newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

להושיט יד לחרדים כדי לערער את שלטון נתניהו

האינטרס העליון של נתניהו הוא לפלג את החברה הישראלית ולשסות קבוצה אחת בשנייה. התקרבות בין מחאת בלפור לחרדים, בתקופה שבה גם השמאל-מרכז בישראל איבד את האמון במשטר, תסייע להיאבק בפירוק, לכונן סולידריות ולנתק את החרדים ממחנה הימין

מאת:

קונצנזוס כזה לא נרשם כאן הרבה זמן. מצד אחד, ח"כ יאיר גולן ממרצ מתלונן ש"החרדים לא מיישמים את ההנחיות, ואנחנו משלמים את המחיר". מצד שני, ד"ר אבישי בן חיים כותב ב"ישראל היום" כי לאור העובדה ש"החברה החרדית, כחברה, החליטה שלא תציית להגבלות הקורונה", הגיע הזמן "לחדול מבלוף 'תוכניות השילוב' (של החרדים) ולחזק את השדרה המרכזית בישראל".

בעניין היחס לחרדים, אין כמעט פער בין אנשי "רק ביבי" לאנשי "רק לא ביבי". שבת אחים גם יחד.

שוטרים עוצרים חרדי בפשיטה על בית כנסת בשכונת גאולה בירושלים שנפתח בניגוד לתקנות הקורונה, ב-14 באוקטובר 2020 (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)

שוטרים עוצרים חרדי בפשיטה על בית כנסת בשכונת גאולה בירושלים שנפתח בניגוד לתקנות הקורונה, ב-14 באוקטובר 2020 (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)

חייבים לומר שהחרדים הרוויחו את זה ביושר. ההתנגדות שלהם ל"מתווה הרמזור", שהיה לכאורה יכול למנוע את הסגר הכללי שאנחנו נתונים בו כולנו כבר ארבעה שבועות; הקשר הישיר בין הצפצוף שלהם על הנחיות משרד הבריאות ובין שיעור הנדבקים אצלם שגבוה פי שלוש וארבע משאר המגזרים בציבור ומטיל עומס על מערכת הבריאות;

העובדה שהמשטרה ממעטת לאכוף את ההפרות בבתי הכנסת ובישיבות בעודה מכבידה את ידה על מפגינים, בעלי עסקים וסתם אזרחים לא-חרדים (171 קנסות על תפילה שלא לפי התקנות לעומת 53,514 קנסות על יציאה למרחב הציבורי, כאשר לכולם ידוע שבתי הכנסת היו מלאים בתקופת החגים);

ומעל לכל, העובדה שנציגיהם הפוליטיים של הציבור החרדי יושבים בקואליציה ובממשלה ומצביעים בעד חוקים ומגבלות שהציבור שלהם מפר באופן גלוי ומוצהר. כל אלה הביאו את הכעס ואת הטינה, שלא לומר השנאה, כלפי חרדים לגבהים חדשים.

ובכל זאת, אני חושב שמנקודת מבט רדיקלית יותר על המציאות, ראוי להושיט יד לחרדים ברגע הזה, ומי שיכול לעשות את זה הם דווקא אנשי מחאת בלפור (מושג קצת אמורפי, במיוחד מאז שהמחאה התפשטה למאות נקודות מחאה, אבל בכל זאת אשתמש בו). אנשי המחאה, שמובילים כרגע את המאבק נגד ראש הממשלה, בנימין נתניהו, באופן אישי ונגד המשטר שהוא הנהיג כאן, צריכים להישמר מליפול לפח שהוא, נתניהו, ניסה ומנסה להפיל לתוכו את החברה בישראל.

האינטרס העליון של נתניהו, שלמענו הוא עבד ועובד במשך שנים, הוא לפלג את החברה הישראלית ולשסות קבוצה נגד קבוצה: החרדים נגד החילונים, האשכנזים נגד המזרחים, וכולם יחד נגד הערבים. לפיכך, התנגדות לשיח המפלג הזה היא התנגדות לנתניהו.

יש סיבות נוספות להושיט יד לחרדים. העניין הראשון הוא שאין מחלוקת שהחרדים הם בין הקבוצות החלשות ביותר בחברה הישראלית. סביר מאוד שהקורונה היתה פוגעת בהם גם אילו היו שומרים על ההנחיות, משום שהם חיים בצפיפות ובעוני. לכן הושטת יד לחרדים היא מעשה של סולידריות חברתית מהמעלה הראשונה.

