כשאין זכויות לילד אחד, אין זכויות לאף אחד

היום, יום זכויות הילד, אנו מצינים 31 שנה מאז שהתקבלה אמנת האו"ם בדבר זכויות הילד. האמנה קובעת מגוון רחב של הגנות על ילדי העולם, ובהן הזכות לחיים; איסור אפליה; הזכות לחופש ביטוי, מחשבה, מצפון ודת; הזכות לחינוך, לבריאות ולביטחון חברתי; הגנה על ילדים מפני אלימות פיזית או נפשית; וכן הגנות על ילדים עם מוגבלויות, ילדים המבקשים מעמד פליטות, והגנות על ילדים שנשללה מהם חירותם.

בישראל נעצרים, במחטפי לילה מתוך מיטותיהם, מאות ילדים פלסטינים בגדה המערבית, שעל דעת המדינה, אמנת האו"ם לא חלה עליהם.

בישראל, כל ילד שביעי מבין הילדים הבדואים בנגב חווה הרס של בית הוריו. שיעור הנשירה מחינוך של נערים בדואים בנגב גבוה פי חמישה משיעור הנשירה של כלל האוכלוסייה. בישראל משק בית בעשירון העליון מעניק לילדיו חוגי העשרה ושיעורי עזר בתקציב הגדול פי שמונה ממשק בית בעשירון התחתון.

בשבוע שעבר פירסמנו דו"ח של משרד החינוך, המעיד על נשירה של כ-400 אלף תלמידים מהלמידה מרחוק. כאשר שר החינוך, יואב גלנט, נשאל השבוע על מצבם הנפשי של הילדים בישראל, הוא נזף במראיינים (קישור בהמשך) ואמר: "בואו לא נשדר לציבור מורך לב. אני הייתי ילד בששת הימים, אני זוכר את האימה של האימהות, כי האבות היו בחזית".

כששר החינוך לא מסוגל לראות מעבר לקצה אפו שלו, אין פלא שמדינת ישראל אדישה לפגיעה הבוטה והמתמשכת בזכויותיהם של ילדים.

לפי המדינה, לילדים הפלסטינים אין זכויות

בדו"ח על יישום אמנת זכויות הילד ל-2019 שמדינת ישראל הגישה לאו"ם, התנערה המדינה מאחריותה לזכויות הילדים הפלסטינים "בשטחים הפלסטינים הכבושים" (כך לשון הדו"ח). לאחר כמה משפטי פלפול, נכתב במפורש: "ישראל סבורה כי האמנה, המוגבלת מבחינה טריטוריאלית, אינה חלה ולא נועדה לחול על אזורים מחוץ לשטח הטריטוריאלי של המדינה".

מדינת ישראל מצהירה שלעניין זכויות הילדים הפלסטינים, השטחים הכבושים אינם שטחי המדינה, ולכן אין לילדים אלה זכויות.

אלא שישראל לא רק מצהירה על אפליה אסורה, אלא גם פועלת ברוח זאת יום יום, ובעיקר לילה לילה. בדו"ח ילדות אזוקה של המוקד להגנת הפרט, מדווח על "מסכת שגרתית ושיטתית, המביאה קטינים רבים למצב של שברון גופני ונפשי בעת שהם נעצרים ונחקרים".

מדי שנה נעצרים מאות קטינים פלסטינים תושבי הגדה המערבית באישון לילה. "במצב זה הם חשופים לפגיעה מתמדת בזכויותיהם הבסיסיות ביותר, לרבות הזכות לשלמות גוף ונפש, הזכות לכבוד, הזכות להליך הוגן והזכות להימנע מהפללה עצמית".

עמוד הפיסבוק של "הורים נגד מעצרי ילדים" מדווח כי בשנתיים וחצי האחרונות נעצרו 305 קטינים פלסטינים, באמצעות פלישות לילה של כוחות הביטחון לבתים.

היום (שישי) בשעה 11.00 בבוקר, תשודר בעמוד שוברים שתיקה, הקראת עדויות: "בלילה כשכולם ישנים". הורים, ילדים וחיילים יספרו על פלישות לבתי ומעצרי ילדים.

ילדים בדואים: הרס בתים, הזנחה, מחסור בתשתיות

שתי ישיבות של ועדות הכנסת עסקו השבוע במצבם של הילדים והילדות הבדואים בנגב. הוועדה המיוחדת לזכויות הילד, בראשות ח"כ יוסף ג'בארין, דנה בהריסות הבתים והשפעתם על הילדים.

לפי דו"ח של פורום דו קיום בנגב לשוויון אזרחי, נהרסו בשלוש השנים האחרונות כ-2,250 בתים בכל שנה. מספרים אלה הם יותר מכפולים, בהשוואה להריסות הבתים בשלוש השנים שקדמו (2014 עד 2016).

יו"ר הוועדה ציין כי יותר מ-600 בתים מאלה שנהרסו -2019 שימשו כבתי מגורים, דבר שהותיר אלפי הורים וילדים ללא בית. עוד נמסר כי כל ילד שביעי מבין הילדים הבדואים בנגב חווה את הרס בית הוריו.

ועדת החינוך של הכנסת (ישיבה בראשות ח"כ יוסי טייב, ש"ס) דנה בהזנחה ובמחסור בתשתיות, והשפעתם על הישגי התלמידים הבדואים בנגב. לא נאמרו דברים שלא ידענו קודם לדיון: מחסור חמור בבתי ספר ובחדרי כיתות; מרחק גדול מאוד בין מקום המגורים למקום מוסדות החינוך; מחסור חמור בכבישי גישה סלולים לבתי הספר; מחסור חמור בתחנות הסעה ואמצעי בטיחות בצידי הדרכים שבהם הולכים התלמידים; ובתי ספר רבים שאינם מחוברים לרשת החשמל, ללא תאורה וללא חימום, שלא לדבר על מחשבים ואינטרנט.

מרכז המחקר והמידע של הכנסת פירסם מסמך מעודכן על שיעורי הנשירה בקרב תלמידים בדואים בנגב. לא רק ששיעור הנושרים מקרב הבדואים גבוה בממוצע, פי שלושה יותר מאשר שאר ילדי ישראל, אלא שבמעבר ל-2019 חלה ירידה בשיעור הנשירה של כלל האוכלוסייה, בעוד שבקרב ילדי הבדואים בנגב המגמה הפוכה: עליה בנשירת תלמידי תיכון, במיוחד בקרב הבנים (ראו תרשים).

עוד פירסם מרכז המחקר והמידע דו"ח על שיעורי הזכאות לבגרות בקרב התלמידים הבדואים בנגב. רק שליש (33.8%) מהילדים הבדואים בנגב בשנתון בני ה-17 ב-2019 היה זכאי לתעודת בגרות.

מתוך אלה הלומדים בכיתה יב', חלה בשנת האחרונה ירידה של 4% בשיעור הזכאים לבגרות בקרב הבדואים בנגב. שיעור הזכאים הבדואים בנגב נמוך ב-21.6% משיעור הזכאים בכלל האוכלוסייה בישראל.

כמעט 400 אלף ילדים רשומים ברווחה

לרגל יום זכויות הילד, פירסמה גם הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לקט נתונים. ב-2018 הוציאו הורים בעשירון ההכנסה העליון 835 שקל מדי חודש למשק בית עבור חוגים ושעורי עזר לילדיהם. הורים בעשירון התחתון העשירו את עולמם של ילדיהם בשמינית מזה: 106 שקל לחודש למשק בית (ראו תרשים).

צריך לזכור שהכסף לפי משק בית מתחלק על מספר שונה של ילדים: ב-40% ממשקי הבית בעשירון התחתון יש שלושה ילדים או יותר, לעומת 5% בלבד בעשירון העליון.

ב-2019 חיו בישראל 187 אלף ילדים עד גיל 17 במשקי בית שבהם לא היה מבוגר מועסק (זה עוד לפני משבר הקורונה). הנשירה מלימודים אינה מצטמצמת: 24,534 בני נוער בגיל 15 עד 17 לא עבדו ולא למדו, ועוד 4,185 בני נוער שעבדו ולא למדו.

398 אלף ילדים עד גיל 17 היו רשומים ב-2019 במחלקה לשירותים חברתיים (רווחה). 123 אלף מהם הושמו במסגרות רווחה. כרבע מהם, במסגרות שמחוץ לבית ההורים. מבין הילדים המוגדרים כבעלי נזקקות מוגדרת, 58% מוגדרים כך בשל תפקוד לקוי של ההורים, 28% בשל סיבות רפואיות, ו-9% בשל עוני.

במהלך 2018 נישאו בישראל 517 נערות מתחת לגיל 18, גיל הנישואים החוקי. רובן ככולן (מעל 90%) נערות מוסלמיות ממחוז ירושלים. 235 נערות עד גיל 17 ילדו, מתוכן 193 מוסלמיות ו- 36 יהודיות. ל-21 מהן זו לידה שניה.

שר חינוך מנותק

בשבוע שעבר פירסמנו ממצאי מחקר של משרד החינוך המעידים על כ-400 אלף תלמידים שנשרו מהשתתפות סדירה בלמידה מרחוק. שלשום (רביעי) נשאל על כך שר החינוך בתוכניתם של גולן יוחפז וענת דוידוב (103FM).

המראיינים הזכירו פרסומים על בעיות נפשיות של הילדים, תופעות של מחלות, השמנה, חוסר מעש, שינה עד מאוחר, ודיכאון. השר התבקש להגיב, ואף נשאל: "איזה נתונים יש לך על הפגיעה הנפשית?"

שר החינוך של מדינת ישראל, ערב יום זכויות הילד הבינלאומי, השיב: "תרשה לי. בואו לא נשדר לציבור מורך לב […] אני הייתי ילד בששת הימים, אני זוכר את האימה של ההורים, של האימהות, כי האבות היו בחזית. אני זוכר את מלחמת יום הכיפורים כנער שעבד במשק לשעת חירום".

שר חינוך שכלוא באגו של עצמו לא יכול לראות את מצוקתם של אלפי ילדים שתחת אחריותו. לפחות יום אחד בשנה, חובה עלינו לזעוק את זעקתם.