newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

חיילים בחדר השינה זו שגרת החיים של פלסטינים

רבים מהפלסטינים בשטחים הכבושים אינם מכירים בית בטוח מהו. הם נולדו, גדלו והולידו ילדים משלהם לתוך המציאות של הכיבוש הישראלי בגדה, שפלישות של חיילים חמושים לתוך בתים, ללא הודעה מוקדמת וללא הסבר, הן חלק ממנה

מאת:

"תארי לעצמך איך זה שכל כמה חודשים נכנסים אליך לבית, לחדר השינה שלך. במקום שהבית יהיה המקום הבטוח והמוגן שלנו, הוא נהפך לפרוץ". כך ביקש מוחמד עצפור ממתנדבת יש דין כאשר סיפר לה על פלישת חיילים לביתו בכפר סינג'ל שבגדה המערבית בינואר 2019.

החיילים הגיעו בסביבות 02:00 בלילה בזמן שמוחמד, אשתו וילדיו בני 3, 4 ו-16 ישנו. זו לא היתה הפעם הראשונה, חיילים פלשו לביתו כבר חמש או שש פעמים בעבר. "זאת הפכה להיות שגרת החיים שלנו בכפר", הוא סיפר.

חיילים פולשים לבית של פלסטינים בכפר ג'יוס באזור קלקיליה, ב-12 בפברואר 2009 (צילום: קרן מנור / אקטיבסטילס)

חיילים פולשים לבית של פלסטינים בכפר ג'יוס באזור קלקיליה, ב-12 בפברואר 2009 (צילום: קרן מנור / אקטיבסטילס)

אני מנסה להיענות לבקשתו של עצפור ולדמיין חיילים חמושים פולשים לביתי באישון לילה, ללא הודעה מוקדמת וללא הסבר. המדים, הנשק, הקסדות, האפודים, כיסויי הפנים. נכנסים ללא רשות למטבח, לסלון, לחדר השינה ולאמבטיה – מחטטים בארונות, פותחים מגירות ושופכים את תכולתן בגסות. פוקדים עלי מה לעשות בביתי שלי.

עצם המחשבה מעוררת חרדה של ממש, ואני מתנחמת בכך שזה מרגיש לא מציאותי ורחוק מחיי. עבורי, התחושה הבטוחה והנינוחה שמספק הבית היא טבעית. בסוף היום, כשאני סוגרת את הדלת, אני מרגישה מוגנת מהעולם שבחוץ.

תחושת הביטחון הזאת נגזלת מהפלסטינים בגדה המערבית. כמעט מדי לילה, כשאני ואתם ישנים במיטותינו, חיילים חמושים פולשים לבתים בערים, בעיירות ובכפרים הפלסטינים בכל רחבי הגדה. על פי נתוני האו"ם, מתבצעות 267 פלישות כאלה בממוצע בחודש. 74% מהמשפחות שאנחנו ביש דין ראיינו העידו שלביתם פלשו חיילים יותר מפעם אחת.

הנימוק הרשמי של ישראל לצורך בפלישות לבתים הוא שמירה על הביטחון. במקרים מסוימים זה בוודאי הכרחי ומוצדק. אבל הקלות הבלתי נסבלת שבה מפקדים זוטרים יכולים להחליט להיכנס לבתי פלסטינים יצרה מציאות מטרידה של פלישות לבתים ממגוון סיבות שאינן בהכרח ביטחוניות.

כך למשל, חיפוש בבית יכול להתבצע בעקבות חשדות ערטילאיים וקלושים כל כך, שכמעט כל דבר יכול להיחשב כעילה לביצועו. לצורך ביצוע "מיפוי" – פעולת איסוף מודיעין על מבנה הבית ודייריו – כלל לא נדרש חשד כלשהו כלפי מי מדיירי הבית.

מעדויות של חיילים לארגון "שוברים שתיקה" עולה שהתכלית האמיתית שהצבא רואה ברבות מפעולות הפלישות לבתים היא "הפגנת נוכחות". במילים פחות מכובסות, מדובר בפעולה שנועדה לדיכוי והפחדה כדי לבסס את השליטה הישראלית באוכלוסייה האזרחית הכבושה.

בראיונות שערך ארגון רופאים לזכויות אדם עם משפחות פלסטיניות שחוו פלישה לבתיהן דווחו תסמיני פוסט-טראומה וחרדה שעלולים להביא לפגיעה בתפקוד ובשגרת החיים. בקרב ילדים ובני נוער דווחו הפרעות בשינה, תסמיני חרדה, הגברת התלות בהורים, והופעת התנהגות תוקפנית. רק תחשבו כיצד הייתם אתם וילדיכם מושפעים מאירוע מפחיד כזה. אבל הפגיעות האלה כלל לא נלקחות בחשבון בהחלטה האם לבצע פלישה לבית.

הקושי שלי לדמיין תרחיש כזה בביתי נובע מהבדלים תהומיים בין המציאות של ישראלים לבין זו של הפלסטינים. לשם השוואה, כניסה של שוטרים לביתה של משפחה ישראלית המתגוררת בישראל, או אפילו בהתנחלות שאף היא נמצאת בשטחי הגדה המערבית, מתבצעת על פי החוק הישראלי, השונה באופן דרמטי מהתחיקה הצבאית שמכוחה מתבצעת פלישה לביתה של משפחה פלסטינית. בעוד שישראלים נהנים מהגנת החוק הישראלי בכל הקשור לפלישות לביתם, פלסטינים אינם נהנים מהגנות דומות.

התחיקה הצבאית מאפשרת לכוחות הביטחון להיכנס למרחב הפרטי של פלסטינים תושבי השטחים הכבושים בקלות וכמעט בכל מצב. בניגוד לחוק הישראלי, התחיקה הצבאית אינה מתנה פלישה לבית בהוצאת צו שניתן על ידי שופט המאשר את נחיצות החדירה לרשות הפרט, ולפיכך אין כל ביקורת שיפוטית הבוחנת את ההכרח בפעולה.

התוצאה היא שפלסטינים חשופים לפלישה שרירותית, בלתי מוצדקת ולא הכרחית למרחב הפרטי שלהם. הפער בין מערכת המשפט הישראלית לזו הצבאית הוא בוטה ומפורש ויוצר אפליה גסה בין שתי אוכלוסיות שמתגוררות באותה טריטוריה גיאוגרפית תחת שלטון ישראלי אחד.

לפני כשלוש שנים כשהתחלנו ביש דין, רופאים לזכויות אדם ושוברים שתיקה לחקור לעומק את ההיקף, האופי וההשפעות של הפלישות הצבאיות לבתי פלסטינים בגדה המערבית, פלסטינים ששוחחנו אתם על אירועים כאלה הופתעו. הם לא הבינו את העניין הפתאומי במה שעבורם הוא חוויה כה שגרתית, כמעט מובנת מאליה.

תיעוד של "מיפוי" על ידי חיילים בבית משפחת דענא בחברון, ב-24 בפברואר 2015 ב-3:10 לפנות בוקר. צילום מסך מתוך סרטון של בצלם

תיעוד של "מיפוי" על ידי חיילים בבית משפחת דענא בחברון, ב-24 בפברואר 2015 ב-3:10 לפנות בוקר. צילום מסך מתוך סרטון של בצלם

עדויותיהם שעבורנו היו קשות, לעתים קשות מנשוא, הן בשבילם עובדת חיים. הפגיעה הקשה בביטחונם האישי, בבריאותם, בכבודם ובפרטיותם היא הלא-נורמלי שהפך לנורמלי. רבים מהפלסטינים אינם מכירים בית בטוח מהו. הם נולדו, גדלו והולידו ילדים משלהם לתוך המציאות של הכיבוש הישראלי בגדה. מציאות שפלישות של חיילים חמושים לתוך בתים היא חלק ממנה.

פלישות לבתים אינן רק רע הכרחי שנועד למנוע סכנה אמיתית כמו פיגועים בישראל, אלא אחת מהפרקטיקות השגרתיות והנוכחות ביותר במציאות חייהם של פלסטינים בגדה. זאת מפני שכדי להמשיך ולכבוש נשים, גברים וילדים במשך 53 שנה צריך לדכא אותם כל העת. לערער את הרוגע, השלווה והביטחון שמעניק הבית הוא אמצעי אכזרי ויעיל כדי להפוך אותו לצל אדם. או כמו שקוראים לזה בצבא, "לייצר תחושת נרדפות".

זיו שטהל היא מנהלת מחלקת המחקר בארגון יש דין

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
קישוטי רמדאן בבית החולים האירופי בח'אן יונס, בדרום רצועת עזה, במרץ 2024 (צילום: רווידה כמאל עמאר)

קישוטי רמדאן בבית החולים האירופי בח'אן יונס, בדרום רצועת עזה, במרץ 2024 (צילום: רווידה כמאל עמאר)

בבית החולים האירופי בעזה משתדלים ליצור אווירת רמדאן

משפחות ואנשי צוות קישטו את בית החולים, שבו מצאו מקלט אלפי עקורים מרחבי עזה, בניסיון נואש להרגיש קצת חגיגיות גם בתנאים האיומים שבהם הם חיים

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf