newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

משבר הקורונה מחייב חוזה חדש בין סטודנטים למרצים

אם נמשיך בתוכניות הקורסים כרגיל שנת הלימודים הזאת תהיה שנה אבודה, ולא רק בגלל בעיית "עייפות הזום", אלא משום שאנו עלולים להחמיץ את התפקיד ההיסטורי של ההשכלה הגבוהה – ליצור ידע ולאפשר מחשבה ודמיון פוליטי שיסייעו בהתמודדות עם המשבר

מאת:

באחרונה דווח על זינוק של כ-30% בהרשמה להשכלה גבוהה לעומת השנה שעברה. הדבר הוסבר בין היתר בדחיית הטיול הגדול בגלל הקורונה, בפתיחת מסלולי הרשמה ללא פסיכומטרי, וכן ברצונם של צעירים וצעירות לרכוש כלים וידע כדי להתמודד עם המשבר העמוק שבו אנחנו מצויים.

אך איזו שנה מחכה לכל הנרשמים החדשים והסטודנטים הוותיקים שחזרו ללימודים בשבוע שעבר? במקום מפגשים בקמפוס, חוויות סטודנטיאליות ו-ויכוחים לוהטים בקפיטריה, השנה הקרובה תהיה שנה של למידה בזום ומבחנים מקוונים.

לימודים מרחוק (אילוסטרציה: pxfuel)

אתגר פדגוגי. לימודים מרחוק (אילוסטרציה: pxfuel)

אמנם נעשו מאמצים רבים להכשיר את המרצים להוראה מרחוק, אבל כפי שטען יובל דרור ב"הארץ", התוכניות האלה נותרו ללא מהלך פדגוגי ומעמיק, הוא מכנה בכאב את מה שנותר "סיפורי מעשיות ברוטב טכנולוגיה", ומזהיר מפני "שנה אבודה".

מעבר לאתגר הפדגוגי של הוראה מרחוק, יש אתגר נוסף שהתקופה הנוכחית זורקת לפתחנו: מהם בכלל ידע והשכלה בעת משבר. נדמה שהאקדמיה הזניחה לא רק את החדשנות הפדגוגית, שאין ספק שכעת היא חיונית מתמיד, אלא גם את ההבנה שהתמודדות עם אתגרי השעה מחייבת לחשוב מחדש על היחס בין הוראה למחקר ועל חלוקת העבודה בתוך האקדמיה.

אנחנו נמצאים לא רק בעיצומו של מצב חירום בריאותי, אלא גם בשעת משבר חברתית, כלכלית ופוליטית. ככל שידוע לי, אין כיום בחוגים לכלכלה קורסים על בעיית הריבית השלילית או על השאלה מהו בעצם שוק חופשי שמחובר למכונת הנשמה של בנקים מרכזיים, המחלצים את הבורסות במחיר מחיקת הכלכלה הריאלית.

בפקולטות למשפטים חסרים קורסים לגבי תפקיד המשפט בעת משבר חוקתי ונורמטיבי עמוק, שנראה שהשיטה הקיימת אינה מצליחה להתמודד אתו. בנוסף, נדרשים בדחיפות קורסים בלימודי עבודה על "כלכלת החלטורה" של השליחויות ומה היא עושה לדור הנוכחי, שלרובו אין פנסיה וגם לא נדל"ן.

שעת משבר מחייבת את האקדמיה לרענן את השאלות שהיא שואלת. חשוב, למשל, שנשאל איך ייתכן שמעצמת היי-טק כמו ישראל לא מצליחה לנטר מוקדי התפרצות ושרשראות הדבקה. או כיצד הלמידה מרחוק רק החריפה בעיות שכבר היו קיימות בתפיסת החינוך שלנו.

שאלה נוספת שכדאי לשאול היא כיצד קורה שהחברה הישראלית כל כך מקוטבת ורוויית מאבקים, אבל לא מוצגת בה שום אלטרנטיבה פוליטית למצב הקיים; או איך מתמודדים עם אי שוויון חברתי שמאיים להביא אותנו לפאודליזם מסוג חדש; או מדוע מדוע נכשלים עד כה המאמצים להציל את כדור הארץ ממשבר האקלים, ולמה הבעיה הזו נתפסת כפריבילגיה של עשירים או כעניין לאקטיביסטים זועמים.

"ידע" אינו דבר שכתוב בספר או נמצא במאמר שצריך לשנן. ידע הופך משמעותי באמצעות העיסוק בו. הוא תמיד נושא עמו את ההקשר ההיסטורי שבו הוא נוצר והתפתח, אך גם מאפשר לחרוג ממנו. היכולת להפוך ידע למשמעות היא בדיוק מה שהשכלה גבוהה נדרשת לעשות.

אולם במצבי משבר עולה השאלה הקשה האם לידע הקיים שלנו יש עדיין משמעות? האם ייתכן שמתרחשים כיום שינויים רבי משמעות שעבורם אין לנו צורות מתאימות של ידע? במילים אחרות, מה מלמד אותנו המשבר הזה לגבי מה שאנחנו יודעים, ומה הוא מחייב אותנו לשנות?

כאן צריך לומר משהו חשוב על השכלה גבוהה: תואר אקדמי לא נועד כדי ללמוד על בעיות פתורות. מה שאנחנו אמורים ללמד אתכן ואתכם, הסטודנטיות והסטודנטים, הוא איך לחשוב על בעיות שגם לנו אין להן פתרון.

אם נמשיך בתוכניות הקורסים כרגיל, זו אכן עלולה להיות שנה אבודה – אבל לא רק בגלל בעיית "עייפות הזום". אבודה, משום שהיא עלולה להחמיץ את התפקיד ההיסטורי של ההשכלה הגבוהה: ליצור ידע ולאפשר מחשבה ודמיון פוליטי אשר יסייעו בהתמודדות עם המשבר.

היא תהיה אבודה אם נשאל רק את השאלה (הרצינית מאוד!) איך עושים למידה אפקטיבית מרחוק, מבלי לשאול את השאלה הנוספת: למידה של מה? היא תהיה אבודה אם האוניברסיטה לא תזכיר לעצמה ולסטודנטים, דווקא בשעת משבר, שהיא כאן כדי לעסוק בשאלות חדשות ולא בתשובות ישנות.

מרצים רבים אכן נענים לאתגר, ומשתדלים פחות להיצמד לסילבוסים ויותר לפתוח שאלות חדשות; פחות להרצות, ויותר לשוחח; פחות להעביר ידע, ויותר ליצור אותו מתוך עבודה משותפת. האחריות היא אכן שלנו, המרצים, אבל זה לא יהיה אפשרי ללא שותפות ומחויבות של הסטודנטים.

כדי שהשנה לא תהיה אבודה, נדרש חוזה אחר בינינו. אמנם זה יהיה מרחוק, דרך פלטפורמות שמקשות על קשר אישי, ובלי חוויית החברותא של הקמפוס. אבל זו יכולה להיות חוויה מסעירה לא פחות אם הסטודנטים יתעקשו להביא לשיעור שאלות בוערות על הכאן והעכשיו; אם הם יזכירו לנו בשביל מה אנחנו כאן, ולא יציבו אותנו מול מסכים שחורים.

ככל שניטיב לשלב בין מסורות הידע האקדמי לבעיות עכשוויות, הלמידה תקבל אופי של התמודדות משותפת. זאת אינה משימה קלה, אבל כולנו צריכים לראות בה הזמנה לא רק לרכישת השכלה, אלא למה שכינה מישל פוקו "עבודת הפרך של החירות".

גל הרץ הוא מנהל שותף של המיזם מדעי הרוח באזורי קונפליקט המשותף למרכז מינרבה למדעי הרוח ולתוכנית ללימודי תרבות יהודית-ערבית באוניברסיטת תל אביב

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf