"בלי אחינו הפלסטינים מישראל, אנחנו לא מוכרים כלום"

בשנים האחרונות, רבים מהפלסטינים בישראל נהרו בשבתות לערים שונות בגדה המערבית לעשות קניות. המחירים הזולים, השפה המשותפת וקבלת הפנים של "האחים" מהגדה שלחו אותם לשווקים בשכם, ג'נין ,חברון, ברטעה וישובים אחרים. ליריחו, רמאללה ובית לחם הם נסעו בעיקר לבילויים ולמסעדות. ההשפעה על הכלכלה בגדה המערבית היתה עצומה. לפי הערכות של משרד הכלכלה הפלסטיני, סך הקניות של הפלסטינים אזרחי ישראל בגדה עומד על 1.3 מיליארד שקל בשנה, יותר מ-10 אחוז מכלל ההכנסות של הרשות, העומדות על 11.7 מיליארד שקל.

"האחים הפלסטינים מישראל הם עמוד התווך שלנו". סוחר בשוק שכם (צילום: סוהא עראף)

אבל עם תחילת הקורונה, כל זה נגמר. בשלושת החודשים הראשונים, הרשות היא זו שהטילה סגר הדוק על הערים והכפרים בגדה המערבית, ומנעה מפלסטינים אזרחי ישראל להיכנס. אולם מאז חודש יוני, הסגר ברשות קרס, גם משום שהרשות אינה מסוגלת לשלם דמי אבטלה, מתקשה מאוד לסייע למשפחות נזקקות, וגם שכר עובדי הרשות קוצץ בגלל המחלוקת על כספי המסים עם ישראל.

השיחה מגיעה אליך

רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

שם מלא

כתובת האיימיל שליחה

בעקבות התנגדות עממית קשה, שכללו גם עימותים עם השוטרים הפלסטינים, החיים בגדה חזרו למסלולם, והשווקים והחנויות נפתחו. אולם ישראל שמרה על הסגר על הגדה בגלל הקורונה, ולכן רק מעטים מערביי 48' הגיעו לגדה בדרכים צדדיות, גם בגלל הפחד להיתפס וגם הפחד מהקורונה עצמה.

עם הטלת הסגר בתוך ישראל ערב ראש השנה, נעשה עוד יותר קשה לפלסטינים אזרחי ישראל להגיע לגדה. אולם בסוף השבוע האחרון, עם ההקלות בסגר בישראל, שוב התאפשר להם לחזור לשווקים בגדה, והם התחילו לשוב, אם כי עדיין לא במספרים גדולים.

בשבת האחרונה נסעתי גם אני לשכם. גם לעשות קניות וגם לשוחח עם סוחרים ולהבין מהם כיצד השפיעה העובדה שבמשך יותר משבעה חודשים, "האחים" הפלסטינים מתוך לישראל לא הגיעו לקנות. ההשפעה, אמרו לי כולם כמעט פה אחד, היתה הרסנית.

"הסגר גמר אותנו", אמר לי מוחמד אלח'טיב, בן 32, מנהל תצוגה ב"ריאן", חנות גדולה של רהיטים בכניסה לשכם. "80 אחוז המכירות שלנו זה לישראל. אנחנו משווקים ל-92 חנויות בתוך ישראל, ערבים ויהודים – תל אביב, פתח תקווה, חדרה, חיפה, הרצליה, עראבה, נצרת, עכו, ירכא ועוד."

בשלושת החודשים הראשונים, מספר ח'טיב, הם סגרו את המפעל והחנויות. אבל גם אחרי שהסגר בגדה נפתח, יש מעט מאוד קונים. "הקליינטים שלנו זה הפלסטינים מישראל והיהודים, הם לא הגיעו", אומר ח'טיב.

לדבריו, בזמן הסגר חזרו לו צ'קים במיליוני שקלים מלקוחות בישראל שרכשו סחורה לפני הקורונה, וכנראה נקלעו למצוקה כלכלית. אבל הוא מאמין שהם בסופו של דבר יחזירו את החובות. "אני לא מודאג, כי בטח ברגע שיזמינו סחורה חדשה, הם יסגרו את החוב שלהם", הוא אומר.

עכשיו, אחרי שישראל פתחה את הסגר, קונים מישראל התחילו לחזור, אבל בקצב איטי. "אם הדברים יחזרו לשגרה, ייקח לנו לפחות שלוש שנים לעמוד על הרגלים מחדש ולהתאושש מהמשבר שפקד אותנו".

בעיר עצמה, בקסבה ובעיר העתיקה המדהימה ביופייה, נתקלנו במעט מאוד כלי רכב עם לוחית צהובה, בשונה משבתות לפני הקורונה, אז אפילו חניה היה קשה למצוא. השוק יחסית ריק, והסוחרים ובעלי הדוכנים והבסטות התלוננו בפנינו על המצב.

"המצב זיפת", אמר מוחמד עיסא, בן 62, בעל חנות ירקות בקסבה, "מעולם לא היה גרוע כמו בחצי שנה האחרונה. אפילו באינתיפאדה הראשונה והשנייה, ועם העוצר שהטילה ישראל, לא הכרנו משבר ומצוקה כמו עכשיו. בקושי ארגז של סחורה אני מצליח למכור.

"אחינו הפלסטינים בישראל הפסיקו להגיע בגלל הסגר והפחד מקורונה. הם היו עמוד התווך שלנו. עכשיו הם בקושי מגיעים, ואלה שמגיעים, לא קונים הרבה. פעם היו קונים ארגז מלפפונים, ארגז עגבניות, עכשיו הם מבקשים שני קילו". התושבים המקומים, הוא אומר, בכל מקרה קונים בכמויות קטנות. "אם המצב ימשיך להיות ככה, נמות מרעב, אני בקושי מצליח לפרנס את המשפחה. לפעמים בסוף היום אני מוכר מה שנשאר מהירקות בגרושים יותר זול מהמחיר שקניתי אותם כדי שלא יירקבו ואזרוק אותם".

"מאז שאחינו בפנים (הכוונה לפלסטינים אזרחי ישראל, ס"ע) הפסיקו להגיע לשכם בגלל הקורונה, אני כמעט לא מוכר כלום", אומר ג'מיל קאעוד, בעל חנות נעליים במרכז העיר.  "אני פותח את החנות בתשע בבוקר וסוגר בחמש-שש, ואף אחד כמעט לא נכנס".

לדבריו של קאעוד, מאז שהרשות הפלסטינית ביטלה את הסגר לפני חמישה חודשים, הוא מכר סחורה "בקושי ב-500 שקלים". למזלו, החנות היא בבעלות המשפחה שלו ולכן הוא לא משלם שכירות.

עד הקורונה, הוא מתאר, "אם היית מגיעה בשבת, לא היה לך מקום בתוך החנות, הייתי מביא שני צעירים שיעזרו לי. היום אני לבד קודם. כל מי שיגיד שהוא הסתדר בלי הערבים מ-48' הוא שקרן. רוב מה שאני מוכר זה להם, במיוחד ביום שבת. בשבת אחת הייתי מוכר כמו חודש שלם. הלוואי שתיגמר הקורונה והם יחזרו כמו אז".

אז איך שרדת כלכלית 8 חודשים?

"לא שרדתי. צמצמנו הרבה בהוצאות. בימי שישי נהגנו אשתי ואני לצאת למסעדה. ביטלנו. קונים רק מה שצריך. מזל שחסכתי קצת כסף מהתקופה שהעבודה היתה טובה, אבל את החיסכון כבר בזבזנו, ואם המצב ימשיך ככה, אין לי מושג איך נשרוד".

הפלסטינים בגדה התרגשו לראות את הפלסטינים מישראל חוזרים. חנות כנאפה בשכם (צילום: סוהא עראף)

סעיד שחרורי, בעל דוכן ירקות בקסבה, מתאר מצב דומה. שלושים שנה הוא מחזיק את הבסטה, אבל זו השנה הכי גרועה שהיתה לו. "אם לא היו לי אחים שעוזרים כלכלית, הייתי מת מרעב".

גם שחרורי מספר שלפני הקורונה, בימי שבת "בשוק האנשים היו אחד על השני, היום אין מכירות. רק המקומים קונים ומגיעים קצת אנשים מרמאללה. המכירות ירדו אצלי ב-90 אחוז. האנשים התחילו לקנות קילו עגבניות. בחיים אף ערבי לא קונה רק קילו, הוא מתבייש. היום אין לאנשים כסף".

בסוף השבוע האחרון, התחילה לחזור תנועה של פלסטינים מ-48'. "שמחתי מאוד שהם חזרו לקנות בשכם", אומר שחרורי, "בלעדיהם נמות מרעב, הם הקליינטים המרכזיים שלי. קונים ונדיבים. להם יותר זול לקנות כאן, ולנו זה טוב שהם קונים כי אחרת ממה נתפרנס. בלעדיהם אין לנו בכלל עבודה".

ראמז בשתאוי, בעל מכולת בתוך השוק, אומר שגם הוא הסתמך "על אחינו מ-48'. הם היו מגיעים בהמוניהם ומתנפלים על השווקים כאן, חלק מהדברים שאנחנו מביאים אין להם, ואם יש להם, אז זה יקר מאוד, פי שלושה מאשר כאן".

בשתוואי אומר שבגלל שהיתה לו סחורה במכולת, הוא ומשפחתו אכלו ממנה ולכן לא הגיעו לרעב. הוא מקווה ש"אחינו יחזרו, ואז ייקח לי לפחות שנה להתאושש, אם הם יחזרו ויקנו כמו שקנו קודם".

במספרה של אבו ת'איר, העומדת באותו מקום כבר מאה שנה,  פגשנו את מוחמד נסאר, קבלן שיפוצים, תושב טורעאן בגליל שמגיע כל שבוע לשכם. "התחלתי להגיע לפני כמה שנים לשכם בשבתות לערוך קניות כי בשכם הרבה יותר זול מאצלנו", מספר נסאר, "התאהבתי בעיר, התאהבתי באנשים. בשלושה חודשים הראשונים של הקורונה לא הצלחתי להיכנס. הרגשתי שמשהו חסר לי. ברגע שפתחו אצלנו, והמחסום (בכניסה לגדה, ס"ע) היה סגור, מצאתי דרך חילופית ונכנסתי. אני לא יכול בלי שכם, זה נהיה כמו האוויר שאני נושם".

לילא כיואן, תושבת אבו סנאן, המארגנת טיולים ואוטובוסים לגדה מזה 16 שנים, מספרת שבשלושה חודשים ראשונים אחרי התפרצות הקורונה, היא הפסיקה לחלוטין את הנסיעות. מאז שהסגר בגדה הוסר, הם נסעו בדרכים חלופיות. "אבל היו עליות וירידות, היו שבתות שלא הצלחתי למלא אוטובוס".

עכשיו, בגלל שהסגר בישראל, נפתח הגיעו יותר אנשים. "היום הגיעו לג'נין 12 אוטובוסים מאורגנים", היא מספרת, "את לא מבינה איך קיבלו אותנו. הם שמחו, ראינו את השמחה בעיניים שלהם ואמרו לנו: 'בלעדיכם מצבנו קשה, התגעגענו אליכם הייתם חסרים לנו'. זה היה מרגש מאוד, קשה לתאר את זה במילים".