אחד הדברים שהולידו את מחאת בלפור היה המשבר הכלכלי שההתנהלות השערורייתית של ממשלת נתניהו המיטה על מאות אלפי אנשים בעקבות הקורונה. רבים מהחרדים הידרדרו לקרוב לחרפת רעב בעקבות המשבר הזה, ולכן גם הם וגם האזרחים הערבים-פלסטינים הם פרטנרים מתבקשים למהלך סולידרי.

נתניהו עשה הכל כדי לפרק את הסולידריות הזו. התשובה המוסרית והפוליטית למהלכי הפירוק שלו צריכה להיות ניסיון לכונן סולידריות חברתית.

נקודת השקה נוספת היא ההתנגדות והביקורת על ההתנהלות של נתניהו בעניין הקורונה. זו לא רק הטענה שנתניהו מנהל את משבר הקורונה באופן מחפיר – על כך יש הסכמה גורפת של כמעט שני שליש מהציבור על פי הסקרים – אלא גם שהסגר עצמו הוטל מסיבות פוליטיות הנוגעות לענייניו האישיים של נתניהו, ולאו דווקא משיקולי בריאות.

האובססיה של נתניהו לחנוק את ההפגנות נתפסה בעיני רבים במרכז-שמאל כסיבה העיקרית לכך שהטיל סגר מלא, ולא בחר בסגרים נקודתיים. מסיבה הזו, אחת הקריאות הנפוצות ביותר בהפגנות מאז הטלת הסגר היתה "לא לסגר פוליטי".

החרדים מסכימים עם כך שהסגר לא הוטל מנימוקים בריאותיים בלבד. ההוכחה מבחינתם היא שהתחלואה החלה לטפס כבר בסוף אוגוסט-תחילת ספטמבר, אבל נתניהו הודיע מראש שהוא מעדיף שהסגר יוטל בערב ראש השנה, ה-18 בספטמבר, משום ש"מחירו בחגים נמוך יותר". כלומר, טוענים החרדים, מועד הטלת הסגר היה קשור לשיקולי כלכלה ואולי גם לשיקולי תדמית, ולאו דווקא לשיקולי בריאות, כי אחרת היה מוטל ברגע שהתחלואה עלתה.

"הממשלה הקפידה להשאיר את הכבישים ומקומות הבילוי פתוחים בכל תקופת הקיץ, למרות העלייה בתחלואה", כפי שהלין ח"כ ישראל אייכלר מיהדות התורה בנאומו בכנסת השבוע. "הקיץ הוא חג קדוש יותר מחגי תשרי".

במלים אחרות, אף שהנימוקים שונים – במחאת בלפור חושבים שנתניהו עשה סגר כדי לפגוע בהפגנות והחרדים מאמינים שהוא הטיל את הסגר בחגים כי נוח יותר לפגוע בחרדים – המסקנה שהם הגיעו אליה זהה: נתניהו מנהל את משבר הקורונה לא מנימוקים ענייניים, אלא מתוך "אינטרסים כלכליים ופוליטיים, להסיט את תשומת הלב מהמחדלים", כפי שאמר אותו אייכלר בכנסת. מעטים במחנה אנטי ביבי יחלקו על האמירה הזו.

ניהול קהילתי עצמאי מרשים

אבל יש כאן עניין אפילו עמוק יותר. עם כל הביקורת שיכולה להיות על ההתנהלות החרדית מול הקורונה, דבר אחד אי אפשר לקחת מהם: הם גילו ספקנות בריאה מול החלטות ה"ממלכה", והפגינו מידה מרשימה של ניהול קהילתי עצמאי.

ה"מחתרת" החרדית שמספקת מכונות ההנשמה לחולים במאה שערים ללא ידיעת משרד הבריאות, שחשף יאיר שרקי בערוץ 12, היא דוגמה לכך. אין פה הכחשת קורונה, אלא הדגמה לאופן שבו קהילה מתמודדת באופן עצמאי עם משבר לאחר שאיבדה את האמון ברשויות.

גם לרגש הזה תומכי מחאת בלפור יכולים להתחבר. כפי שכתבתי כאן, אחת התופעות המרתקות, וגם המעודדות, במחאה הזו היא שהמרכז-שמאל, הצייתני בדרך כלל, איבד בה אמון בלגיטימיות של השלטון, בהחלטות שלו, ובאמצעי הדיכוי שהשלטון הזה מפעיל נגד מפגינים.

חוסר האמון הזה בשלטון הוא חוויה כמעט קיומית אצל החרדים. הוא בוודאי חוויה קיומית אצל המיעוט הפלסטיני. נכון, הדיכוי של הפגנות של אזרחים פלסטינים או של חרדים הוא אלים הרבה יותר מאשר הדיכוי של מחאת בלפור, ובכל זאת אפשר ליצור כאן חיבור בין מרכז-שמאל חילוני לבין חרדים שבעבר לא היה עולה על הדעת. הפירוק שנתניהו מפרק את מוסדות המדינה יכול דווקא לשחק לטובת חיבור כזה.

מחאה נגד ראש הממשלה, בנימין נתניהו, בביתר עילית, ב-8 ביולי 2020 (צילום: נתי שוחט / פלאש90)

הרחוב החרדי מתחיל לנוע מחוץ לגוש הימין. מחאה נגד ראש הממשלה, בנימין נתניהו, בביתר עילית, ב-8 ביולי 2020 (צילום: נתי שוחט / פלאש90)

ויש כמובן גם שיקול פוליטי טהור. מאז שחזר לשלטון ב-2009, נתניהו הפך את החרדים לחלק אינטגרלי ממחנה הימין שהביא אותו לשלטון פעם אחר פעם. הרחוב החרדי, עוד יותר מהמנהיגים הרוחנים והפוליטים שלו, דבק בנתניהו וגם אימץ שיח ימני-לאומני ולעתים גם גזעני.

עכשיו בסיס התמיכה הזה מתערער, דווקא ברחוב החרדי. ההתנגדות של הפוליטיקאים החרדים לסגר על הערים החרדיות נובע קודם כל מהחשש שלהם מפני זעם הציבור שלהם, שדוחף אותם לפעול נגד נתניהו.

עיתונאים העוסקים בעולם החרדי טוענים שהרחוב החרדי, ואתו גם הפוליטיקאים שלו, מתחיל לנוע מחוץ לגוש הימין. חילופי המהלומות בין נציגי הציבור החרדי ובין המחנה הדתי-לאומי בוודאי לא מסייעים ללכידות הגוש. אם אכן יוחלט להטיל סגר הדוק על הערים החרדיות ולפתוח את שאר הארץ, כפי שנרמז בימים האחרונים, הזעם החרדי נגד נתניהו וממשלתו עשוי רק לגבור.

לא צריך מחשבון כיס כדי להבין שאם החרדים, אפילו אם יהיה מדובר רק באשכנזים של יהדות התורה, לא יהיו מובטחים בבלוק של הימין, הימין יתקשה מאוד להגיע לשלטון אפילו אם נפתלי בנט יגיע ל-30 מנדטים. לכן כל מהלך שיזרז את התהליך הזה יערער את שלטונו של נתניהו באופן כמעט בלתי הפיך.

אני מודע היטב למכשולים ולתהום הפעורה בין הרוב המכריע של המרכז-שמאל לרוב המכריע של החרדים. המחלוקות הן עמוקות ואמיתיות: מעמד האשה, היחס ללהט"בים, הפרדת דת ומדינה (אם כי כאן אפשר למצוא הסכמות מפתיעות), וכמובן גם היחס למיעוט הפלסטיני, להתנחלויות (שבהן יושבים עשרות אלפי חרדים), ולכיבוש. שנים ארוכות של מאבקים והסתה הדדית יצרו גם משקעים שנראה שבלתי אפשרי להתגבר עליהם.

ובכל זאת, מחאת בלפור כבר הוכיחה שהיא יודעת להתנער ממוסכמות ישנות, כמו החובה לציית למשטרה בכל תנאי ובכל מצב. היא יכולה לנסות לאתגר גם את החומה הזו בין החרדים למרכז-שמאל החילוני שנתניהו עזר מאוד להגביה.

באחת המחאות בבלפור, הצטרפה למפגינים קבוצה של חסידי ברסלב שמחו נגד האיסור לנסוע לאומן. כלומר, החיבור הזה אינו בלתי אפשרי. תארו לעצמכם שקבוצה של מפגיני בלפור יקיימו מחאה בכניסה לבני ברק או למאה שערים ויקראו לחרדים: אנחנו יחד במאבק נגד השלטון הרע של נתניהו שפוגע בכולנו. שווה לפחות לנסות.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf