הפרד ומשול: קודם לערבים, עכשיו להנהגת המורות

הרבה יותר מאשר עתיד מעמד המורות עומד כעת על הכף. מלבד ההתקפות הישירות עליהן, אם העובדה שלהן שוות ערך לחצי משרה או לא, נשמע השבוע הקול הבזוי הפוסל את עצם הריבונות שלהן על עצמן כקבוצה. את עצם הלגיטימיות שלהן להשמיע קול. יש פה התקפה משולבת על חינוך, על נשים ועל עבודה מאורגנת. עלינו לעזור למורות לעמוד בהתקפה הזאת, לטובתן של כל הקבוצות המוחלשות בחברה.

הפרדה בין המורות להנהגתן

ביום רביעי השבוע התקיים בוועדת החינוך של הכנסת דיון על מתווה החזרה ללימודים. חברת הכנסת קרן ברק (ליכוד) אמרה את הדברים הבאים: "קודם כל אני עושה הפרדה בין המורים לבין הנהגת המורים. המורים עושים עבודת קודש והגננות גם, ואני מקבלת פניות מהרבה מאוד מורים וגננות שהם מבינים מה קורה עכשיו – הם יודעים שהלמידה עכשיו איננה אפקטיבית, הם מרגישים שההנהגה לא ממש מייצגת את הטונים שהם רוצים לדבר. אנשים רוצים להיכנס מתחת לאלונקה בצורה נכונה".

מכירים את סגנון הטיעון? הנה לקט: גלעד ארדן: "הח"כים הערבים לא מסתכלים על טובת האוכלוסייה שלהם"; אורן חזן: "הערבים שנמצאים בתוך הכנסת לא דואגים לערבים"; בוגי יעלון: "הפוליטיקאים הערבים לא משרתים את הבוחרים הערבים"; אביגדור ליברמן: "במקום להיות נציגים של בוחריהם הפכו הח"כים הערבים לנציגות של ארגוני הטרור"; ובנימין נתניהו בפנייה לתומכי ליכוד ערבים לפני כחודשיים: "מה הם עשו לכם [הח"כים של המשותפת], הם מדברים כל הזמן על 'אבו מאזן' ועל המדינה הפלסטינית, מה הם עשו? התשובה היא 'ווּאלא אישי'" [שום דבר].

בסקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה נמצא ש-62.5 אחוזים מהיהודים הסכימו עם ההיגד: "ההנהגה הערבית יותר קיצונית בביקורת שלה על המדינה מרוב הערבים אזרחי ישראל". תמונה הפוכה נמצאה בקרב המשיבים הערבים: 74 אחוזים מהם טענו שההנהגה מייצגת את הדעות המקובלות בציבור הערבי או שהיא יותר מתונה מהציבור. לנוכח ממצאים נוספים הגיעו עורכי המחקר למסקנה שהיהודים מפרידים בין הציבור הערבי לבין הנהגתו, בהשפעת מסרים מבדלים המגיעים מן ההנהגה הלאומית היהודית.

רגע! יש עוד קבוצה בחברה הישראלית שזוכה ליחס דומה: החרדים. אביגדור ליברמן: "אין לי דבר נגד החרדים, הטענות שלנו מופנות אך ורק להנהגה שמשעבדת את המגזר החרדי לטובת אינטרסים פוליטיים"; יאיר לפיד: "אני לא שונא חרדים, אבל יש לי מחלוקת קשה עם ההנהגה הפוליטית שלכם".

פסילת הריבונות של המורות על עצמן

כאשר מפרידים בין ציבור לבין נבחריו, אפשר לקבל את הרושם שמחמיאים לציבור עצמו. אפשר להבין שהערבים מתונים ביחסם לציונות, שהחרדים נכונים להשתלב בחברה המודרנית, ושהמורים מסכימים לתרום ימי עבודה לטובת המשק. הציבורים הם בסדר, ורק הנהגתם היא קיצונית. אבל זאת כמובן רטוריקה נבזית.

הטיעון של חברת הכנסת ברק הוא נבזי, משום שמאחורי הליטוף המזויף לציבור המורות והגננות, עומדת פסילת הלגיטימציה שלהן להתקיים כציבור. איך שלא נהפוך את זה: פסילת נציגי קבוצה היא פסילת הקבוצה כולה. זוהי פסילה של הריבונות של המורות לייצג את עצמן. חברת הכנסת, בזכות שהיא "מקבלת פניות מהרבה מאוד מורים וגננות" כדבריה, לוקחת לעצמה את הזכות לייצג אותן בדיון בכנסת, ולדלג מעל הנציגות הרשמית שלהן.

היא למעשה טוענת שהמורות והגננות הן עד כדי כך עלובות חיים, שלא צריך להשאיר בידיהן את הזכות לבחור מי ייצג אותן. ממש כשם שהערבים הם עד כדי נבערים, שאין צורך להקשיב לנציגיהם הנבחרים. "אני עוזר לאזרחים הערבים יותר מהמשותפת" אמר נתניהו רק לאחרונה, ממש כשם שחברת הכנסת ברק עוזרת למורות. היא יודעת עבורן מה טוב להן.

פסילה מהותית מאפשרת שליטה

שתי התקפות תקשורתיות נוספות נערכו השבוע על ציבור המורות. ביום ראשון ראיינו יונית לוי וקרן מרציאנו את מנכ"לית הסתדרות המורים יפה בן דוד, במה שאכן היה "מפגן של יהירות ושמרנות כלכלית ימנית מחרידה". יהיר אבל לפחות ישיר: הן באמת לא הבינו למה המורות לא מסכימות לתרום עוד ימי עבודה ללא תגמול.

ביום רביעי ראיינה תמר איש שלום את מנכ"ל משרד האוצר שי באב"ד, שהפגין שחצנות גדולה עוד יותר. די לו בניסיון האישי שלו, עם הגננת האישית של הבת שלו, שלטענתו עובדת רק חצי שעה ביום, כדי להטיל רפש על כל אוכלוסיית עובדי ההוראה בישראל. שחצן אבל ישיר: יש החלטת ממשלה שקובעת שהמורות עבודות עכשיו חצי משרה, ולכן עבורו זה ברור לחלוטין שהן "יחזירו את החצי יום עבודה שעליו שילמתי [להן] היום, ביולי אוגוסט".

שני הראיונות האלה, רעילים ככל שהיו, הם בסופו של דבר ענייניים: עבדו מספיק או לא עבדו? יחזירו תשעה ימים או יחזירו חודש שלם? לעומתם – הפסילה של האוטונומיה של קבוצת המורות לבחור להן מנהיגות, היא מהותית. בלתי ניתנת להתדיינות.

המטרה של פסילת הריבונות של קבוצה היא כמובן שליטה. כאשר אנחנו פוסלים את זכות האוטונומיה של הפלסטינים, אנחנו מצדיקים לעצמנו את השליטה הצבאית בהם. כאשר אנחנו פוסלים את הריבונות של אזרחי ישראל הערבים לבחור להם מנהיגים, אנו מכילים עליהם את המנהיגים שלנו. כאשר אנחנו פוסלים את נציגות ארגוני העובדים של הגננות והמורות, אנחנו מכפיפים אותן, משוללות הגנה, להכרעות של משרד האוצר. ומשרד האוצר, כאמור, כבר הכריע: הממשלה קבעה שהמורות עובדות כעת בהיקף חצי משרה לכל היותר.

לא למצמץ ולא להחליף כעת את נציגות המורות

כאשר פוסלים את זכות הריבונות של אחרים על עצמם ועל בחירותיהם, מרוקנים אותם מעצמם. מותירים אותם חסרי אונים, נכונים לקבל את חסדי החזק מהם שהצליח לדכאם. לכן, אל למורות לדון עכשיו אם הנציגות שלהן טובות יותר או פחות. הדיון הזה צריך להתקיים בתוך קבוצת המורות, ללא התערבות מי שאינן מורות, ובמועד שאחרי הסערה.

המורות חייבות כעת להבנתי להתאחד מאחורי נציגותיהן, משום שכל מצמוץ מצידן משמעו ויתור על זכותן להיות מה שהן מחליטות בעצמן להיות.

שאר הציבור, צריך להכיר בכך שיש פה התקפה משולבת על חינוך, על נשים ועל עבודה מאורגנת. עלינו לעזור למורות לעמוד בהתקפה הזאת, לטובתן של כל הקבוצות המוחלשות בחברה.