newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

התעשיות הביטחוניות בקורונה: וכיתתו טילים למכונות הנשמה

התעשיות הביטחוניות נרתמו למאבק במגיפה, אך התמורה אינה מבשרת שלום עולמי אלא רק שינוי בסדרי העדיפויות הכלכליים. הרגע הזה, חולף ככל שיהיה, מספק הזדמנות להציץ לאלטרנטיבה שבה תעשיית היצוא הגדולה ביותר של ישראל הופכת מתעשייה הסוחרת באמצעי הרג לכזו שמתרכזת בחיים

מאת:

בחודשים האחרונים, בזמן שכולנו עסקנו בקורונה, ראינו את התעשיות הביטחוניות הישראליות נרתמות גם הן למטרה. התעשייה האווירית ורפאל החלו לייצר יחד מכונות הנשמה על פסי ייצור של טילים. רובוטים של אלביט מערכות וחברת אלטה (חברה בת של תע"א) עוזרים לבתי החולים למדוד מדדים חיוניים של חולים מרחוק תוך הורדת הסיכון של צוותי רפואה.

החברה הבת של רפאל, אופגל, מתאימה מצלמות מודדות חום מראשי ביות של טילים לשימוש בבתי חולים. וחברת הסטארט-אפ הישראלית אני-ויז'ן, המתמחה בזיהוי פנים, שמצלמותיה מרשתות את הגדה המערבית, תרשת מעתה גם את בתי החולים במצלמות תרמיות. בנוסף, רק השבוע פורסם כי מקסיקו, שהכריזה על הפסקת השימוש בתוכנות ריגול ישראליות מוקדם יותר החודש, רוכשת מאלביט מכונות הנשמה.

אין ספק שיש משהו רומנטי ברגע שבו טכנולוגיה שפותחה עבור הטילים של רפאל, שנמכרו בין השאר למשטר הרודני של דוטרטה בפיליפינים, פתאום משמשת להציל חיים. המצלמות של אני-ויז'ן עוסקות לפתע לא רק בשליטה באוכלוסייה אזרחית בצד אחד של הקו הירוק, אלא בשליטה בהדבקה של נגיפים בצדו השני.

יחידת הטיפול בקורונה בבית החולים איכילוב בתל אביב, ב-4 במאי 2020 (צילום: יוסי אלוני / פלאש90)

יחידת הטיפול בקורונה בבית החולים איכילוב בתל אביב, ב-4 במאי 2020 (צילום: יוסי אלוני / פלאש90)

ניתן לדמיין באופן נוסטלגי כמעט איך פסי הייצור של התעשייה האווירית, שעליהם יוצרו מטוסי הכפיר  שהפציצו בית יתומות בסרי לנקה ב-2006, מייצרים עכשיו מכונות הנשמה. וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת, וטיליהם למכונות הנשמה. ממש כך.

אך התמורה בפסי הייצור של התעשיות הביטחוניות אינה מבשרת שלום עולמי, אלא צורך הישרדותי של התעשיות הללו. המחיר הכלכלי הגבוה של מגיפת הקורונה לא פוסח על התעשיות הצבאיות, ומדינות שבעבר היו משקיעות סכומי עתק בקניית נשק מקצצות בהוצאות אלה לטובת בריאות, תשתיות, דמי אבטלה וכו'.

לתעשיות הביטחוניות אין ברירה אלא להתאים את עצמן לעולם חדש שבו לרגע, גם אם קצר ולא מוחלט, מדינות מתעדפות הוצאות חברתיות על פני הוצאות צבאיות.

אל נשלה את עצמנו. תעשיית הנשק הישראלית היא השמינית בגודלה בעולם, ולא סביר להניח שתיעלם כליל בהינף מגיפה אחת. לא כל מדינות העולם יעשו שינויים משמעותיים בסדרי העדיפויות שלהן, ורבות ימשיכו להשקיע הון עתק בהתחמשות. רק בחודשיים האחרונים, הודו חתמה עם חברות נשק ישראליות על שתי עסקות נשק חדשות, בשווי מצטבר של 219 מיליון דולר (המקבילה לכ-7,000 מכונות הנשמה).

הגודל של התעשייה הצבאית הישראלית, ההיקף שלה, המחזור השנתי העצום שלה, הם שמאפשרים לה להשקיע בקידום ופיתוח שוטף ולהיות מסוגלת לענות לכל כך הרבה מהצרכים של מערכת הבריאות היום. למערכת הבריאות, עם תקציבי המחקר המוגבלים שלה ויכולת הייצור האפסית, אין אפשרות לענות על צרכיה. אבל לא היה כאן הרבה יותר טוב אילו היא היתה יכולה לעשות זאת?

הרגע ההיסטורי הזה מספק הזדמנות לראות את האלטרנטיבה – לא רק האלטרנטיבה הגלובלית שבה מדינות מתעדפות צרכים חברתיים על פני התחמשות, אלא גם אלטנרטיבה מקומית: המרת תעשיית היצוא הגדולה ביותר של ישראל מתעשייה הסוחרת באמצעי הרג לתעשייה שמתרכזת בחיים.

דבר זה יכול לקרות לא על חשבון ייצור, לא על חשבון העסקה, לא על חשבון הכלכלה – אלא בתוך חברה שמתקנת את סדרי העדיפויות שלה לייצור, להשקעה ולחיים. ומי יודע, אולי מכונות ההנשמה שייוצרו כאן ישמשו יום אחד להצלת יתומות בסרי לנקה.

סהר ורדי היא פעילה בפרוייקט "חמושים", הפועל לחשיפת המחיר האמיתי של התעשייה הצבאית הישראלית

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf