newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

אחרי ויכוח ארוך: "צעדת השרמוטות" הופכת ל"צעדת המופקרות"

במשך שנים נמתחה ביקורת על כך שהשימוש במלה הערבית מדיר נשים דוברת ערבית או נשים ממוצא ערבי. עכשיו החליטו מארגנות הצעדה בירושלים לשנות את השם. "אנחנו לא מתנצלות, אנחנו רוצות שעוד נשים יצעדו איתנו"

מאת:

השנה לא תתקיים צעדת שרמוטות בירושלים, ולא בגלל הקורונה. צעדת מחאה ומאבק נגד האשמת הקרבן אכן מתוכננת להתקיים בעיר הבירה בהמשך השנה, אולם השנה היא תתקיים תחת השם "צעדת המופקרות".

צעדת השרמוטות בתל אביב, 4 במאי 2018 (צילום: מרים אלסטר / פלאש90)

השימוש במלה "שרמוטה", תרגום למלה slut, לתיאור הצעדה המתקיימת בישראל מאז 2012 עוררה ויכוח עז. בעיקר נשים דוברות ערבית ונשים ממוצא ערבי טענו כי השימוש במילה הערבית נושא עבורן מטען קשה יותר, ולכן הן הלכה למעשה מודרות מהמחאה. מולן טענו המארגנות שוב ושוב כי המילה פוגענית כלפי כלל הנשים ועצם הרעיון של ריקליימינג (ניכוס מחדש) הוא לקיחת המושג המשפיל ואימוצו ממקום של העצמה.

הפער בהתייחסות בלט במיוחד לקראת הצעדה התל אביבית ב-2019 אז כתבה נעמי רוזין בטור ל"טיים אווט" כי ""שרמוטה' היא כבר לא מילת גנאי, ובטח שאינה מספקת הצדקה לאונס או כל פגיעה מינית אחרת." זו היתה תגובה למאמר שכתבה איאת אבו שמיס ב"העוקץ" חמישה ימים קודם לכן ובו טענה כי "זו מילה קשה ביותר, שמשמעותה עשויה להוביל אפילו לרצח נשים".

"צעדתי שנים תחת השם 'שרמוטה' והפקתי את הצעדה תחת השם הזה מתוך קונפליקט פנימי עצום בתקווה לשינוי", אומרת אליה בן-הרוש פרטוש, ממפיקות הצעדה הירושלמית. "כאישה ממוצא מרוקאי, מבית דובר ערבית, הרגשות שלי כלפי השם היו מעורבים. מצד אחד זו צעדה חזקה ובועטת שמצטרפות אליה המון נשים – יותר מכל צעדה אחרת שהייתי עדה לה בקהילה הפמיניסטית, צעדה שמדברת מסרים שאני מאוד מחוברת אליהם. מצד שני, השם שלה, שלא יכולתי לומר אותו, ואפילו הסתרתי אותו במשך כמה שנים מהמשפחה כי אין סיכוי שהם יבינו אותו. לגבי המסרים במשפחה שלי לחלוטין מסכימים, אבל את הניכוס של המילה לא יכולתי לעשות כי המשמעויות החברתיות של המילה 'שרמוטה', שקשה להסבירן מילולית בעברית למי שלא דוברת את השפה, היו קשות מידי.

"המילה 'מופקרת' שומרת על האקט הפרובקטיבי שהיה גם במילה 'שרמוטה'. שתיהן מילים שמופנות כלפי נשים שמבטאות את המיניות שלהן בחופשיות ובגאווה"

"אני יכולה להבין את מי שאומרת שזה תרגום 'ישיר' ל-slut מבחינת השימוש היומיומי שמופנה לרבות מאיתנו, לא משנה מה המוצא של המשפחה שלה. מבחינתי, כל מה שאני יכולה לראות במלה הזו הוא איך מחברים את השפה הערבית לאלימות בחברה הישראלית. זה לא מקרי בעיניי, שבעיניי רבות זה התרגום הישראלי למילה".

הוויכוח על השם, שהלך והחריף מדי שנה, הגיע השנה לנקודת רתיחה בעקבות התבטאויות של מנהלת הצעדה התל אביבית והתגובות אליהן, ונראה היה כי הפער הולך וגדל ואין פיתרון באופק. אולם תקווה חדשה לדיאלוג פמיניסטי הגיעה היום (ה') אחרי שמפיקות הצעדה הירושלמית, ששקלו כבר בשנה שעברה להחליף את השם, הודיעו כי עם תום המגפה, הן תצעדנה תחת השם "צעדת המופקרות".

"כל שנה, עם פרסום הצעדה, היו קולות רבים שהתנגדו", מספרת בן-הרוש פרטוש. "כל שנה היינו מנהלות את את אותה השיחה גם ברמה האידיאולוגית וגם ברמה הטכנית, שכן זה לא פשוט לשנות שם של צעדה שצועדת כבר שנים תחת השם הזה וצעדות אחרות בארץ צועדות גם כן עם השם הזה. ניהלנו שיחות כואבות על המשמעות של השם הנוכחי אצל כל אחת מאיתנו – לטובה ולרעה. אני חושבת שהשיח הזה בינינו היה חשוב מאין כמותו והבהיר לנו שאם אחת מאיתנו נפגעת מהשם, ואם נשאיר אותו נפגע ברבות אחרות, אז הדבר הנכון לעשות הוא לעשות את השינוי.

"אנחנו הצעדה הראשונה בארץ שעושה את הצעד הזה בתקווה שעוד נשים ואנשים ירגישו בנוח לצעוד איתנו ואני יכול רק לקוות שעוד צעדות יצטרפו למהפכה", אומרת בהתרגשות עפרי בייבה, הלוקח חלק בארגון הצעדה זו השנה הרביעית. "שנים שהצעדות בארץ מקבלות ביקורות לא פשוטות על השם 'שרמוטות', שהוא בעצם ניכוס מזרחי וערבי, ומדיר מהצעדה אוכלוסיות פלסטיניות ודתיות. השנה אמרנו – זהו, אנחנו חייבות לעשות את זה. קיימנו הרבה פגישות סוערות שהסתיימו מאוחר בלילה, חיפשנו בפייסבוק ובקרב המתנדבות שלנו הצעות לשמות חדשים. התלבטנו, התלבטנו, התלבטנו, ובסוף החלטנו על השם 'צעדת המופקרות'.

השם הדיר אוכלוסיות ערביות ודתיות. עפרי בייבה (צילום: ג'ניפר פוליאקוב)

השם הדיר אוכלוסיות ערביות ודתיות. עפרי בייבה (צילום: ג'ניפר פוליאקוב)

"המילה 'מופקרת' שומרת על האקט הפרובקטיבי שהיה גם במילה 'שרמוטה'. שתיהן מילים שמופנות כלפי נשים שמבטאות את המיניות שלהן בחופשיות ובגאווה. חוץ מזה יש כאן כפל משמעות. אנחנו מפנות אצבע מאשימה כלפי המדינה, המוסדות החוקתיים והמשפטיים ואומרות להם – אתם מפקירים אותנו!

"הצעדה שלנו היא נגד תרבות האונס והאשמת הקורבן. לא רק הקורבן הלבן, לא רק הסיסג'נדרי, לא רק היהודי חילוני", מצהיר בייבה. "תרבות האונס נמצאת בכל מקום, בכל תרבות ואוכלוסייה ואנחנו נעשה הכל כדי למגר את התופעה. ברור לנו שחלקנו נמצאות במקום פריווילגי ביחס לאוכלוסיות אחרות, יש כאלה שלא יכולות להרשות לעצמן בכלל להגיע. המטרה שלנו היא לגרום לכולן.ם להרגיש בנוח להיות לצידנו כי המאבק הזה הוא משותף. מבחינתנו, שינוי השם הוא הצעד הראשון בהפיכת הצעדה לאינקלוסיבית".

"אני חושבת שלקח זמן עד שהצעדה התבססה והפכה לגוף שהיא היום", מסבירה מיה ברשישת, אחראית החינוך וההסברה בצעדה הירושלמית. "לצערי היה צורך ביציבות ובגיבוש ארגוני מסוים כדי לתת מענה לביקורות החשובות האלה. המילה 'שרמוטות' משכה הרבה אש, מכל מיני כיוונים וסיבות. הרבה ביקורות נשמעו על הפרובוקטיביות של המילה. אנחנו לא מתנצלות עליה. הריקליימינג, הניכוס מחדש של מילה שהחברה משתמשת בה כנגדנו כדי להאשים אותנו, הוא דבר שאנחנו עומדות מאחוריו לחלוטין. גם הפרובוקציה היא כלי שאנחנו מאמינות בו. בתוך כל הקולות האלה, נשמע גם הקול החשוב שנוגע לניכוס התרבותי של המילה. לקח לנו זמן להיות מסוגלות לזקק את הביקורות השונות, להמשיך לעמוד מאחורי כל המסרים האלה ועדיין לא לצעוד מאחורי שם שמדיר קבוצות מסוימות באוכלוסיה. לכן בחרנו בשם 'מופקרות'. וגם עכשיו, אנחנו לא מתנערות מהמילה שרמוטה, וכל מי שמרגישה שזו המילה שמייצגת אותה, עדיין מוזמנת להמשיך ולצעוד איתה".

"אנחנו בהחלט עדיין אותה תנועה", מבהירה בן-הרוש פרטוש. "הרעיונות והמסרים המרכזיים של מחאה נגד תרבות האונס, נגד אלימות כלפי נשים ודרישה לשוויון זכויות עבור נשים קיימים בכל הצעדות ומהווים חלק מרכזי ועיקרי בתנועה. שום דבר לא השתנה ברמת שיתופי הפעולה בין הצעדות. כל צעדה ממשיכה לעשות את ההתאמות לאוכלוסייה שהיא נמצאת בה. לכל צעדה יש אופי וקשר לעיר בה היא מתקיימת. אני גאה בעשייה שלנו עד כה גם תחת השם 'שרמוטות', ויחד עם זאת אני מרגישה שהגיע הזמן שלנו להתפתח ולהתקדם ומקווה שהצעדות האחרות יתמכו בנו ויצטרפו אלינו. אני לא מעבירה ביקורת על אחרות שמבקשות לצעוד תחת השם הזה".

שינוי השם לא סתם נתקל בהתנגדויות רבות. השם "צעדת השרמוטות" הפך כבר לסוג של מותג, הפרובוקטיביות שלו מסייעת מדי שנה לחשיפה התקשורתית. גם הוויכוח סייע להעלאת המודעות ולפרסום הצעדה.

קשה לסגת מהשם הזה. מיה בר שישת

קשה לסגת מהשם הזה. מיה בר שישת (צילום: אילן גריצבסקי)

"בהחלט לקחנו בחשבון שיכול להיות מחיר לשינוי השם", אומרת ברשישת. "בזכות הצעדה, נשים רבות עברו תהליך ארוך וקשה של לקיחת בעלות מחדש על המילה 'שרמוטה'. גם לי בתור מישהי שצועדת ומפיקה את הצעדה מספר שנים קשה לסגת מהשם הזה, שבסופו של דבר לקוח ממציאות חיינו וטעון במשמעות רגשית מורכבת וקשה. ברור לנו שיכול להיות קשה לצועדות עם התחושה שאנחנו נסוגות ומתנצלות על השם הזה, ולכן גם חשוב לנו מאד להבהיר ששינוי השם לא מגיע מהמקום הזה בכלל.

"מצד שני, אני חושבת שהמחיר שהמאבק הפמיניסטי משלם כבד מכדי שנמשיך להיאחז בשם שמדיר נשים משורות המחאה. אחד הדברים הכי בסיסיים וחשובים במחאה, בטח במחאה נשית, הוא סולידריות ונגישות שמאפשרת לכל מי שרוצה לקחת חלק במחאה להשתתף. זה משהו שעד היום היה חסר בצעדה שלנו בהקשר הזה.

"אני מאמינה שהמאבק שלנו והסולידריות המדהימה של הנשים שצועדות בצעדה, חזקה מספיק כדי לעמוד בזה. בתור נשים שיש להן פריבילגיה לעמוד בראש מאבק כזה, המחויבות שלנו היא קודם כל לוודא שהמאבק שלנו פתוח לכולן. בין אם המחיר יהיה שנהיה פחות פרובוקטיביות, מה שיעשה את החשיפה התקשורתית למאתגרת יותר, ובין אם מדובר בתהליך שנצטרך לעבור בתוך הקהילה שלנו – אלה מחירים שראוי לשלם".

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
מבט על ורשה מהמרפסת של הטירה המלכותית, ציור של ברנרדו בלוטו מ-1773 (באדיבות המוזיאון הלאומי של ורשה)

מבט על ורשה מהמרפסת של הטירה המלכותית, ציור של ברנרדו בלוטו מ-1773 (באדיבות המוזיאון הלאומי של ורשה)

המהפכה החינוכית שהקדימה את זמנה

כבר ב-1774 הבינו בחבר העמים של פולין וליטא ש"אין לכפות משמעת באמצעות פחד, אלא באמצעות מנהיגות והבנה", שהכיתות צריכות להיות מעוצבות "כך שהילד לא יראה את בית הספר כבית סוהר", ושרק הממסד האזרחי יכול להניב חינוך אוניברסלי שוויוני וחופשי

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf