המדינה מפלה לרעה צעירים ערבים בדמי אבטלה

אזרחים פלסטינים בני 18 עד 20 נפלו מאז ומתמיד בין הכיסאות. בזמן שהמדינה מסלילה את הרוב היהודי וחלק מזה הלא יהודי לשרת בצבא בגיל הזה, הצעירים הפלסטינים נאלצים למצוא את דרכם, לרוב בעבודות מזדמנות, במטרה לסבסד את לימודיהם ו/או לסייע למשפחותיהם.

גם במקרה הזה, כמו בתחומים רבים אחרים, משבר הקורונה הנציח את הפערים בין אוכלוסיות חזקות לבין קבוצות מיעוט מוחלשות יותר או פחות בישראל. רק שבניגוד למקרים דומים שבהם המדינה ידעה להתערב ולהציע פיצוי, גם אם מינימלי, היא ממשיכה בימים אלה להערים קשיים על צעירים פלסטינים לקבל דמי אבטלה.

במלים אחרות, צעירים פלסטינים בני 18 עד 20 שנפלטו ממעגל העבודה אינם מקבלים שום סיוע מהמדינה, אף שחלקם משלמים ביטוח לאומי.

כמה פניות בנושא של ח"כ עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת) למשרדי הממשלה נענו עד כה בתגובות לקוניות המפנות לחוק הביטוח הלאומי, אף שבסמכותו של שר הרווחה לערוך בו שינויים לאור המצב. לפי החוק, צעירים בני 18 עד 20 רשאים לקבל דמי אבטלה רק אם יש להם ילדים או שהם מוגדרים כמפרנסים יחידים במשפחה. ומי שלא? לפחות לפי המדינה – לא מגיע לו כרגע כלום.

"זה מקומם ומכוון נגד צעירים ערבים, לא במקרה הם מי שנפגעים הכי הרבה", אמרה ח"כ תומא סלימאן ל'שיחה מקומית". "אני חושבת שהביטוח הלאומי ומשרדי הממשלה בגדו באזרחים האלה בזמן משבר הקורונה, נטשו אותם והותירו אותם במצב קשה. הגיע הזמן לתקן את העוול הזה, שמלווה בגזענות המכוונת דווקא לאחת הקבוצות הכי מוחלשות בחברה הישראלית".

הפנייה האחרונה של תומא סלימאן לשר הרווחה החדש איציק שמולי (העבודה) היתה בסוף מאי, ועדיין לא נענתה. פניות קודמות למשרדים הממשלתיים נענו באופן חלקי, כשהשורה התחתונה זהה: הפניה לחוק הביטוח הלאומי. "לצערנו, לא ניתן לאשר דמי אבטלה למי שטרם מלאו לו 20 למעט במקרים חריגים", השיבה סמנכ"ל גמלאות בביטוח הלאומי, אורנה ורקוביצקי.

בתשובה מעט מפורטת יותר שנתנה מחלקת ייעוץ וחקיקה במשרד המשפטים צוין כי "תקנות שעת חירום לסוגיהן לא שינו הוראות מהותיות ביחס לתנאי הזכאות לדמי אבטלה לפי חוק הביטוח הלאומי, ובכלל זה לא שונו ההוראות לגבי אי זכאותם של צעירים בטווח הגילים הנדון. תקנות שעת חירום העניקו הקלות לאוכלוסיות הזכאיות על פי החוק ממילא".

לפי המשרד, בשל המשבר החמור, במגזרים מסוימים במשק "נדרשים לגייס עוד ועוד עובדים שיסייעו להם לתגבר את המערכים הקבועים שלהם ולהעניק שירותים שהדרישה להם הולכת וגוברת". לסיכום, מציין עו"ד הדיל יונס ממחלקת ייעוץ וחקיקה כי העניין הובא בפני השר וכי הוא ייבחן שוב בעתיד.

דו"ח העוני האחרון של הביטוח הלאומי, שפורסם בשנה שעברה, מצביע על ירידה קלה בתחולת העוני של משפחות ערביות – מ-47.1% ב-2017 ל-45.3% ב-2018. אלא שהנתון החיובי לכאורה טומן בחובו אנומליה בולטת: הירידה הקלה נרשמה בשל צמצום מסיבי בממדי העוני במזרח ירושלים – מ-74.7% ב-2017 ל-58.8% ב-2018.

נתון זה אולי מעודד, אך הוא מסתיר עלייה בשיעור העוני בקרב האוכלוסייה הערבית שאינה מתגוררת במזרח ירושלים – מ-42.6% ב-2017 ל-44.2% ב-2018. יש להניח שהדו"ח שיתפרסם בסוף 2021 ויכלול בתוכו את נתוני השנה הנוכחית יהיה עגום ומדאיג ביותר לאור משבר הקורונה.

באשר לצעירים הפלסטינים, מדובר בפלח אוכלוסייה גדול שניצב בצומת דרכים קריטי בחייו. רבים מהם הולכים לעבוד במקצועות מזדמנים, למשל בענפי ההסעדה והתיירות – שספגו את הפגיעה הקשה ביותר ממשבר הקורונה ועדיין מתקשים להתאושש.

אומייה פאעור, מרצה במכללת אחווה ומנחת קבוצות בתחום התעסוקה שמלווה חלק מהצעירים האלה, אמרה ל"שיחה מקומית" כי מדובר ב"תקופה קריטית וקשה. יש את אלה שנמשכים לכסף הקל בשוק השחור – בעבודות מזדמנות ללא תלוש שכר וללא זכויות, מקבלים בכל סוף שבוע כסף. מנגד יש את אלה שיודעים מה הם רוצים ומשקיעים בלימודים".

לדבריה, "לא קל לדבר עם האוכלוסיות האלה על תוכניות לטווח ארוך. הם רוצים הכל כאן ועכשיו, כי הם יודעים שממילא לא מגיעות להם זכויות, אז למה להילחם עליהן?"

פאעור מציינת כי קיימים פערים בין נשים לגברים, כשהראשונות מתמידות יותר. ואכן, נתונים שפורסמו בסוף השנה שעברה על ידי הכלכלן הראשי במשרד האוצר הצביעו על כך ש-24% מהנשים הערביות בנות 20-24 היו זכאיות לתואר ראשון ב-2017, בעוד שיעור הזכאות בקרב הגברים היה 9.7%.

אולי הנקודות הכאובות ביותר שמעלה פאעור ממפגשיה עם הצעירים מחפשי העבודה בקבוצות שהיא מובילה הן האדישות והספקנות. "בקורסי הכנה לעבודה, בסימולציות של משחקי תפקידים, הם לעתים צוחקים ושואלים אותי שאלות כגון – 'מי יקבל אותי?', 'מי יעסיק אותי?'. אני מייעצת להם לצאת מהיישוב, להשתפשף בעבודות והם מביטים בי בזלזול. כשאני מספרת להם את הסיפור האישי שלי הם עונים – 'את חריגה'".

כעת, לאור משבר הקורונה, העתיד נראה מבחינתה קודר אף יותר: "המצוקה הכלכלית מתרחבת וזה שילוב קטלני. זה הורס עשייה של שנים ומייצר חשש ובעיות אמון. הפערים רק יגדלו".

ספי קרופסקי הוא עיתונאי