יחד אנחנו כוח: ניצחון המאבק של מטפלות יהודיות וערביות

מדינת ישראל אף פעם אינה מאירה פנים לאזרחותיה ואזרחיה, אבל במשבר הקורונה התעוררו 4,000 המטפלות של משפחתוני משרד העבודה והרווחה לגלות שהיא הגזימה.

עם התעצמות המשבר וסגירת המשפחתונים, הודיעה המדינה כי על המטפלות להחזיר את כל משכורתן מהכסף שגבו עבור חודש מרץ. אבל בגלל תנאי ההעסקה העקומים של משרד הרווחה, המטפלות לא יכולות לחתום דמי אבטלה כשכירות, לא יכולות לצאת לחל"ת ולא זכאיות למלוא המענקים בפעימות שהעניקה המדינה. המטפלות לא נכנעו, ובהובלת חזית של שותפות יהודית-ערבית יצאו למאבק על זכויותיהן – ואפילו ניצחו.

כ-4,000 משפחתונים פועלים בחסות משרד העבודה והרווחה ומבטיחים מסגרת מפוקחת ומסובסדת לפעוטות. המשפחתונים הללו קריטיים בפריפריה הגיאוגרפית והכלכלית משום שהם מאפשרים לשני בני הזוג לצאת לעבוד, בייחוד במשפחות שיש בהן יותר מילד אחד, ולראייה – 40% מהמשפחתונים נמצאים בחברה הערבית ו-30% נמצאים בחברה החרדית.

למרות חשיבותן הגדולה של המטפלות במשפחתונים הללו, הצליחה המדינה לייצר עבורן מעמד שאין שני לו בשוק העבודה. הן לא שכירות – אין להן תלוש עבודה, לא מתקיימים עבורן יחסי עובד מעביד ואין להן זכויות סוציאליות או פנסיה. אך הן לא עצמאיות – משרד העבודה קובע עבורן כמה שעות יעבדו, כמה ילדים יהיו בגן, כמה כסף ישלמו ההורים, איזה מזון יאכלו הפעוטות והאם עליהן לשפץ את המבנה שבו מתקיים המשפחתון, מבנה שהוא לרוב ביתן.

ואז הגיעה הקורונה. המשפחתונים נסגרו והמטפלות נאלצו להשיב את המשכורת שגבו עבור חודש מרץ כך שנותרו ללא הכנסה, אך גם ללא יכולת לחתום אבטלה או לקבל את המענקים לעצמאים שהציעה המדינה. המטפלות, המאוגדות באיגוד המשפחתונים של "כוח לעובדים", יצאו למאבק.

"מ-15 במרץ לא קיבלנו משכורת", הסבירה תהנאי סלאמה, נציגת המטפלות במזכירות מאזור המשולש. "עשינו כמה הפגנות, דרשנו ודרשנו, עד שהסכימו לתת לנו מענקים. יצאנו למאבק גדול, ארצי, מכל המדינה. ערביות, יהודיות, חרדיות, עמדנו במילה אחת שאנחנו לא חוזרות לעבודה בלי מה שמגיע לנו".

אחד המקומות שבהם השותפות היהודית-ערבית באה לידי ביטוי בכוח גדול היה באר שבע, שם יש בסך הכל 42 מטפלות יהודית שאליהן הצטרפו 200 מטפלות מיישובים ערביים וכפרים לא מוכרים בנגב. "200 נשים זה כוח עצום", מספרת נינט ששון, שמפעילה משפחתון בן 30 שנה בבאר שבע. "תראי את ההבדל במספרים, אנחנו זקוקות לזה. בעזרת השם המאבק שלנו ביחד יישא פרי".

לדבריה, רק בעקבות המאבק המשותף הכירה והתחברה למטפלות ביישובים הערביים שליד באר שבע. "יש פה הרבה מקומות שלא מוכרים על ידי הממשלה. התוודעתי למשל למישהי שמגיעה ממקום בשם אל-קאסום, אני אפילו לא יודעת איפה זה. הן התגייסו למאבק בכל צורה, למרות הרמדאן, למרות הצום ולמרות שהן צריכות לעמוד בשמש בהפגנה". בארגון מספרים כי באחד המקרים דחו את ההפגנה לשעות הערב כדי שתתקיים אחרי סעודת שבירת צום הרמדאן.

אחרי שלושה ימי שביתה, ב-13 במאי, הודיע משרד העבודה והרווחה שהוא מקבל את דרישותיהן של המטפלות. "חודשיים ללא הכנסה, התעלמות וגרירת רגליים ובעיקר חוסר וודאות הסתיימו אתמול ו-3700 המטפלות חוזרות לעבודה. זה קרה מסיבה אחת בלבד – מאבק נחוש ומלוכד של אלפי מטפלות גיבורות- יהודיות מוסלמיות, דרוזיות, נוצריות, בדואיות, חילוניות וחרדיות", כתבו בדף הפייסבוק של ארגון כוח לעובדים.

"המהלך של להתחבר ולהיות יחד הוא חדש מאוד. עד עכשיו ראיתי נשים מדהימות, ונמשיך ככה, נגיע להישגים רבים מאוד", הוסיפה נינט.

ההצלחה במאבק העובדות החשוב הזה הוא שיעור חשוב והשראה למאבקים אחרים. מקצועות רבים שנמצאים בדירוג סוציאל אקונומי נמוך ובפריפריה החברתית-כלכלית נוטים לכלול קבוצות מוחלשות יותר. חזית משותפת, אפשר לקוות, תוליד שיפור והכרה בזכויות של כולם וכולן.