לי אם יש חוזה קניה, אבל הם לא הראו לנו כלום".

שיתוף פעולה של המדינה

מבחינות רבות, ההתנחלות בסילוואן נחשבת לגולת הכותרת של המפעל ההתנחלותי בירושלים המזרחית, במיוחד בשל מיקומה הרגיש הנושק כמעט לחומת העיר העתיקה, מרחק הליכה קצר משער האשפות. המטרה ברורה: הסבת האופי הלאומי של השכונה בשלב הראשון למעורבת, ישראלית-פלסטינית, בשאיפה להמשיך ולצבוע שטחים נרחבים ככל האפשר בצבעי הכחול והלבן.

הפרויקט הזה, שהשחקן המרכזי בו הוא עמותת אלע"ד, מתנהל בשני ערוצים מקבילים: האחד דרך השתלטות על מרחבים ציבוריים כגון הגן הלאומי עיר-דוד, המופעל על ידי עמותת אלע"ד, והשני באמצעות השתלטות על בתים פרטיים. אלה מועברים בחלקם לידי המתנחלים מתוקף טענות רכישה, ובחלקם דרך גופים ממסדיים מתוקף השימוש בחוק נכסי נפקדים, למרות הביקורות שהשמיעו מספר יועצים משפטיים לממשלה על השימוש בחוק במזרח ירושלים.

על שיתוף הפעולה ההדוק בין כל הגורמים הממלכתיים הנוגעים בדבר לבין עמותות המתנחלים בהשתלטות על נכסים בסילוואן, מומלץ לקרוא את הדו"ח המקיף של עמותת עיר-עמים, "עסקה אפלה בסילוואן".

כשעה מאוחר יותר, בושרה מנצלת את הפסקת האוכל של השוטרים הצרים על הבית כדי לעלות שוב ולנסות שוב לראות מה קורה בתוך ביתה. "אני לא מסוגלת לסבול את זה", היא אומרת חנוקה. "הם ישנים עכשיו בתוך המיטה שלי. כל הדברים שלנו עוד שם. כל הרהיטים, הבגדים, הכל. אפילו החיתולים של אחי התינוק, בן שישה חודשים".

הפוסט פורסם גם באנגלית באתר 972+.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
מרצים רבים תמכו במכתב הנזיפה במרצה בגלל הדעות שלה על 7 באוקטובר. סטודנטים באוניברסיטה העברית מפגינים למען הדחתה של פרופ' נדירה שלהוב-קיבורקיאן (צילום: חיים גולדברג / פלאש 90)

מרצים רבים תמכו במכתב הנזיפה במרצה בגלל הדעות שלה על 7 באוקטובר. סטודנטים באוניברסיטה העברית מפגינים למען הדחתה של פרופ' נדירה שלהוב-קיבורקיאן (צילום: חיים גולדברג / פלאש 90)

אקדמיה שלא יוצאת נגד ההרג והדיכוי לא ממלאת את תפקידה

כשהופיע איום על ביטול פרסי ישראל, האקדמיה בישראל הזדעקה. אבל היא בוחרת למלא את פיה מים ביחס לזוועות בעזה, ואפילו עוזרת בסתימת הפיות של סטודנטים ומרצים פלסטינים. ככה לא עושים אקדמיה

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf