newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

הכפר זכריא אלבטיח' התקיים 700 שנה לפחות. עד שבאה ישראל

הכפר מנפת חברון מתועד לראשונה במסמך מ-1309 שבו מתחייבים ראשיו לשלם מסים להקדש כיפת הסלע. אבל הרצף נקטע ב-1950 כשישראל גירשה את תושביו והקימה על הריסותיו את מושב זכריה. כפר קטן שמספר היסטוריה ארוכה, מהכנענים עד היום

מאת:

בשמונה עשר לחודש ד'ו אלקעדה לשנת  708 להג'רה, שחל ב- 29 לאפריל 1309 לספירת הנוצרים, התייצבו פראג' בן סעד בן פרייג' ונסאר בן עמארה בן סעיד, בני שבט אלעאמר, בפני מנהלי ההקדש המוסלמי בירושלים. פראג' ונסאר הציגו עצמם כשני ראשי הכפר זכריא אלבטיח' במורדות הר חברון. הם נשבעו כי האיכרים בזכריא אלבטיח' יעבדו את אדמות הכפר וכי הכנסות המיסים של הכפר יועברו לטובת מתחם הקודש של כיפת הסלע ומסגד אלאקצא. לבלרי ההקדש תיעדו את  שבועתם של ראשי הכפר ושמרו עותק בבית הדין השרעי של ירושלים.

רצף היסטורי של 700 שנה לפחות. הכפר זכריא בתחילת המאה העשרים

רצף היסטורי של 700 שנה לפחות. הכפר זכריא בתחילת המאה העשרים

תיעוד שבועתם של פראג' ונסאר מראשית המאה ה-14 הוא אחת העדויות המוקדמות ביותר לזהות הערבית והשבטית של כפרי ארץ ישראל. אמנם הכיבוש המוסלמי של ארץ ישראל אירע כבר במאה השביעית, שש מאות שנה קודם לכן, אבל  אנו יודעים אך מעט על תהליך האיסלום של האוכלוסייה הכפרית, שקודם לכיבוש היתה ברובה נוצרית או שומרונית. פראג' ונסאר הם בין האיכרים הערבים הראשונים של ארץ ישראל המזוהים בשמם ומדברים בקולם שלהם, מבעד למסמכים בני שבע מאות שנה.

המסמך המתעד את שבועתם של שני ראשי הכפר נתגלה במקרה באחד המבנים על הר הבית בראשית שנות השמונים, כחלק מקובץ של כאלף מסמכים מן התקופה הממלוכית שהיו חלק מהארכיון של הקאדי של ירושלים, ושנשמרו באופן יוצא דופן, אולי כתוצאה מחקירה לגבי חשד כי הקאדי מעל בכספי הציבור.

המסמך מ-1309 שהתגלה באל-אקצא

המסמך מ-1309 שהתגלה באל-אקצא

כך או כך, הקובץ כולל שבועות דומות שנטלו על עצמם ראשי כפרים אחרים שהיו חלק מן ההקדש של כיפת הסלע: ביתונייה, רמאללה, עין יברוד, עין עריק, דורא. השמות קלים לזיהוי. ההמשכיות בין מפת היישובים בהרי חברון וירושלים בתחילת המאה ה-14 ובין הישובים הפלסטיניים כיום, בראשית המאה העשרים ואחת, היא מרשימה ובלתי ניתנת להכחשה.

למעט זכריא אלבטיח'. השם זכריא אלבטיח' נעלם מהמפות שלנו משום שביוני 1950, לפני שבעים שנה בדיוק, הורתה ממשלת ישראל על הריסת בתיו של זכריא, ועל גירוש התושבים שהצליחו להסתנן חזרה אל בתיהם אחרי שמרבית תושבי הכפר ברחו בזמן הקרבות של ספטמבר 1949. כל שנותר מזכריא הוא צריח המסגד ומבנה בית הספר. מושב זכריה הוקם ישירות מעל הבתים שנחרבו.

הקמת מדינת ישראל גדעה את השורשים העמוקים של הכפר הערבי מוסלמי זכריא אלבטיח', שורשים שהשתרגו לפחות שבע מאות שנה, והשאירו חותמם בכתבי מטיילים אירופאיים מן המאה ה-15, המזכירים את הכפר בדרכם לירושלים, וברשומות המיסים העת'מאניות מן המאה ה-16.  חורבן הבתים ועקירת התושבים ב-1950 היו ניתוק של רצף היסטורי שרק עתה אנו מתחילים להבין ולהעריך במלואו.

פראג' בן סעד ונסאר בן עמארה, ראשי הכפר בשנת 1309, הזדהו כבני שבט אלעאמר, שמוצאו בחצי האי ערב. גם ראשי הכפרים האחרים באיזור זיהו עצמם כבני שבט ערבי זה או אחר. אבל הם לא היו בהכרח מהגרים לארץ ישראל. המחקרים הארכיאולוגיים של העשורים האחרונים לא מצאו עדות להתיישבות משמעותית של נוודים בתקופה האסלאמית. נראה שתושבי הכפרים באיזור ההר, שהיו ברובם נוצרים או שומרונים בעת הכיבוש הערבי, נשארו על אדמתם ובהדרגה אימצו את הזהות הערבית ואת דת האסלאם.

ייתכן שהרצף ההיסטורי שנגדע ב-1948 מגיע אף לרבדים עמוקים יותר מאלו של המאה ה-14. לכפר הערבי זכריא קדם כפר זכריאס הביזנטי, שנקרא כך על שם קבר הנביא שהתגלה במקום במאה החמישית לספירה. ועוד מוקדם יותר: על  הגבעה הסמוכה לכפר נמצא תל עזקה, עיר הנזכרת בספר יהושע. בדמיון ההיסטורי הישראלי, אין קשר בין עזקה המקראית ובין כפר זכריא אלבטיח', אבל זה כך רק משום שחונכנו להפריד באופן מלאכותי בין  ההיסטוריה של הארץ וההיסטוריה של האנשים שחיו בה.

עבור האמנית והסופרת הפלסטינית זהירה ח'ליל זקטאן, השורשים של זכריא נטועים בזהות הכנענית של בני הארץ. בספרה "זהב הקדמונים" שיצא לאור בעמאן ב-2018, זקטאן מנסחת כנעניות פלסטינית שהיא תמונת תשליל של ההיסטוריה הציונית. לטענתה, התרבות והאמנות הפלסטינית היא המשך ישיר של התרבות הכנענית שהתקיימה כאן במשך ששת אלפי שנה, והממצאים הארכיאולוגיים מראים שהכובשים העבריים שבאו מן המדבר השאירו בה חותם מועט. דמויות מן התנ"ך מנוכסות ומשולבות בתיאור ההיסטוריה של ארץ ישראל כך שמלכיצדק הופך בידי זקטאן לכהן הגדול ולשליט הקדוש של האומה המונותיאסטית הכנענית-פלסטינית.

זקטאן היא עצמה פליטה מזכריא ונולדה במחנה עקבת ג'בר בעמק הירדן ב-1950, אותה שנה בה הרסה ישראל את בתי הכפר. בהקדמה לספרה היא קושרת באופן ישיר בין חווית הפליטות האישית ובין מסעה האינטלקטואלי אל הזהות הכנענית, הקדם אסלאמית. היא מפרסמת את שיריה גם בדף הפייסבוק המאוד פעיל של בני זכריא, לצד תמונות של נוף הכפר כיום ולפני הנכבה. לפני מספר חודשים הועלה לדף הפייסבוק גם צילום של המסמך הממלוכי המתעד את שמותיהם של ראשי הכפר מן המאה ה-14. בפוסטים שהועלו בתגובה, בני הכפר ראו בהם את אבות אבותיהם, והתגאו בכך שכפר זכריא לא נמחה מהזכרון.

השנה ימלאו שבעים לייסודו של מושב זכריה. האם, כמו הכפר הערבי זכריא, יזכה להתקיים באופן רצוף במשך שבע מאות שנה? מכל הלב, אני מאחל לתושביו שכך יהיה. אבל, אם לשאול מונחים מהלקסיקון הציוני, לבני זכריא הערבים יש זכות מוסרית, היסטורית וחוקית לקומם את יישובם לצד בתיו של מושב זכריה שהוקמו בצל המסגד העתיק של הכפר.

ד"ר יוסף רפופורט, מרצה להיסטוריה של האסלאם, אוניברסיטת קווין מרי, לונדון.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
קישוטי רמדאן בבית החולים האירופי בח'אן יונס, בדרום רצועת עזה, במרץ 2024 (צילום: רווידה כמאל עמאר)

קישוטי רמדאן בבית החולים האירופי בח'אן יונס, בדרום רצועת עזה, במרץ 2024 (צילום: רווידה כמאל עמאר)

בבית החולים האירופי בעזה משתדלים ליצור אווירת רמדאן

משפחות ואנשי צוות קישטו את בית החולים, שבו מצאו מקלט אלפי עקורים מרחבי עזה, בניסיון נואש להרגיש קצת חגיגיות גם בתנאים האיומים שבהם הם חיים

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf