רוכבים על גלגלי הסולידריות. סיפור בריגדת האופניים של סיאטל

למדתי לראשונה על בריגדת האופניים של סיאטל (Seattle Bike Brigade, SBB) ב-10 ביוני. קַתְרינה ג'ונסון פרסמה בפייסבוק בקשת עזרה לארגן משמרת לציין שלוש שנים שחלפו מאז ה-18 ביוני 2017, אז בת דודתה שרלינה ליילס נרצחה בידי משטרת סיאטל.

התקשרתי לקתרינה לשאול מה היא צריכה. אוכל לאורחים המיוחדים, בני משפחות של קרבנות רצח מידי המשטרה מרחבי המדינה, היא אמרה לי. הסעות. והכי חשוב, ביטחון. בני המשפחות שנפגעו חוו כולם טראומה קשה מידי המדינה. הביטחון שלהם צריך לעמוד במרכז. התחלתי לחפש רשתות של אקטיביסטים. חבר הציע לחבר אותי עם בריגדת האופניים של סיאטל.

לפחות במקרה אחד, רוכבי האופניים מנעו מנהג לדהור לתוך קהל המפגינים. "בריגדת האופניים של סיאטל" על רקע הפגנה בעיר (צילום: ג'ן מרלו)

ההתקוממות, המערערת את יסודות העליונות הלבנה במדינה שלנו, היתה בת פחות משבועיים, ובריגדת האופניים היתה בת שבוע. בימי המחאה הראשונים והכאוטיים ההם, ביילי, ריקו, ווּדי, קינג, ז'ו, ורוניקה, וֶס ואחרים, פעילים מסיאטל, נתקלו אלה באלה ברחובות, פיתחו קשרים חדשים והעמיקו קשרים קיימים. ביילי ו-וודי יצרו שרשור בסיגנל במטרה לחבר אנשים עם הפעילות.

השיחה מגיעה אליך

רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

שם מלא

כתובת האיימיל שליחה

המחאה של 2 ביוני התחילה במרכז העיר סיאטל, אבל עד מהרה המפגינים התחילו לצעוד במעלה הגבעה לעבר התחנה המזרחית של משטרת סיאטל. וודי וקינג היו בחלק המאסף של התהלוכה יחד עם רוכבי אופניים אחרים, והם הבחינו שכוח משטרתי חמוש מתייצב בשורה מאחורי המפגינים.

קינג אירגן בעבר רוכבי אופניים למחאה בפורטלנד (בירת מדינת אורגון; המתרגם). הוא הוכיח כיצד אנשים יכולים להשתמש באופניים שלהם כדי להרחיק שוטרים חמושים ממפגינים, במיוחד מפגינים מקהילות BIPOC (ראשי תיבות של Black, Indigenous, People of Color, שחורים, ילידים, אנשים עם צבע). זוגות האופניים צופפו שורות בשעה שצעדנו במעלה הגבעה", אומר וודי, "זה צץ מתוך הכרח".

ביילי הבינה ששרשור של סיגנל יכול לא רק להעביר מידע. הוא יכול "למלא חלל שהקהילה שלנו זקוקה לו באותו רגע". ביילי ו-וודי יצרו שרשור של סיגנל ואירגנו כ-20 רוכבי אופניים כדי להפקיע כלי דיכוי של המדינה – אופני משטרה – להמיר אותו ולהשתמש בו נגד המדינה.

כעבור שלושה ימים, בשרשור של סיגנל היו 200 רוכבי אופניים, והם הופיעו לפעולות במספרים הולכים גדלים. המארגנים הראשונים התגבשו, בנו מבנה ראשוני וניסחו ערכים. אלה ש"התגלגלו" עם הקולקטיב מהיום הראשון הפכו להנהגה הלא-היררכית, גרעין הקולקטיב.

קבוצות כמו "דה-קרימינליזציה של סיאטל" החלו לנסח את שלוש התביעות המרכזיות שלהן: להפחית את המימון של משטרת סיאטל ב-50%; להקצות את המשאבים האלה למערכות התומכות בבריאות ובביטחון בקהילה; לשחרר את כל המפגינים שנעצרו ללא כתבי אישום.

לביילי ולאחרים בבריגדת האופניים היו קשרים עם פעילים  ב"דה-קרימינליזציה של סיאטל", ואלה נתנו להם פידבקים על המסרים הראשונים של בריגדת האופניים ועזרו להם לזקק ולנסח מחדש חלק מהשפה ומהמטרות שלהם. כעבור ימים ספורים, בריגדת האופניים של סיאטל הגדירה את עצמה כ"קולקטיב קהילתי המחויב לעזרה הדדית אנטי-גזענית על ידי שימוש באופניים ובגוף כדי לייצר מרחב בטוח לפעולה ישירה".

פעילים רבים עם דרישות שונות הובילו אנשים לעתים לקרובות למצבים לא-בטוחים. מהרגע הראשון נאלצה בריגדת האופניים לקבל החלטות מושכלות כדי לוודא באילו פעולות לתמוך.

הם החליטו להתמקד בפעולות העולות בקנה אחד עם שלוש "התביעות הגדולות" ש"דה-קרימינליזציה של סיאטל", ושורה רחבה של פעילים אחרים קראו להן ולטפח בקרב רוכבי האופניים תרבות של שאלת השאלות האלה בכל פעם שהם מחליטים היכן להופיע: מי מוביל פעולה מסוימת, מהן הדרישות שלו ומי הקהל של הדרישות האלה.

"[רוכבי האופניים] אינם מובילים את הפעולה, הם לא מכתיבים את הפעולה, הם לא מחרחרים לפעולה", אומר וודי, קומיקאי בן 30 וחלק מגרעין הקולקטיב של בריגדת האופניים. הם מאפשרים לפעולה להתפתח איך שנחוץ לה ומאפשרים לגופים החיים של קהילות BIPOC לארגן את החיים שלהם בדרך שהם מוצאים לנכון".

קואליציה חדשה של תלמידי תיכון מקהילות BIPOC, "קואליציית השינוי של סיאטל", תיכננה תהלוכה לעבר המטה המערבי של משטרת סיאטל הנמצא במרכז העיר ב-10 ביוני. המארגנים, בכללם בוגרת התיכון אמליה, נפגשו עם וודי כדי לדון על השתתפותה של בריגדת האופניים.

"וודי רק ניסה לראות איך בריגדת האופניים תוכל לעזור לנו", נזכרת אמליה. "כמובן שלא היה לנו מושג שבסופו של דבר הם יצילו אנשים ממוות אפשרי או מפציעה קשה".

המשפחות של הקרבנות רצו להרגיש בטוחות. משמרת לזכרה של שרלינה ליילס שנרצחה על ידי שוטרים (צילום: ג'ן מרלו)

התהלוכה לעבר המטה התנהלה ללא תקריות. ברגע שהגיעו לשם, הצעירים התיישבו בצומת מול המטה, מוקפים מכל הצדדים ברוכבי האופניים, למשך שמונה דקות ו-43 שניות, "הזמן שלחצו את צווארו של ג'ורג' פלויד לקרקע", אומרת אמליה.

אמליה שמעה צפירות וצעקות מאחורי גבה, היא הסתובבה וראתה רוכבי אופניים רצים לעבר מכונית.

אביה של אמליה, שון, רכב על אופניו להפגנה, ראה את בריגדת האופניים בפעולה והחליט לרכב איתה. הוא צפה באופן מלא יותר במה שאמליה יכולה לראות רק חלקית. שון סיפר שנהג פילס את דרכו דרך שורת האופניים הראשונה ודהר ברחוב הישר לעבר שורה האופניים השנייה, שהגנה על הצעירים מקרוב.

אחד מרוכבי האופניים סימן בידיו, וכאשר הנהג לא עצר, הוא השליך את האופניים שלו מתחת למכונית. המכונית מחצה את האופניים ואז נעצרה. רוכבי אופניים והולכי רגל התגודדו סביבה, אחד מהם ניפץ את החלון האחורי. הנהג חולץ לחניון תת קרקעי.

אמליה היתה בהלם ולא יכלה להאמין למה שקורה. היא התסכלה על תינוק שישן בעגלה על המדרכה ותיארה לעצמה מה היה קורה אילו. "יש לנו חוב גדול אליהם", היא אומרת על בריגדת האופניים. "היה לנו מזל גדול שהם היו שם".

באותו זמן, ניקיטה אוליבר – פעילה, אמנית, עורכת דין ומועמדת לשעבר לעיריית סיאטל –  צייצה לכמעט 41 אלף העוקבים שלה: "זוג אופניים של בריגדת האופניים נהרס. בואו נשיג להם זוג חדש. הקהילה מלאה בגיבורים כי הם קפצו מייד לפעולה כדי להגן על הילדים והנוער שלנו".

מיד אחר כך היא צייצה: "רוכבי האופניים האלה שומרים עלינו! בוא נדאג שהם יוכלו לאכול, לשלם שכירות ולקנות ציוד. הם ממש מציבים את הגוף שלהם בחזית ומוודאים שנהיה בטוחים".

היא עשתה קישור לדף "בואו לממן אותי" שהוקם זה עתה וגויסו בו עד היום 36 אלף דולר. התקשורת הלכה בעקבות הציוצים של אוליבר. שרשור הסיגנל צמח מ-200 ל-500, ועבר מסיגנל ל-Slack, ובריגדת האופניים של סיאטל עלתה על המפה.

לרכב עם מורכבויות

ב-12 ביוני רכבתי על האופניים שלי ל"אזור האוטונומי" שזה עתה הוקם על גבעת הקפיטול, מול בניין נטוש של מטה משטרה, והתכוונתי לקשור את האופניים שלי ולהצטרף לתהלוכה שהובילו צעירים.

פגשתי את החבר שקישר אותי לבריגדת האופניים, אגב המשמרת לשרלינה. תיארתי לעצמי שכל רוכב בבריגדה הוא חיה רעה על אופניים (אני ממש לא כזו), אבל החבר שלי הבטיח לי שאני רק צריכה להרגיש נוח ברכיבה על אופניים.

הצטרפתי לבריגדת האופניים בקצה התהלוכה ("הזנב" בעגה של הבריגדה) ודי מהר קלטתי את השיטה: "לסתום" את הרחוב כדי למנוע מכלי רכב לחצות את דרכם של המפגינים ולהרגיע נהגים מתוסכלים.

לצד צפירות עידוד ואגרופים מונפים, נהג חולף צעק לעברנו "אתם זבל אנושי!" נהג אחר חסם את הרחוב עם הארבע על ארבע שלו, התקרב אלינו באופן מאיים ואמר לנו שאין גזענות כי גור הלברדור שלו (שנשא בזרועותיו באותו רגע) הוא שחור.

וודי הדריך אותנו מתי להתקדם לצומת הבא ואיך "לשמור על השורות פריכות". רכבתי שוב עם בריגדת האופניים למחרת, ובבוקר שאחרי השתתפתי בסדנת "הרגעה" של הבריגדה.

לקחת מכשיר דיכוי – שוטרים על אופניים – ולהפוך אותו למכשיר הגנה על מפגינים (תילופ: קלי קליין CC BY NC ND 2.0)

אחרי הפעילות בסוף השבוע, הרגשתי מיומנת. רכבתי להפגנה בשכונה שלי והצטרפתי לשורה דלילה של רוכבי אופניים בצומת הומה בעוד המפגינים צועדים. רוכבי האופניים אמרו לי שהם לא חלק מבריגדת האופניים, סתם אנשים עם אופניים מהקהילה שרצו לעזור.

דילגתי עם האופניים שלי לכיוון גבר לבן זועם על אופנוע והצלחתי למנוע ממנו לדהור ברחוב הגדוש במפגינים. כמה דקות מאוחר יותר, אשה שהיתה לחוצה להגיע לילד שלה שנזקק לטיפול דחוף, התעלמה מההצעה שלי ללוות אותה דרך ההמון וכמעט היכתה אותי וכמה מהמפגינים בעודה דוהרת קדימה.

הבנתי עד כמה חשוב המספר של רוכבי בריגדת האופניים, כמה חשוב המבנה והקשר הטוב שלהם עם המארגנים. גם חוויתי על בשרי כמה מהמורכבויות הכרוכות בפעולת בריגדת האופניים. האמא הנואשת היתה שחורה, כמו רובם של הנהגים בשכונה. ואני ויתר רוכבי האופניים שחסמו את דרכם היו לבנים.

ריקו, בת 27, חברה בגרעין של הקולקטיב, מהרהרת במורכבויות האלה. לבריגדת האופניים של סיאטל יש עוד הרבה עבודה לעשות בתור ארגון, היא אומרת, כולל גיוס רוכבי אופניים שחורים נוספים. לא משנה כמה הדרכות נגד גזענות מקבלים הרוכבים, אם הקבוצה היא לבנה ברובה, הדבר משפיע על האופן שבו קהילות BIPOC מתייחסות אליה.

בתור רוכבת שחורה המתמרנת מול עליונה לבנה כמו גם מול רחובות העיר הצפופים, ריקו אומרת שחברי בריגדה שחורים נוספים יחזקו את האמון שלה בקולקטיב שהיא היתה שותפה להקמתו. הדבר דורש מתן תשומת לב לתרבות שבריגדת האופניים יוצרת ואם היא מקבלת בברכה רוכבים שחורים.

"האם הם ירגישו נוח במרחב הזה? האם הם יסתכלו מסביב ויגידו, 'כן, אני סומך על האנשים האלה מימיני ומשמאלי'? אני לא יודעת מה התשובה לזה, אני חושבת שאף אחד מאיתנו לא יודע".

חברי בריגדת האופניים של סיאטל משתדלים לספק אופניים לאנשים מקהילות BIPOC, וגם להעניק תמיכה לאופן שבו הם יכולים לתמרן ברחוב. כפי שריקו מנסחת זאת "איך לדעת שהם יכולים לתפוס את המרחב בתור אנשים שחורים".

וודי גם מתמודד עם מה שהוא מכנה "הפרדוקס הפנימי של בריגדת האופניים": חשוב שאנשים לבנים ובהירים ייצרו את החיץ וישמרו על מרחב בטוח לגופים החיים של קהילות BIPOC, אבל לא ייתכן שיהיו שם רק רוכבים לבנים ובהירים.

"התמרון הזה יהיה תמיד האתגר הכי גדול בעבודה הזו", הוא אומר. ביילי מסכימה. "אנחנו יכולים ליצור שרשור Slack  תוך שבוע. אבל העבודה תיקח זמן, ונזדקק לבנות מערכת יחסים".

זה ידרוש גם בחינה מתמשכת של שאלות קשות. שאלות שבריגדת האופניים (בחודש הפעילות שלי) מחויבת לבחון. איך רוכבי האופניים יוצרים קשר אלה עם אלה, עם הקהילות שהם רוכבים בתוכן, עם מפגינים, עם פרובוקטורים? איך צריך לבנות את הקולקטיב ואת ההנהגה שלו כך שהם לא יחקו את אותן היררכיות שהם  מנסים לערער? "ההיררכיות האלה (של עליונות לבנה, ג"מ) אורבות בפנים ונטועות עמוק מאוד", מציין וודי.

המטרה היא לאפשר למפגינים למחות בראש שקט. מפגינה מול שוטרים בסיאטל (צילום: קלי קליין CC BY NC ND 2.0)

רוב גרעין הקולקטיב של בריגדת האופניים של סיאטל הוא BIPOC, וכל הזמן מגייסים מדריכים מקהילות BIPOC ו/או לסביות. אבל אחרי פעולה לאחרונה שמתי לב שרוב המתנדבים המעבירים את התדרוכים לקבוצות קטנות הם גברים לבנים.

"אלה הם האנשים שבמהלך כל חייהם הרגישו נוח לתפוס את המרחב הזה בכל מקרה", אומרת ריקו. גרעין הקולקטיב פועל במודע לערער את הדינמיקה הזו. וודי מדווח כל הזמן מה האחוז של זמן האוויר שתופסים גברים לבנים. האחוז הזה ירד ככל שהפעולה התקדמה.

בריגדת האופניים מתמרנת סביב שאלות של ביטחון לחבריה ולמפגינים מקהילות BIPOC. חשיבה על ביטחון של קבוצות מוכרת לוודי. בחייו מחוץ לבריגדת האופניים, הוא אב בית בתיאטראות גדולים.

ריקו אינה סומכת על איש בנוגע לביטחון שלה, חוץ מעל עצמה. אבל היא עושה ככל יכולתה לשמור על האנשים סביבה בטוחים, במיוחד על הרוכבים בבריגדה. ניסיון החיים שלה – בצבא ובמקומות אחרים – לימד אותה איך להגיב מהר מול סכנה. היא מנסה לחשוב איך לשתף את הניסיון שלה עם רוכבים אחרים בבריגדה, תוך הימנעות ממשמעת צבאית.

ריקו שומרת את הפחד שלה בתוכה, לצד הזעם האצור בה הנובע מחוויות שונות, "אבל בעיקר סביב מה שקורה באלימות נגד גופים חיים של שחורים". היא מתעלת את הזעם שלה כדי להישאר עירנית.

מסתננים הם עוד איום פוטנציאלי. אין דרך לדעת אם ניתן לסמוך על כל 889 חברי רשת ה-Slack של בריגדת האופניים של סיאטל. ביילי בת ה-28 טוענת שכל אחד מהרוכבים צריך להבין את זכויותיו המשפטיות ואת הסיכונים הבלתי נמנעים שהוא נוטל על עצמו.

וודי מרגיש הכי בטוח כשהוא רואה שוב ושוב את אותם פרצופים. כ-150 רוכבים משתתפים בכל פעולה. 50 מתוכם באים בדרך קבע. "זו ההוכחה שאתה מוכן שיכירו אותך ולהפוך את עצמך מוכר". אגב בנייה מתמדת של קהילה, אפשר להבחין ברוכבים חשודים.

ביילי נושאת על עצמה אחריות לקהילות BICOP יותר מאשר היא פוחדת על עצמה, תוצאה של כך שחשפה לאחרונה את ההיסטוריה הקולוניאלית ומדכאת העבדים של המשפחה שלה. "חלק מהמסע האישי שלי להבנת הלְבָנוּת ולהבנת ההיסטוריה של משפחתי מתבטא בלקיחת אחריות", היא אומרת.

"כמה שעות של אושר"

קטרינה באה במגע עם בריגדת האופניים בשלוש פעולות בחודש האחרון, החל במשמרת לבת דודתה שרלינה ב-18 ביוני. היא נתקלה מאוחר יותר בבריגדה בתהלוכה לביתה של ראשת עיריית סיאטל, שם היא נשאה דברים.

קטרינה הבחינה ברוכבי אופניים משגיחים על הדרך, "סותמים" רחובות ועומדים בקשר עם המארגנים ועם קבוצות הגנה אחרות. הודות לכך, "אנשים שמוחים יכולים להתרכז במחאה ולא לדאוג: 'האם מישהו הולך להתרסק לתוכנו?"

הדאגה הזו אינה מופשטת. קטרינה ואני ניהלו את השיחה הזו 12 שעות אחרי שסאמר טיילור, מפגין בסיאטל, נפגע ונהרג על ידי נהג.

לאפשר לצעירים לתפוס את הצומת. מפגינים בסיאטל (צילום: קלי קליין CC BY NC ND 2.0)

קטרינה מעריכה במיוחד את העובדה שבריגדת האופניים שמה במרכז את מי שנפגע יותר מכל מאלימות של המדינה. היא חוותה זאת במיוחד במשמרת לשרלינה ובאירוע הזיכרון לציון שנה לכך שהמשטרה רצחה את סטונצ'יילד (סטוני) צ'יפטיק בפּוּלְסְבּו, קהילה כפרית במדינת וושינגטון.

הגישה של בריגדת האופניים בלטה במיוחד שכן התפיסה של פעילים מקומיים את האירוע נבדלה מהרצונות של משפחתו של סטוני. הצוות הקטן של בריגדת האופניים ניסה לתמוך ברצונות של המשפחה.

עבור קטרינה, עזרה לאנשים להרגיש בטוחים אינה דבר פעוט. "במיוחד לגבי אנשים שנפגעו, כאשר בכל רגע נתון יש לנו על הראש ועל השולחן כל כך הרבה דברים שמעסיקים אותנו". היא יכלה לנשום לרווחה במשמרת לשרלינה משום שידעה שבריגדת האופניים עומדת על המשמר ועומדת בקשר עם צוות הביטחון האחר.

"זהו סוג הפנאי הרגשי שהמשפחות רוצות וזקוקות לו, כי אנחנו רוצים לצאת לרחובות ואנחנו רוצים למחות, אבל אנחנו רוצים להיות בטוחים. לרבים מאיתנו כבר מסומנת מטרה על הגב. רגע שבו את ממש יכולה להרגיש בטוחה, שאת יכולה להרפות קצת – הרגשתי רק עם בריגדת האופניים".

ריקו וביילי נזכרות ברגע מכונן נוסף בתהלוכה בבֶּלְווּ (עיר הנמצאת כעשרה קילומטר מזרחית לסיאטל), שהובילו אותה תלמידי תיכון מ"קואליציית השינוי של איסטסייד". ביילי זוכרת את הצעירים מבקשים מבריגדת האופניים לתפוס את הצומת הקרוב. "ואנחנו כאילו אמרנו, 'כן! זו התהלוכה שלכם! אתם רוצים לתפוס את הצומת הזה? קחו אותה לעזאזל!".

גם אחרי שהרוכבים חסמו את הצומת הנערים הצטופפו בצד, אולי משום שחששו מהשוטרים על האופנועים שרכבו בעקבות התהלוכה והשגיחו עליה. כמה מרוכבי האופניים עודדו אותם להתפרש ולהתיישב – עכשיו זו הצומת שלהם. הם יכולים לתפוס כמה מרחב שהם רוצים.

מה שהתרחש כמה דקות מאוחר יותר עדיין מעביר בריקו צמרמורת. התלמידים ישבו בדממה מוחלטת בצומת. ואז מישהו מהם צעק, "אני לא יכול לנשום". אחר קרא "אמא!". ריקו הבינה שהיא שומעת את המלים האחרונות של קורבנות רצח מידי המדינה, המושמעים מפי נערים שחורים וחומים שרק חצי שעה קודם לכן נשאו נאומים חוצבי להבות והעלו מופעים של ספוקן וורד.

"איבדתי שליטה. חבשתי את הקסדה עם המשקף שלי באותו יום ככה שאיש לא ראה", אומרת ריקו. היא תמהה, "אם אני מספיק חזקה (כדי לשמור על הטור, ג"מ) או שאני עומדת לפרוץ בבכי מתחת לקסדה שלי בכל רגע".

וודי זוכר מצעד של שש שעות של "אִמְרו-את-שְמָה" שמפגיני-נגד ניסו כל הזמן להפריע לו. מאוחר יותר, המארגנים סיפרו לוודי שהם לא קלטו שיש פרובוקטורים בקהל.

בכך שאצרו בתוכם את החרדה המתגברת, רוכבי האופניים יצרו מרחב שאפשר ל-womxn (מושג בשימוש התנועה האינטרסקציונלית, האמורה לכלול גם טרנסג'נדריות, לא-בינאריות ונשים בעלות צבע, המתרגם) שחורות להביע שמחה, זעם וכאב, מבלי לחשוש לביטחונן ולעמוד בסכנה." האם זה שווה משקל לחיים שלמים של אלימות משטרתית? לא. אבל אלה כמה שעות של אושר שהיינו שותפים לו", מהרהר וודי.

150 רוכבים מגיעים לכל אירוע. רוכבים מ"בריגדת האופניים של סיאטל (צילום: ג'ן מרלו)

מה שהיה גם כן רב משמעות הוא שהמארגנים שיתפו איתם בתחושה שבריגדת האופניים לא היתה רק תוספת לאירוע, אלא חלק ממנו. "אנחנו לא שומרים, אנחנו לא מושיעים, אנחנו לא גופים חיים שבאים לקחת משהו ממישהו או לתת משהו למישהו. אנחנו שם כדי להיות חלק", אומר וודי, המתאר את התגובה הישירה שקיבל מ-womxn שחורות כמתנה רגשית המקימה אותו מהמיטה בימים מפחידים יותר.

כוח קהילתי

לא אופניים הם הלב הפועם של בריגדת האופניים. פעילות קהילתית היא הלב הפועם. "אופניים הם רק ביטוי של העזרה ההדדית, של הכוח הקהילתי הזה", אומר וודי.

ביילי אוהבת את הרעיון שבריגדת האופניים עוזרת להכשיר אנשים לפעולה ישירה, כישורים שאפשר להשתמש בהם בכל מיני דרכים שאינן אופניים. "זו תחושה מאוד מאוד מיוחדת ומרגשת להיות בית לאנשים שרוצים להעמיק ולהרחיב את האופן שבו הם משתתפים בתנועה".

ריקו כועסת מכדי להישאר בבית. לגלול באינסטגראם כדי ללמוד על עוד מישהו שמת זו לא אופציה בשבילה. "אני מנסה להבין את מודל המנהיגות שלי, אני מנסה להבין איך לנהל שיחות קשות עם אנשים שבאו מרקעים שונים משלי, אבל אני מעדיפה לנסות ולעשות הכל מאשר לא לעשות דבר".

וודי מתחבר לתחושה שאין ברירה. "העולם הזה לא שווה כלום בלי אנשים בעלי צבע, במיוחד בלי womxn בעלות צבע, וכמחנך במשך שנים ארוכות במרחב הקווירי אין שום ברירה אלא להשליך את עצמך למען הגופים החיים שהפכו את העולם ליפה, פנטסטי ומזהיר", הוא אומר.

עבור קטרינה, בריגדת האופניים מתמצית בהפיכת המשטרה ללא רלוונטית. "אנחנו לא זקוקים למשטרה. המשטרה מפחידה, יוצרת טראומות אצל אנשים והורגת אנשים. יש לנו תוכנית אלטרנטיבית. והתוכנית האלטרנטיבית היא בריגדת האופניים".

בריגדת האופניים של סיאטל היא חיונית לכל מעשיה של קטרינה בעתיד. "לנצח אוקיר להם תודה על כל העזרה והתמיכה שלהם ועל רמת האכפתיות שגילו תוך כדי עבודה. זה חשוב. זה ממש חשוב".

תרגום: מירון רפופורט