כבר לא בכיס של ליברמן: דוברי הרוסית מחפשים מנהיגות חדשה
צמיחתו של דור ליברלי וביקורתי, ועליית כוחה של התקשורת האלטרנטיבית מחזקים את השיח האנטי-ליברמני. מי שיעניק לדוברי הרוסית הכרה ביהדותם, תרבותם וישראליותם יוכל להיכנס לוואקום המנהיגותי
ציבור דוברי הרוסית בישראל נוטה ימינה. זה מה שגילה לנו סקר חדש שיצא באתר החדשות בשפה הרוסית "ניוזרו". ממש תגלית המאה. בסקר גילינו שישראל ביתנו מקבלת מציבור העולים 38 אחוזים מהקולות, הליכוד והבית היהודי עוד 25 אחוז והשאר מתפזרים בין יש עתיד, העבודה, מרץ ומפלגות אחרות.
אז לפני שרצים לסגור עוד מערכת בחירות ולהתעלם שוב מציבור העולים כי הם ימניים והם בכיס של ליברמן, הייתי רוצה שנבחן עוד מספר נתונים בסקר הזה. 49 אחוז מהמשתתפים לא חושבים שמפלגת ישראל ביתנו מייצגת את ציבור דוברי הרוסית. 61 אחוז מציבור דוברי הרוסית לא חושב שיש צורך במפלגה "רוסית". לשאלה האם היום היית נותן את קולך לרשימה מאוחדת של הליכוד וישראל ביתנו, 44 אחוזים ענו שלא.
נתונים אלה בהחלט מעודדים יותר. אבל יש כאן בעיה אחת, והיא הבעיה המרכזית של הסקר, שהוא לא נעשה כמדגם מייצג של ציבור העולים, אלא נעשה באופן פתוח בין גולשי האתר. לכן הדבר היחיד שאפשר ללמוד מתוך הסקר הוא מי הם גולשי האתר שעשה את הסקר. הנה כמה פרטים לגבי המשיבים: 75 אחוז מהם הם גברים, 60 אחוז מעל גיל 50. יש גם נתונים על הכנסה של המצביעים ומשך הזמן בארץ, אבל אלה דברים פחות מהותיים. מה שמהותי הוא, שהסקר הזה רחוק מהמציאות. אגב, במניפולציה פשוטה ניתן להצביע בסקר אין ספור פעמים.
> אליפות העולם בשכחה למרחקים קצרים
אביגדור ליברמן (צילום: Saeima ויקימדיה קומונס)
אז מה בכל זאת? קשה להגיד. דבר אחד ניתן לומר בוודאות והוא שליברמן ומפלגתו איבדו מזמן את הרחוב הרוסי. השליטה הבלעדית שלו עם ציבור של דוברי רוסית נעלמה עוד לפני הבחירות ב-2013 והיתה אחת הסיבות לחבירה לליכוד. ליברמן איבד את הציבור מכיוון שקהל הבוחרים שלו מאס בהבטחות להטיב עם ציבור העולים שלא מומשו בנושאים כמו תחבורה ציבורית בשבת, נישואים אזרחיים, הקלה בדיור ציבורי ועוד. סיבה נוספת היא צמיחתם של בלוגים ורשתות חברתיות שתופסים מקום חשוב יותר במפת התקשורת, שרובה מגויסת למסרים של ישראל ביתנו. התפתחותה של התקשורת האלטרנטיבית מחזקת את השיח האנטי-ליברמני ותורמת לבוז שהמפלגה צוברת.
גם צמיחתו של דור חדש של צעירים דוברי רוסית, שנכנסים לאט לאט לתוך החיים הציבוריים, משתלבים בחברה ומתחילים להוביל את דעת הקהל של כלל ציבור דוברי הרוסית מרחיקה את הרחוב הרוסי מליברמן. מדובר על אנשים ליברליים יותר, ביקורתיים יותר שסולדים מליברמן בגלל היחס שלו לדור ההורים, ובגלל השימוש שהוא עושה בקהל הבוחרים כמאגר קולות בלבד ללא נקיפת אצבע למענם.
ליברמן יודע את זה, ציבור העולים לא מעניין אותו. דוגמאות טובות לכך אפשר לראות בבחירות המוניציפליות בערד ובדימונה, כפי שמתאר אותן היטב בוריס שינדלר בניתוח של אותו הסקר מזווית אחרת, בפלוג של טל שניידר. בערד, בהוראת ליברמן, חברה מועמדת המפלגה לראשות העירייה לחרדים על מנת לנצח בבחירות למרות ההתנגדות מאסיבית של דוברי רוסית. בדימונה הובס המועמד דובר הרוסית של ליברמן בהצבעת מחאה על ההתעלמות מבעיות העולים.
באותו הניתוח, שינדלר מתייחס לאהדה הולכת וגדלה של דוברי הרוסית כלפי בנט וכלפי כחלון. התמיכה בכחלון מגיעה ממקום של אהדה כלפי אנשים מחוץ למערכת. ניתן ללמוד מזה רק על מיאוס כלפי האנשים שנמצאים בתוך מערכת ועל האכזבה מהם. לצורך העניין גם מועמד אלמוני שמגיע מבחוץ היה זוכה לאהדה מסויימת.
דרוש: בית פוליטי
בניגוד לשינדלר, אני חושב שאין לכחלון מה למכור לציבור העולים והוא לא ינסה לגייס מהם קולות. את האהדה לבנט אפשר לפוצץ בקלות על ידי תזכורת לעמדות של המפלגה שלו בנושאים של דת ומדינה, היחס של מוסדות הדת כלפי ציבור דוברי הרוסית וקמפיין הגיור העלוב שמשרד לשירותי דת מכוון לנשים עולות ממדינות חבר העמים.
קיים היום ואקום מנהיגותי וחסר בית אידאולוגי עבור ציבור העולים שמונה קרוב למיליון איש, מתוכם כשמונה מאות אלף בעלי זכות בחירה, המהווים קרוב ל-16 מנדטים. אופן ההצבעה של הציבור הזה בבחירות הקרובות הוא הכי פחות וודאי. המפלגות שישכילו לעשות עבודה רצינית ומשמעותית, יראו רצון אמיתי לשיח עם הקהילה דוברת הרוסית ויותר חשוב רצון לפעול בסוגיות המהותיות עבור העולים יזכו באמונם, כאשר ברור כי המפתח נמצא בסוגיות החברתיות-כלכליות.
הרחוב הרוסי נמצא היום במקום אחר ממה שנהוג לחשוב, יש אנשים חדשים שמובילים תהליכים של שינוי, יש רצון בקרב הציבור להיות חלק מתהליכים אלה. עמדות ודעות שפעם היא נחשבות כלא רלוונטיות, היום מוצאות יותר ויותר אוזניים קשובות. אתרי חדשות כמו רלווט אינפו וישראל אינפו, המנסים לאזן את השיח התקשורתי, לשבור את ההגמוניה של האתרים הימניים ולתת במה לעמדות ליברליות יותר – זוכים לאהדה הולכת וגדלה.
נושאים שעלו במחאה החברתית, ונחשבו אז כסוציאליסטיים ולא קשורים למגזר, היום מוזכרים באהדה רבה יותר. גם בנושא הסכסוך הישראלי-פלסטיני מתחילים להרגיש תזוזה קלה, אנחנו רואים את זה בעליה מתמדת במספר המשתתפים בפעילות הקשורה לתהליך השלום וסיום הכיבוש.
התנאים לשינוי המציאות קיימים בשטח, השינויים שעוברים על ציבור העולים מייצרים פוטנציאל להשתחררות מכבלי המפלגות המגזריות ששולטות ברחוב הרוסי מאז שנת 1995 ולנהל איתו שיח בין שווים. לפני זה יש צורך בשינוי תפיסה של החברה הישראלית ושל מפלגות השמאל. ציבור דוברי הרוסית דורש הכרה, הכרה בהצלחת העליה, הכרה בשילוב, הכרה ביהדות, הכרה בתרבות ומעל הכל, הכרה כישראלים. מי שמיעניק להם את ההכרה יוכל לנצל את פירות השינויים ברחוב הרוסי ולהכנס לוואקום המנהיגותי שקיים.
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן
