newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

הבחירות בטג'יקיסטן וקירגיזסטן: בין יציבות ריכוזית לדמוקרטיה מעורערת  

מערכות הבחירות שהתקיימו לאחרונה בשתי הרפובליקות השכנות מציגות את הפער בין היציבות השלטונית האוטוקרטית בטג'יקיסטן, לבין המערכת הפוליטית הפתוחה יותר בקירגיזסטן שמסחררת את המדינה ברצף של הפיכות וממשלות לא יציבות

מאת:

בשבועות האחרונים התקיימו שתי מערכות בחירות ברפובליקות שכנות במרכז אסיה. ב-4 באוקטובר בחירות לג'קורקו קאנש – הפרלמנט בקירגיזסטן, ושבוע אחר כך, ב-11 באוקטובר, בחירות לנשיאות בטג'יקיסטן. שתי מערכות בחירות האלו מהוות דוגמאות קיצון בהתפתחויות של מערכות ממשל וחברה אזרחית ברפובליקות הפוסט-סובייטיות, ומגלמות בתוכן מאבק בין שני כחות קוטביים: האחד של שימור, שמרנות ויציבות אוטוריטרית, שבאים לידי ביטוי מובהק במערכת הפוליטית של טג'יקיסטן, ומולו מערכת פוליטית שמאפשרת תהליכים של דמוקרטיזציה, פיתוח חופש אזרחי ושקיפות שלטונית המתקיימת בקירגיזסטן הסמוכה.

טג'יקיסטן וקירגיזסטן הן שתי רפובליקות שכנות הדומות האחת לשנייה בפרמטרים רבים. שתיהן נוצרו במסגרת החלוקות הלאומיות בברית-המועצות בסוף שנות ה-20 של המאה הקודמת, שתיהן רפובליקות הרריות עם שטחי חקלאות מצומצמים, הן דומות למדי בשטחן ובגודל אוכלוסייתן, ומאז התפרקות ברית-המועצות שתיהן סבלו ממשברים כלכליים קשים. כיום, כמחצית היצוא של כל אחת מהן מתבססת על יצוא מתכות יקרות וכמחצית מהתל"ג תלויה בהעברות של אזרחיהן, העובדים מחוץ לגבולות המדינה (בעיקר ברוסיה). בנוסף, שתיהן מתמודדות עם איומים של פעילות ארגוני טרור אסלאמי בשטחן. ויחד עם זאת, שתיהן שונות מאוד בכל הקשור למציאות הפוליטית שלהן.

דוגמאות קיצון להתפתחויות של מערכות ממשל וחברה אזרחית ברפובליקות הפוסט-סובייטיות. בחירות בטג'יקיסטן 2010 (ויקיפדיה)

דוגמאות קיצון להתפתחויות של מערכות ממשל וחברה אזרחית ברפובליקות הפוסט-סובייטיות. בחירות בטג'יקיסטן 2010 (ויקיפדיה)

טג'יקיסטן: יציבות במחיר שלטון יחיד

דוגמה מובהקת להמשכיות השליטה הריכוזית בטג'יקיסטן היא תוצאות הבחירות לנשיאות שנערכו בה לאחרונה. על-פי הודעת ועדת הבחירות המרכזית, בבחירות נטלו חלק מעל ל-85% מבעלי זכות הבחירה, והנשיא המכהן, אימאמעלי רחמון, נבחר ברוב של כמעט 91% מהקולות. רחמון ממלא תפקיד זה מאז 1992 והוא הנשיא בעל ותק כהונה הארוך ביותר מבין הנשאים, לא רק ברפובליקות מרכז אסיה, אלא גם בין כל רפובליקות ברית-המועצות לשעבר. הוא נבחר בסיומה של מלחמת אזרחים (1992-1991) נוראית, שפרצה בטג'יקיסטן עם התפרקות ברית-המועצות וכחלק מההבנות שהושגו עם חתימת הסכם שביתת הנשק בינו לבין מפלגת התחייה האיסלאמית של טג'יקיסטן, שעל-פיו קיבלה שותפות בשלטון.

העשור הראשון לשלטונו אופיין בהרחקה הדרגתית של גורמי אופוזיציה מתפקידי מפתח. בשנת 2015 המפלגת התחיה האסלאמית של טג'יקיסטן הוצאה מחוץ לחוק ובכך חוסלה האופוזיציה היחידה שהיתה קיימת לנשיא. שנה מאוחר יותר שונתה חוקת הרפובליקה כך שתאפשר לנשיא להיבחר שוב ושוב, ללא הגבלת תוקף. זיכרון טראומת מלחמת האזרחים מצד אחד, ודיכוי מתמשך של תנועות אופוזיציה והעדר גופי ביקורת ועיתונות חופשית מצד שני, מונעים התארגנות של תנועות חברה אזרחית ואופוזיציה שלטונית, ובכך מנציחים את שלטון היחיד של הנשיא רחמון, שככל הנראה ימשיך לשלוט במדינה עוד שנים רבות.

אימאמעלי רחמון וולדימיר פוטין (מקור: אתר הקרמלין)

דמוקרטיה בערבון מוגבל

המערכת השלטונית של קירגיזסטן השכנה התפתחה בצורה שונה לחלוטין. מאז עצמאותה, התקיימה בה עיתונות חופשית למדי ומציאות של ריבוי מפלגות, שלאורך השנים הצליחו להשפיע וליצור גם חברה אזרחית. בעשור הראשון לעצמאות התקשורת נמנעה בדרך כלל מלבקר את השלטון המרכזי באופן ישיר, אך עסקה לא מעט במחדלים של הרשויות המקומיות וכשלים של משרדי הממשלה השונים, עניין שהביא לפעילות רחבה יחסית של גופי אופוזיציה.

חופש העיתונות היחסי וחופש ההתארגנות וקיום תנועות אופוזיציה הביא לידי מהפכה ראשונה ("מהפכת הצבעונים"), שהתרחשה לאחר הבחירות לנשיאות בשנת 2005 ושבעקבותיה הודח וברח מהמדינה נשיאה הראשון, אסקר אקייב. כעבור חמש שנים, בעקבות מהפכה נוספת, הודח הנשיא קורמנבק בקייב, גם הוא נאלץ לברוח מהמדינה. אלמזבק אטמבייב, שנבחר לאחר המהפכה השנייה, הצליח לסיים את כהונתו ב-2017. בסוף כהונתו הוא החליט לא להיבחר לתקופה נוספת ותמך בבחירתו של סורונביי ז'ניבקוב, שהיה עד אז ראש ממשלתו.

העברת השלטון החלקה יחסית, שבוצעה בתוך מפלגת השלטון, היתה יכולה להצביע על כך שהמערכת הפוליטית ברפובליקה זוכה לסוג של יציבות, אך לא כך היו הדברים. בשנת 2019 אטמבייב נעצר והורשע באשמת שחיתות ובית המשפט גזר עליו 11 שנות מאסר. מעצרו והרשעתו של אטמבייב היו בגדר תקדים מפתיע לא רק בקירגיזסטן, אלא עבור כל הרפובליקות של ברית המועצות לשעבר. אומנם, תיקי חקירה נפתחו גם נגד שני הנשאים הקודמים בקירגיזסטן, אך הללו ברחו לרוסיה ועל-ידי כך נמלטו גם מאימת הדין.

בבחירות שהתקיימו בתחילת החודש התמודדו 16 מפלגות. מתוך אלו, רק שלוש היו מפלגות ותיקות ואילו השאר מפלגות חדשות (גם אם חלקן כללו פוליטיקאים ותיקים). ריבוי המתמודדים והמפלגות החדשות הביאו ליידי חוסר בהירות בקשר לייחודן ומטרותיהן; אחד הסקרים שנערך כחודש לפני הבחירות מצא שכ-60 אחוז מהנשאלים עדיין לא ידעו באיזו מפלגה יתמכו. מערכת התעמולה לקראת הבחירות נערכה בצל מגפת וירוס הקורונה, שפגע קשה בכלכלת המדינה והביא לידי ביקורת נוקבת כלפי גופי הממשל שכשלו בטיפול בה. חוסר התפקוד השלטוני הוביל להתארגנויות אזרחיות רבות, שפעלו במסגרת סיוע אזרחי התנדבותי ולקראת הבחירות חלקן הוסבו לתמיכה בכמה מפלגות אופוזיציה.

לאחר פרסום תוצאות הבחירות התברר שאת אחוז החסימה, הגבוה יחסית -7% מהקולות, הצליחו לעבור רק ארבע מפלגות (לעומת 6 בבחירות של 2015). שיטת הבחירות הנהוגה הובילה לידי כך שמצד אחד כ-35 אחוזים מקולות הבוחרים נזרקו לפח, ומצד שני, שתי המפלגות המובילות, שזוהו עם השלטון, ושקיבלו תמיכה מפחות ממחצית העם זכו ברוב מוחלט של 75 מושבים (מתוך 120).

כבר במהלך יום הבחירות נשמעו טענות רבות מצד מפלגות האופוזיציה על קניית קולות ופעולות פסולות מצד שתי המפלגות הללו. עם היוודע התוצאות הדבר קיבל תוקף ממשי והוציא את ההמונים לרחובות במוקדים רבים בכל רחבי המדינה. התארגנות מהירה של חלק גדול ממפלגות אופוזיציה למטה פעילות משותף ולחץ ציבורי ששטף את כל רחבי המדינה, הביאו בתוך יומיים להתפטרות הממשלה, לביטול תוצאות הבחירות ולשחרור אסירים מבתי הכלא, ביניהם הנשיא לשעבר אטמבייב ופוליטיקאים נוספים.

איתות מעודד למפגינים פוליטיים בפדרציה הרוסית

להבדיל מההפיכות הקדמות, המהפכה הנוכחית הצטיינה בפעילות יעילה של ארגוני חברה אזרחית, שהתארגנו לא רק לתמוך במפגינים בכיכרות, אלא גם לארגן קבוצות משמר אזרחי שהצליח להגן על הרכוש הפרטי מפני כנופיות בוזזים (עניין שליווה הפיכות הקדמות). גם השלטון המרכזי נהג בשונה מן הפעמים הקדמות והשיג את כחות הביטחון מן הרחובות כדי למנוע קורבנות ובמקביל הנשיא, שנותר להיות הרשות החוקית היחידה במדינה, הכריז על מצב חירום במדינה. תוך כדי ההתרחשויות, הפרלמנט (בהרכבו החלקי ובמושב לא רשמי) בחר בסרדיר ז'פארוב, חבר פרלמנט לשעבר, שכמו הנשיא לשעבר אטמבייב, ריצה תקופת מאסר ושוחרר על-ידי המהפכנים, לתפקיד ראש הממשלה.

ב-15 באוקטובר, עשרה ימים בלבד מאז החלו ההפגנות, אישר הנשיא ז'ניבקוב את מינויו, הנתון במחלוקת, של ז'פארוב ובנוסף, הכריז על התפטרותו שנומקה ברצון למנוע פגיעות נוספות בנפש ולהחזיר את הסדר האזרחי על כנו. יו"ר הפרלמנט שהיה אמור לקבל לידיו את סמכויות הנשיא בתקופת המעבר הודיע שהוא מוותר על זכותו. את תפקידו של ממלא מקום הנשיא קיבל על עצמו ראש הממשלה הממונה ז'פארוב, שבינתיים הספיק למנות ממשלה חדשה. בין משימותיו הראשונות יהיה להחזיר את הסדר האזרחי לרחובות ולקבוע מועדי בחירות חדשים הן לפרלמנט והן לנשיאות. בחירות שככל הנראה יערכו לקראת סוף השנה או תחילתה של השנה האזרחית הבאה. בינתיים תנוהל המדינה על-ידי ממשלה ונשיא זמניים.

העובדה שתוך שבוע הפך ז'פארוב מאסיר לנשיא בפועל של קירגיזסטן מעלה שאלות רבות לגבי הדמוקרטיה השברירית של המדינה. סרדיר ז'פארוב (ויקיפדיה)

תהליך שבו תוך שבוע אחד הפך ז'פארוב מאסיר, המרצה עונש של 11 שנים בכלא בגין ניסיון חטיפה, לנשיא בפועל של קירגיזסטן מעלה שאלות רבות לגבי הדמוקרטיה השברירית של קירגיזסטן ומעורבותם של גורמים פליליים, שיש ואומרים שהשתלטו עליה לחלוטין. בסיס כוחו של ז'פארוב מצוי בתדמיתו כלוחם בשחיתות הממסדית והבטחותיו להחזיר לידי המדינה את ההחזקה במכרות הזהב, שהפרטתן, לטענתו, היתה קשורה להליך מושחת. מעבר לכך ז'פרוב לא היה קשור במישרין לאף מפלגה מאול שהתמודדו בבחירות, ואולי משום כך זכה לאהדה של קונצנזוס. החופש הפוליטי, הכלת ההפגנות והסובלנות שהציגו ראשי השלטון היוצא ראויים להערכה. עם זאת, העדר היציבות השלטונית המתמדת וחוסר היכולת של רשויות המדינה לאכוף את החוק ולשמור על הסדר הציבורי, הרכוש והדמוקרטיה מדרדרים את המדינה לידי משבר חברתי וכלכלי חריף נוסף, שלא ברור איך וכיצד הממשלה החדשה והזמנית תדע להתמודד איתו.

האירועים בקירגיזסטן מאותתים איתות ברור ומעודד למפגינים פוליטיים בבלרוס ובפדרציה הרוסית ועקב כך מדאיגים ומדירים שינה גם מעיניי המנהיגים של הרפובליקות השכנות. יחד עם זאת, הם גם מעלים על פני השטח קולות אזרחיים המשוועים ליציבות וסדר, כאלו שדווקא מתקנאים במערכות שלטון אוטוריטארי בדגם הרוסי או אף בזה של טג'יקיסטן הסמוכה. כלל לא ברור כרגע לאיזה כוון תטה המערכת הפוליטית בקירגיזסטן בתקופת המעבר בהנהגתו של ז'פארוב. כך גם לא ברור מה יהיו תוצאות הבחירות הבאות ואם הללו יתקבלו בהסכמה ציבורית. מה שכן ברור, שבפני דגם הדמוקרטיה הקירגיזית ניצבים אתגרים רבים עד שתשכיל להתייצב וליצור את האיזונים והבלמים, שידעו להפוך אותה למדינת חוק ולהרחיק ממנה את השחיטות הפוליטית. על-פי המציאות הקיימת כיום, נראה שהדרך עוד ארוכה.

ד"ר זאב לוין הוא עמית מחקר בפורום לחשיבה אזורית.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf