newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

הניצול לרעה של נכסי נפקדים בי-ם מבשר רעות לסיפוח בגדה

השבוע ייקבע אם משפחה פלסטינית, שביתה בסילוואן הוכרז נכס נפקד בעודה מתגוררת בו, תפונה ממנו. דו"ח של שלום עכשיו חושף שמדובר בשיטה להעברת נכסים לעמותות מתנחלים ולקק"ל. זה עשוי להיות תקדים לנכסי פלסטינים בשטחים שיסופחו

מאת:

ב-30 ביוני ידון בית המשפט המחוזי בירושלים בערעור של משפחת סומרין מסילוואן בתביעת פינוי שהגישה נגדה חברת הימנותא של הקרן הקיימת לישראל. אם הערעור יידחה, 15 בני המשפחה ייאלצו לעזוב את הבית שבו חיה המשפחה עוד מלפני 1967. אבל החלטת בית המשפט תוכל אולי ללמד מה צפוי לרכוש של פלסטינים בשטחים שישראל תספח בגדה המערבית, אם הסיפוח אכן ייצא לפועל.

התביעה של קק"ל נגד משפחת סומרין נמשכת כבר קרוב ל-30 שנה, ועברה גילגולים רבים עד לדיון הקרוב שמסתמן כתחנה המשפטית האחרונה. בית המשפחה סומרין הוכרז כנכס נפקד בסוף שנות ה-80 ונמכר לקק"ל יחד עם נכסים נוספים בסילוואן, ללא ידיעת המשפחה.

זה היה חלק ממנגנון שהוקם במשרד השיכון תחת השר דאז אריאל שרון, שהעביר ללא מכרז עשרות נכסים של פלסטינים במזרח ירושלים לידי עמותות מתנחלים והזרים לעמותות מיליוני שקלים. אחת השיטות להשתלטות על הנכסים היתה להכריז על בעליהם כנפקדים לפי חוק נכסי נפקדים.

לא יכולות לתאר לעצמן חיים מחוץ לבית בסילוואן. אמל סומרין ונכדתה דיאנה (צילום: הרב קרל פרקינס)

לא יכולות לתאר לעצמן חיים מחוץ לבית בסילוואן. אמל סומרין ונכדתה דיאנה (צילום: הרב קרל פרקינס)

כשלושה שבועות אחרי המלחמה ב-1967 החליטה ממשלת ישראל להחיל את החוק הישראלי על כ-70 קמ"ר במזרח ירושלים והכריזה עליהם כבירת ישראל המאוחדת לנצח. יחד עם החוק הישראלי, הוחל במזרח ירושלים גם חוק נכסי נפקדים, שנחקק ב-1950 במטרה להשתלט על נכסי הפליטים הפלסטינים בתוך תחומי מדינת ישראל.

הדינמיקה של השימוש בחוק הזה במזרח ירושלים יכולה ללמד על מה שצפוי עם הסיפוח המתוכנן של חלקים מהגדה המערבית. לפי המפה של תוכנית המאה של נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, קרוב לשליש מהשטח המיועד לסיפוח, כ-543 אלף דונם, הוא קרקע בבעלות פרטית של פלסטינים.

לפי התוכנית, בעלי הקרקע לא יסופחו לישראל, ואם יוחל החוק על השטח שיסופח – כפי שנעשה במזרח ירושלים – תוכל ישראל להכריז עליהם כנפקדים ולהשתלט על שטחים עצומים ללא צורך בהפקעה או בפיצויים.

גם אם מדובר במהלך בעייתי מבחינה משפטית וגם אם הממשלה תטען שאין לה כוונה להפעיל את החוק, הניסיון מהסיפוח של מזרח ירושלים מלמד כי מרגע שהחוק חל, תמיד אפשר להשתמש בו בקונסטלציה פוליטית כלשהי.

הליכוד שינה את המדיניות

החלת חוק נכסי נפקדים במזרח ירושלים לא היתה עניין מובן מאליו. מחקר חדש של "שלום עכשיו" מראה כי סמוך לאחר סיפוח מזרח ירושלים החליטה ממשלת המערך להפעיל את החוק רק במקרים מצומצמים ביותר, אך ממשלת הליכוד הרחיבה את השימוש בו עד כדי ניצולו לרעה כדי לנשל משפחות פלסטיניות מבתיהן לטובת מתנחלים.

ב-22 בנובמבר 1968 התקיימה בלשכת שר המשפטים בתל אביב ישיבה סודית בהשתתפות שר המשפטים שר החקלאות, היועץ המשפטי לממשלה, מתאם הפעולות בשטחים, הפרקליט הצבאי הראשי, האפוטרופוס לנכסי נפקדים ונציגי משרדי ממשלה נוספים. על הפרק עמדה שאלת החלת חוק נכסי נפקדים על הקרקעות, שסופחו לאחרונה לישראל במזרח ירושלים. בסיכום הדיון, שנחשף על ידי מכון עקבות, התקבלו ההחלטות הבאות:

"נכסים השייכים באופן מלא או חלקי לתושבי יהודה ושומרון – ישוחררו להם; נכסים השייכים לתושבי ארצות האויב ואשר ערב 5 ביוני 1967 נוהלו – כולם או חלקם – עלידי מיופיכוח שכיום הם תושבי קבע ביהודה ושומרון או במזרח ירושלים – ישוחררו למיופי-כוח אלה;

"בית מגורים או בית עסק התפוס על-ידי דיירים ישוחרר מתחולת חוק נכסי נפקדים, והאפוטרופוס לנכסי נפקדים לא יטפל בו; בית מגורים או בית עסק פנוי, השייך לתושב בארץ אויב ואשר אין לגביו מיופה כוח – ינוהל על ידי האפוטרופוס לנכסי נפקדים, בתנאי שיימסר רק למשרדים ממשלתיים או למועסקים בהם ובתנאי שלא יימסרו בשכירות מוגנת".

כלומר, מדיניות הממשלה מיד אחרי הסיפוח ב-1967 היתה לא להפעיל את חוק נכסי נפקדים על נכסים במזרח ירושלים כמעט בשום מקרה. את המדיניות הזאת ניתן להבין לאור העובדה שחוק נכסי נפקדים הוא חוק שכרוך בפגיעה קשה בזכות הקניין.

רוב הנכסים שהוכרזו נפקדים בסילוואן הגיעו לידי עמותות המתנחלים. שוטרי מג"ב משקיפים על סילוואן (צילום: מרים אלסטר / פלאש 90)

רוב הנכסים שהוכרזו נפקדים בסילוואן הגיעו לידי עמותות המתנחלים. שוטרי מג"ב משקיפים על סילוואן (צילום: מרים אלסטר / פלאש 90)

החוק שבמסגרתו השתלטה המדינה על שטחים עצומים ומאות אלפי נכסים שהיו בבעלות פלסטינים שהפכו פליטים במהלך המלחמה ב-1948, נומק גם בצורכי הפיתוח של המדינה שזה עתה קמה. אולם נסיבות אלה לא היו קיימות במזרח ירושלים – לא גל של פליטים הגירה ולא שטחים עצומים שנדרשים לפיתוח הארץ.

אין פלא שב-2015 קבע נשיא בית המשפט העליון, השופט אשר גרוניס, בפסק דין חסיין שעסק בנכסי נפקדים במזרח ירושלים, כי "בהחלט ייתכן כי לפחות חלק מההסדרים שבחוק, אילוּ היו נחקקים היום, לא היו עומדים במבחנים החוקתיים".

אך כשהוקמה ממשלת הליכוד ב-1977, השתנתה המדיניות. בדצמבר 1977 התכנס פורום בראשות שרי המשפטים והחקלאות דאז והחליט כי בעלי נכסים פלסטיניים במזרח ירושלים יצטרכו לבקש רשות מהאפוטרופוס לנכסי נפקדים להמשיך ולהחזיק בנכסיהם, ולהוכיח שהם מחזיקים בהם ברציפות מאז 1967.

החלטה זו איפשרה בתחילה להשתלט על נכסים רבים שלא היו מיושבים, אך בהמשך הגיע גם תורם של נכסים מאוכלסים, כמו בית משפחת סומרין בסילוואן.

לא ניתן לטעון לתום לב

וכך פעלה השיטה: גורמים הקשורים למתנחלים גייסו אנשים שיצהירו כי בעליהם של נכסים מסוימים הם בבחינת נפקדים. את התצהירים הם העבירו לאפוטרופוס לנכסי נפקדים, והלה הכריז – ללא כל בדיקה נוספת – שאותם נכסים הם נכסי נפקדים.

לאחר מכן הועברו הנכסים לקק"ל או לעמידר – ומהם למתנחלים. המשפחות הפלסטיניות שהתגוררו בנכסים מצאו עצמן מתמודדות במאבק משפטי יקר ומתיש מול גופים רבי עוצמה ומשאבים, כמו קק"ל ועמותות מתנחלים, שתבעו את פינויין.

אף שחלק מהתצהירים התבררו כשקריים ובעלי הנכסים לא היו נפקדים, ואף שבתי המשפט קבעו כי האפוטרופוס פעל שלא בתום לב, בכל זאת רק משפחות מעטות הצליחו להציל את בתיהן. זאת משום שעמדת המדינה, שהתקבלה על ידי רוב השופטים, היתה שגם אם ההכרזה על הנכסים כנכסי נפקדים לא היתה כשרה, עדיין המשפחה צריכה להוכיח בעלות.

מכיוון שכמעט כל הקרקעות במזרח ירושלים אינן מוסדרות ולא רשומות בטאבו, קשה מאוד להוכיח בעלות.

ההתנחלות היהודית בלב סילוואן היא מקור לדיכוי יומיומי (צילום: אקטייבסטילס)

ההתנחלות היהודית בלב סילוואן (צילום: אקטייבסטילס)

כך למשל, במקרה של משפחת סומרין. לאחר שהוכח כי מוסא סומרין, בעל הבית שהוכרז כנפקד, מעולם לא עזב את ביתו והוא נפטר בסילוואן ב-1984, עירערה קק"ל לבית המשפט המחוזי וטענה כי אמנם מוסא לא היה נפקד, אבל שלושת ילדיו הם נפקדים.

משפחת סומרין, המתגוררת היום בנכס, היא משפחתו של האחיין של מוסא שהתגורר אתו כבן וטיפל בו ובאשתו עד יום מותם. משפחת סומרין נדרשה להוכיח בעלות, כשכל שבידה הוא רשות שנתן מוסא לאחיינו להמשיךולהתגורר בבית גם אחרי מותו.

רשות זו הגנה על המשפחה במשך כמה שנים, אך כעת, לאחר שגם האחיין נפטר, פסק בית משפט השלום שהרשות שניתנה לו לא עוברת בירושה לאשתו ולילדיו, והמשפחה צריכה להתפנות. על פסק דין זה יתקיים הערעור ב-30 בחודש בבית המשפט המחוזי.

מסמכים שרואים כאן אור לראשונה מראים כיצד קק"ל והמתנחלים היו מעורבים בהכרזת בית משפחת סומרין כנפקד. למעשה קק"ל פנתה לאפוטרופוס לנכסי נפקדים, ביקשה ממנו להכריז על הנכסים כנכסי נפקדים ולתת אותם לה.

עובדה זאת שומטת את הקרקע מתחת לתקינות פעולת האפוטרופוס לנכסי נפקדים שחייב לפעול בתום לב. נראה שבמקרה שבו הצד הנהנה מהנכס הוא גם זה שיוזם את ההשתלטות עליו, לא ניתן לטעון לתום לב.

ב-16 בינואר 1989 פנה מנהל מחלקת קרקעות בקק"ל, עו"ד אברהם הללי, לאפוטרופוס לנכסי נפקדים וביקש כי יכריז על נכסים בסילוואן כנכסי נפקדים וידאג להעביר אותם לקק"ל. וכך כתב הללי:

  1. המקרקעין המפורטים ברשימה המצר"ב הנם נכסי נפקדים […]
  2. […] אודה לך אם תורה על רישום המקרקעין האלה תחילה ע"ש האפוטרופוס לנכסי נפקדים ולהעבירם ע"ש רשות הפיתוח […]
  3. לאחר ביצוע רישום זה, נודה לך אם תעדכן אותנו כדי להמשיך בפעולות הדרושות לקבלת המקרקעין האלה וניהולן, כולל פינויין על פי החוק.

בית משפחת סומרין היה אחד מהנכסים אליו מתייחס המכתב של הללי.

ואם יש למישהו ספק עבור מי פועלת קק"ל, בא מכתב של אנשי עמותת המתנחלים אלע"ד לעוזר ראש הממשלה לענייני התיישבות מ-27 במארס 1990 ומבהיר את העניין. וכך נאמר במכתב ששלחה אלע"ד:

במינהל יש כבר (סוף סוף) רצון טוב והסכמה להחלפת קרקע עם הקק"ל אלא שהעיכוב הוא באי הסכמה לתמורה שאותה מציעה הקק"ל לממ"י. […] הבאנו לפני דורי (במשרדך) הצעה שאולי תהא נוחה יותר לקק"ל. דהיינו שהקק"ל תרכוש בכסף את הנכסים של ממ"י במקום החלפת קרקעות (המינהל דורש קרקע תמורת קרקע). ובאם תתעורר בעית מימון והחלטה מהירה לגבי תשלום לממ"י, אז נתחייב אנחנו (אלע"ד) לתרום לקק"ל את הסכום הנדרש (כפי הנראה כמה עשרות אלפי דולרים, לטענת הממ"י). כך או אחרת הזמן חשוב ויש למצוא פתרון לסוגיא חשובה זו – ירושלים.

השלכות על המצב המשטרי של ישראל

על פעילות האפוטרופוס לנכסי נפקדים נמתחה ביקורת קשה הן על ידי ועדת קלוגמן, ועדת חקירה ממשלתית שהקימה ממשלת רבין ב-1992 והן על ידי פסקי דין של בתי המשפט בנוגע לחלק מהנכסים בסילוואן. הפרקליטות אף הורתה לפתוח בחקירה בעניין, אך זו נסגרה בסופו של דבר בלא כלום.

וכך הסביר האפוטרופוס לנכסי נפקדים, אהרון שקרג'י, את דרכי פעולתו בפני הוועדה לביקורת המדינה של הכנסת ב-7 בינואר 1992:

ח"כ דדי צוקר: מהו התהליך שעל פיו אתם מכריזים על נכס, נניח בסילוואן או בעיר המזרחית כנכסי נפקדים?

שקרג'י: […] אם אנחנו מקבלים תעודה מהמוכתר או תצהיר בשבועה שהנכס הוא נפקד, אני מוציא תעודת נפקדות ומכריז על הנכס כנכס נפקד.

ח"כ צוקר: מי היה מביא את המצהירים האלה?

שקרג'י: עו"ד גבע.

ח"כ אורון: שהוא?

שקרג'י: בא כוח העמותה.

ח"כ אורון: איזה עמותה? [..] 'עטרת כהנים'? 'אלע"ד'?

שקרג'י: כן.

[…] ח"כ תיכון: אבל ח"כ אורון אומר לך שיש מלשינים מקצועיים, מוכתרים של כפרים, שתמורת כסף יתנו לך כל אישור שאתה רוצה, ובעצם אדם אחר מפסיד את רכושו בשל הצהרה שקרית שהוא בכלל לא יודע עליה. זאת אומרת שמספיק שמוכתר שולח לך מכתב והנכס מוכרז כנכס נפקד?

שקרג'י: כן.

ח"כ תיכון: אתה לא מפרסם באיזה שהוא מקום?

שקרג'י: לא.

[…] ח"כ תיכון: מספיק סתם מכתב של מישהו ואתה תופס את הנכס?

עו"ד שקרג'י: כן.

לסיפוח חלקים מהגדה המערבית לישראל יש השלכות מרחיקות לכת על המצב המשטרי של מדינת ישראל, ממצב של כיבוש זמני היא תעבור למצב של קבע שמשמעו אפרטהייד. אבל לסיפוח תהיה גם השפעה על המצב בשטח של מיליוני פלסטינים בשטחים, גם אם לא באופן מיידי וגם אם התהליכים יימשכו שנים ארוכות.

שאלת מעמדם של מאות אלפי הדונמים של אדמות פלסטיניות פרטיות שיסופחו לישראל תהיה תלויה ברצון הטוב של ממשלות ישראל. הניסיון מהסיפוח של מזרח ירושלים מראה שרצון טוב כלפי בעלי נכסים פלסטינים מעולם לא היה היה הצד החזק של הממשלה.

חגית עופרן מרכזת את פרויקט מעקב התנחלויות בשלום עכשיו. המחקר על נכסי נפקדים בירושלים נעשה בסיוע של עו"ד דני זיידמן, שהיה בין חושפי השיטה והלוחמים נגדה בשנות ה-90

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf