newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

הקורונה מנעה פרובוקציה: מצעד הדגלים לא עבר ברובע המוסלמי

האירוע - שהיה בעבר עמוס באלימות וקריאות הסתה - התקיים במתכונת מצומצמת ושונה, שהמשיכה את הקו ה"ממלכתי" שמארגניו מנסים לשוות לו בשנים האחרונות. עם זאת, בעתירה שהגישו נגד הניסיון של המשטרה למנוע את קיום המצעד, טענו המארגנים כי מדובר ב"חופש ההפגנה"

מאת:

מאות אנשים השתתפו במצעד הדגלים בעיר העתיקה בירושלים היום (חמישי), במסגרת החגיגות לציון 53 שנה לכיבוש מזרח העיר. בניגוד לשנים קודמות, האירוע התקיים במתכונת מצומצמת ושונה בגלל מגבלות הקורונה. בתחילה המשטרה אסרה לקיים את המצעד, אך אתמול המארגנים והמשטרה הגיעו לפשרה במסגרת דיון בבג"ץ.

הצועדים התפרסו על חומות העיר עם דגלי ישראל מאזור שער יפו עד השער החדש. במקביל התקיימה שיירת מכוניות. אף שלא הורשה להם להגיע לשער שכם, משעות אחר הצהרים המשטרה לא איפשרה לפלסטינים לשבת באזור והציבה מחסומים רבים.

מצעד הדגלים בירושלים, ב-21 במאי 2020 (צילום: אורן זיו)

מצעד הדגלים בירושלים, ב-21 במאי 2020 (צילום: אורן זיו)

השר החדש לענייני ירושלים, רפי פרץ, אמר לצעירים שהגיעו למצעד כי זה כבוד גדול להיות שר ירושלים ביום הזה. לדבריו, "אני שמח לדעת שאנחנו מנצחים בגדול את ההיסטוריה. דוד המלך בנה את העיר, ואנחנו נמשיך". גם השר לביטחון פנים החדש, אמיר אוחנה, הגיע למקום. בניגוד לשנים קודמות כמעט לא נשמעו קריאות הסתה, מלבד כמה פעמים שצעירים שרו את השיר "נקם אחת משתי עיני".

השנה, גם כן בניגוד לשנים קודמות, אפילו המארגנים לא ביקשו לצעוד ברובע המוסלמי בעיר העתיקה, דרך שער שכם ורחוב אל ואד. משבר הקורונה סיפק דוגמה טובה לכך שכאשר המשטרה רוצה, היא יכולה למנוע מארגוני הימין לצעוד ברובע המוסלמי או אפילו להתקרב אליו. באזור השער החדש הוקם מחסום שבו שוטרים מנעו מיהודים להתקרב לשער שכם – מראה הפוך לזה שנראה בשנים קודמות, כשתנועת הפלסטינים הוגבלה.

השר לענייני ירושלים רפי פרץ (מימין) והשר לביטחון פנים אמיר אוחנה, במצעד הדגלים בירושלים, ב-21 במאי 2020 (צילום: אורן זיו)

השר לענייני ירושלים רפי פרץ (מימין) והשר לביטחון פנים אמיר אוחנה, במצעד הדגלים בירושלים, ב-21 במאי 2020 (צילום: אורן זיו)

ב-2012-2015 האלימות במצעדים האלה הגיעה לשיא, עם תקיפות פיזיות של פלסטינים ומעצרים של מוחים נגד המצעד על ידי המשטרה. באותן שנים המשטרה גם כפתה על בעלי עסקים פלסטינים בעיר העתיקה לסגור את העסקים שלהם ועל התושבים להישאר בביתם, בזמן שעשרות אלפים צעדו תוך קריאות "מוחמד מת" ו"יישרף המסגד" בלב העיר העתיקה, כשהם גורמים גם נזקים לדלתות של חנויות.

בשנים האחרונות המצעד עובר יחסית "בשקט", על אף האלימות המובנית של מצעד כזה בלב הרובע המוסלמי – אך עדיין נשמעות קללות כלפי פלסטינים. בשלוש השנים האחרונות אירועי יום ירושלים, ובעיקר המצעד, הפכו ליותר ויותר מיינסטרים, ואפילו המארגנים "מרסנים" את הצועדים ומנסים למנוע מהם לצעוק קריאות גזעניות. גם המשטרה התחילה להגביל את מספר הצועדים שיכולים לצעוד דרך הרובע המוסלמי.

ב-2016 כתבה כאן אורלי נוי כי הניסיון להגביל את קריאות ההסתה מצד הצועדים והפיכת המצעד למסודר יותר אינם חדשות טובות, ומטרתם היא לקדם את האג'נדה של מארגני המצעד לא מתוך אנטגוניזם לעומתי אלא כפרויקט ממלכתי הנטוע בלב המיינסטרים הישראלי.

כך, מארגני המצעד מנסים ליצור רושם "ממלכתי" לאירוע, ואף מקבלים סיוע תקציבי מעיריית ירושלים, ובעקיפין גם מהמדינה – בכך שישיבות רבות שולחות את תלמידיהן למצעד.

עם זאת, בעתירה שהגישו השנה לבג"ץ נגד המשטרה ניתן לראות כי המארגנים רואים את האירוע כמחאה. הטיעון המרכזי בעתירה נגד ההגבלות שהטילה המשטרה היה "חופש ההפגנה".

מאיר אינדור שביב, אחד העותרים, אמר בדיון כי "ראינו איך בחרדת קודש הם מסתובבים סביב ארגוני שמאל ונותנים להם לארגן הפגנות, אבל אצלנו בחגיגה למען ירושלים מנסים לצמצם ולהתיש אותנו". בסופו של דבר, כאמור, הושגה הסכמה בין הצועדים למשטרה שאיפשרה את קיום האירוע.

שוטרים מפנים פלסטינים מאזור שער שכם, לקראת מצעד הדגלים, ב-21 במאי 2020 (צילום: אורן זיו)

שוטרים מפנים פלסטינים מאזור שער שכם, לקראת מצעד הדגלים, ב-21 במאי 2020 (צילום: אורן זיו)

מצעד הדגלים בירושלים, ב-21 במאי 2020 (צילום: אורן זיו)

מצעד הדגלים בירושלים, ב-21 במאי 2020 (צילומים: אורן זיו)

מצעד הדגלים בירושלים, ב-21 במאי 2020 (צילום: אורן זיו)

מצעד הדגלים בירושלים, ב-21 במאי 2020 (צילום: אורן זיו)

מצעד הדגלים בירושלים, ב-21 במאי 2020 (צילום: אורן זיו)

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf