שיעור בגיאוגרפיה: דרעי החליט שדרום הר חברון הוא חלק מהנגב
אף שחוק הרשות לפיתוח הנגב קובע שהנגב מסתיים צפונית לקרית גת, על פי השר לפיתוח הנגב והגליל, אריה דרעי, גם ההתנחלויות המשגשגות של הר חברון שייכות לנגב. במקביל ההתנחלויות שם מעבדות שטחים בנגב. עוד מהלך לטשטוש הקו הירוק
חשבתם שהנגב הוא אזור ידוע ומוכר בדרום מדינת ישראל? אתם חייבים לחשוב שוב. יש מי שעושים מאמצים להרחיב עד מאד את הנגב עד לדרום הר חברון בגדה המערבית, וישנם אף סימנים מדאיגים לכך שהנגב מתחיל להתרחב וגבולותיו הולכים ונמוגים.
חוק הרשות לפיתוח הנגב קבע בשנת 1991 באופן ברור: הנגב מצוי "בשטח המדינה שמדרום לקו 115 ברשת ישראל, שיטת קסיני סולדנר". לפי המפות, מדובר בקו רוחב העובר מעט צפונה לקריית גת, כלומר בשטחה הריבוני של המדינה.
ח"כ בצלאל סמוטריץ חתר לשנות את הכלל הזה, ולהחיל את הטבות הנגב גם על השטחים הכבושים. כך נולדה "הצעת חוק הרשות לפיתוח הנגב (תיקון : יישובי חבל יהודה בשטח הנגב) התשע"ז- 2017". על ההצעה חתמו גם כמה חברי כנסת מהליכוד, וכן מש"ס ויהדות התורה. למרבה השמחה, היא לא התקבלה.
ההצעה של סמוטריץ להרחיב את גבולות הנגב לתוך הגדה המערבית לא באה בחלל הריק. מסתבר שעד 2015 במשרד הנגב והגליל התנהלו לפי פרשנות משפטית מפתיעה ולפיה הר חברון נכלל בנגב, בניגוד מוחלט ללשון החוק לפיתוח הנגב ולעמדתם המלומדת של הגיאוגרפים. הפרשנות היצירתית הזו אפשרה למועצה האזורית הר חברון למשוך מקופת משרד הנגב והגליל שלושה מיליון שקל לשנה במשך תקופה ארוכה.
באתר המשרד לפיתוח הנגב והגליל, דרום הר חברון מצוינת כאחת הרשויות בנגב. השר לפיתוח הנגב והגליל אריה דרעי (צילום: נועם רבקין פנטון / פלאש 90)
ב-2015 יצאה פרשנות משפטית חדשה, שלא הכירה בכך שדרום הר חברון הוא חלק מהנגב. בהצעת החוק שלו סמוטריץ התייחס לפרשנות הזו. "בהתאם לפרשנות חדשה זו, מאחר ושטחי יהודה ושומרון אינם חלק מ'שטח המדינה, הם אינם נכללים בחוק", הסביר סמוטריץ. "פרשנות זו מפלה לרעה שלא בצדק את היישובים הדרומיים באזור יהודה ושומרון". לכן הציע סמוטריץ' פתרון פשוט: להרחיב את הנגב לדרום הר חברון.
העובדה שהצעת החוק של סמוטריץ לא עברה לא מונעת מהמשרד לפיתוח הנגב והגליל לכלול גם היום את המועצה האזורית הר חברון כמועצה הנמצאת בנגב ולפיכך זכאית לשירותי המשרד. כך, לדוגמה, באתר המשרד, "דרום הר חברון" נכלל ברשימה של "הרשויות בנגב" לצד באר שבע, דימונה ויתר המועצות של הנגב.
יותר מכך, במסמך הנוגע לתמיכה בכפרים לנוער בסיכון שפרסם השר לפיתוח הנגב והגליל אריה דרעי באוגוסט 2018, הנגב מוגדר כ"נגב, כמשמעו בחוק הרשות לפיתוח הנגב, כולל תחומי ה'אזור' (כלומר יהודה ושומרון, ש"ד) מדרום לקו רוחב 151". כלומר, לפי השר דרעי, שחרת על דגלו את העזרה לפריפריה הגיאוגרפית, כל החלק הדרומי של הגדה המערבית, בערך מההתנחלויות אפרת ותקוע ודרומה מהן, מוגדר כ"נגב", כולל קרית ארבע, הישוב היהודי בחברון וכל ההתנחלויות בדרום הר חברון.
לא מדובר בעניין תיאורטי. כך לדוגמה התגאתה מועצת הר חברון בינואר 2018 כי כל תלמידי י"א-י"ב במועצה זכאים למימון מלא של "תגבור מתוקשב" לקראת בחינות הבגרות. "כל זה ללא עלות לתלמידים בכיסוי של 100% מצד המשרד לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל".
תקציב פיתוח של 250 מיליון שקל
ולא שישובי דרום הר חברון זקוקים לסיוע מיוחד. המועצה האזורית דרום הר חברון מתפתחת בשנים האחרונות במהירות רבה, ומונה בפועל יותר מ- 11,000 איש. המועצה זוכה לסיוע ממשלתי מופלג. בשנת 2019 היה תקציב הפיתוח שלה 250 מיליון שקל, סכום דמיוני בהשוואה לרבות מהמועצות האזוריות. גם מבחינת רמת חיים המועצה משגשגת. היא נטשה את האשכול החברתי-כלכלי 3 והמריאה לאשכול 5. ושכר השכירים בה קרוב לממוצע בישראל.
דרעי העביר את הקו הצפוני של הנגב אל מדרום לאפרת. שלט דרכים על כביש 60 בדרום הגדה המערבית (צילום: הדס פרוש / פלאש 90)
לפי האתר של מועצת הר חברון, היא מונה 15 יישובים, אבל זהו בלוף. לפי המפה של המועצה עצמה, יש בה גם ארבעה "מצפים" – מצפה אביגיל, מצפה יאיר, מצפה עשהאל ומצפה אשתמוע. המצפים הם כמובן מאחזים בלתי מורשים. לפי נתוני שלום עכשיו, במועצת הר חברון יש שפע של מאחזים נוספים, שאיש לא טרח לסמן במפה: חוות מעון ותל טוואני הצמודים להתנחלות מעון; גבעת חסדי השם וסוסיה צפון בסמוך להתנחלות סוסיה; חוות טליה ומאחז יתיר דרום מערב בקרבת התנחלות מצדות יהודה; חוות אברהם וחוות מור ליד התנחלות טנא, ועוד. בחלק מהמאחזים הללו גרים מתנחלים קיצוניים מאוד. סמוטריץ דואג למאחזים האלה ומוכן להקריב לטובתם את התקציבים של תושבי דימונה וירוחם.
אבל מועצת הר חברון לא מסתפקת במה שיש לה. לפי אתר המועצה, היא כוללת גם היישוב חירן. ואולם היישוב מוקם בשטח הנגב, דהיינו בשטח הריבוני של ישראל, ולכן לא יכול להימצא בשטח מועצה הנמצאת מעבר לקו הירוק. אולי שלא במקרה, חירן הוא היישוב שבשל הקמתו נאלצו תושבי אום אלחיראן להתפנות משטח כפרם בעקבות פשיטה משטרתית חריגה באלימותה, שבמהלכה נדרס שוטר ואזרח נהרג מאש המשטרה. לטובת הישוב חירן, תושבי אום אלחיראן נאלצו לפנות את הקרקע עליה חיו משך עשורים ברשות המדינה. במלים אחרות: ההתנחלות הפולשת לשטחי ישראל דוחקת באותה הזדמנות בלהט את הבדואים.
אפילו דרעי, הפעם בכובעו כשר הפנים, הורה רשמית בינואר 2019 לכלול את חירן ביישובי המועצה האזורית תמר (תמר עתרה נגד ההחלטה, אך העתירה נדחתה). אבל אפילו החלטה רשמית זו אינה מפריעה למועצה האזורית הר חברון לראות גם היום בחירן כשלה, ולמנותו ברשימת יישוביה. וכל המהומה הזאת מתנהלת, אגב, סביב ישוב שטרם קם בו ולו בית אחד.
אז לסיכום ביניים: סמוטריץ רצה לכונן מחדש את גבולות הנגב, שעוגנו בחוק, בכדי לדאוג למתנחלים לעודפי הכנסות. השר דרעי, שאמור לדאוג לפריפריה, צירף את ההתנחלויות בדרום הר חברון לרשימת יישובי הנגב הזכאים לסיוע מהמשרד. והמועצה האזורית הר חברון החליטה לספח לעצמה את חירן שבתחומי ישראל. למה? כי הם יכולים.
התנחלויות מעבדות אלפי דונמים באזור אופקים
אולם בכך אין די. מועצת הר חברון הקימה בסיוע ממשלתי נדיב שורה של מפעלים מטשטשי גדר. כך, למשל, הוקם "גד"ש הר חברון" ששולט על שטחים רבים בתחומי ישראל הריבונית ומניב מהם הכנסות נאות לטובת פיתוח ההתנחלויות. חוות פטריות, יקב, ושורה ארוכה של גידולי שדה אחרים הנמצאים בתחומי הנגב מפרנסים ברווחה את המתנחלים, ולא חלילה את תושבי הנגב. גד"ש הר חברון, בהובלת ההתנחלויות כרמל, מעון ובית יתיר, מחזיק אדמות לא רק בסמוך לגבולות הגדה, אלא גם אלפי דונמים באזור אופקים.
מועצת הר חברון מפתחת גם פרויקט "אקו-תיירותי" רחב בחבל יתיר, ומשווקת את היער שנטעה קק"ל כחלק מנכסיה הייחודיים והאטרקטיביים. זאת, אף שחלק ניכר מהחבל מצוי בגבולות המדינה, ואילו המועצה ממוקמת מעבר לקו הירוק.
המועצה אף העיזה פנים והציעה לוועדה הגיאוגרפית דרום לנהל את תהליכי הקמתם של יישובים חדשים במבואות ערב שבנגב, בשטח ישראל הריבונית. הנימוק היה שהמועצה רכשה מומחיות בענף הקמת יישובים וביסוסם, ושהיא תפעל כגורם מנהל חיצוני, מתוקף מומחיותה בלבד. המתנחלים ניסו לספח בפועל את ישראל הקטנה לשליטתם, ולא ההפך.
מועצת הר חברון רוצה לבנות מרכז לוגיסטי משוכלל במעבר תרקומיה יחד עם מועצות אזוריות מתוך ישראל. פועל פלסטיני במעבר תרקומיה (צילום: ויסאם השלמון / פלאש 90)
ולקינוח, עוד פרדוקס. המועצה האזורית מטה יהודה, המועצה האזורית לכיש (שתיהן בתחומי מדינת ישראל) והמועצה האזורית הר חברון עיצבו הסכם שותפות להקמת מרכז לוגיסטי עצום בסמוך למעבר תרקומיה, המשתרע משני צדי הקו הירוק.
"המרלו"ג" מוצג כפרי הילולים של חזון השלום: מסוף מסודר יקל על התושבים הפלסטינים המעבירים כיום סחורות בשיטת גב-אל-גב לצרכי בידוק. במקום הרמפות הישנות, יקום מסוף משוכלל, מהודר ומודרני ובצדו תשתרע פעילות מסחר תרבות ופנאי. פתרון טכנולוגי וכלכלי להקלת כאבי הכיבוש.
הסכם בין שלוש המועצות נחתם בינואר 2020, בחסות שר הכלכלה אלי כהן. לצורך העניין, הוחלט להזיז את הכביש הסמוך. רכבת ישראל כבר מתכננת להעביר למקום שלוחת מסילת רכבת מקריית גת. בדיקת היתכנות תכנונית למיזם כבר התקיימה, וכעת ממהרים לתכנון.
בהודעה לעיתונות שבישרה על החתימה כתב בהתרגשת יוחאי דמרי, יו"ר מועצת הר חברון, כי זהו "אירוע מכונן שתוצאותיו ישפיעו באופן דרמטי על הצמיחה והשגשוג של האזור בכלל ושל תושבי הר חברון בפרט". ראש המועצה הדגיש, כי "שיתוף הפעולה ייתן מענה לאוכלוסייה היהודית, אך יביא גם ברכה לאוכלוסייה הערבית".
דרום הר חברון מספח את הנגב
וכך משמשים להם בערבוביה אינטרסים כלכליים, רטוריקה סביבתית, מומחיות מוניציפלית ניהולית, יזמות טכנולוגית ועסקית, ואפילו חזון השלום והדו-קיום בכבודו ובעצמו כהצדקות נאות למחיקת הגבול בין הנגב ובין הגדה המערבית. לא ברור האם הנגב מספח את דרום הר חברון, או דרום הר חברון סיפח את הנגב.
הגיאוגרף פרופ' אורן יפתחאל טען כי האתנוקרטיה הישראלית מתאפיינת בכך, שאין למדינה גבולות ברורים. החיבור בין ההתנחלויות בהר חברון ויישובי הנגב הוא דוגמה מצוינת לטשטוש הזה, הודות לפעולתם של סמוטריץ, דרעי ודמרי.
הודות לטשטוש הזה בין הנגב להתנחלויות בדרום הר חברון, מתהווה במאחזי מועצת הר חברון ספר משגשג ופעיל, שבו הבוקרים היהודים דוחקים בלהט אידאולוגי את הפלסטינים, בה בעת שהנגב עצמו נעשה פריפריאלי יותר ויותר. בסיוע שנגרע מהם ועובר לדרום הר חברון, תושבי הנגב משלמים את מחיר הרחבת ההתנחלויות. ובעוד המאחזים העברייניים בהר חברון הולכים ומתמסדים בחסות הצבא והמינהל ה"אזרחי", לבדואים בנגב ממשיכים להרוס 2,200 מבנים לשנה בשם שלטון החוק.
שמוליק דוד הוא יועץ לשינוי מדיניות בשתיל – הקרן החדשה לישראל
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן
