סקר: בניגוד למשרד החינוך, הורים לא רואים במורים בייביסיטר

בימים האחרונים של חודש מרץ, לאחר כשבועיים שבהם בתי הספר היו סגורים, נערך סקר עמדות הורים לילדים בכיתות א' עד ו' כלפי הלמידה והשהות בבית. המחקר נערך על ידי מרכז הידע והאסטרטגיה של "מעוז", על סמך ראיונות עם הורים וסקר טלפוני שבו השתתפו מעל 800 הורים, שביצע מכון גיאוקרטוגרפיה. המחקר הופץ במייל, ולא מצאתי שהועלה לרשת.

מהסקר ניתן להסיק שהאולפנים של משרד החינוך מיותרים. את הכסף צריך להעביר למורות ולמורים – שהם הגורם המשמעותי והאפקטיבי בשמירה על קשר לימודי וחברתי עם הילדים. כמו כן, כמחצית מההורים מבקשים הדרכה לעצמם בקבוצות או באופן פרטני, בכל הקשור לתמיכה בלמידה ולתמיכה רגשית בילדים.

ההורים העידו שכל האפשרויות של הילדים ללמוד ללא מורים: באולפנים של משרד החינוך, בעזרת ההורים או הילדים בעצמם, הן בלתי יעילות ומיותרות. גם כאשר בתי הספר סגורים, ההורים מחשיבים את ההוראה רק אם היא נעשית בידי המורים.

רק 3 אחוזים מההורים חושבים שאין למורים תפקיד בתקופה זאת, ולא מדובר על שמרטפות. ההורים מצפים מהמורים לשמור על רצף הוראה ולמידה, וכן לסייע לילד לשמור על קשר חברתי עם בני כיתתו.

ההורים מחשיבים את ההוראה של המורים

עמדות ההורים מלמדות על החשיבות הרבה של תפקיד המורים, גם כאשר בתי הספר סגורים. על דעת ההורים, מסגרות הלמידה האפקטיביות ביותר הם כאשר המורים מנחים (מרחוק) את התלמידים בפורום כיתתי או בקבוצות קטנות. מעניין שהמסגרת הכיתתית נתפסת מעט יותר אפקטיבית מאשר מסגרת של קבוצות קטנות. זה חוזר על עצמו בכל שלושת מגזרי ההורים שנבדקו (ראו בתרשים): הורים בחינוך הממלכתי ערבי (העמודות האפורות), ממלכתי דתי (לבן) וממלכתי עברי (תכלת). ייתכן שזה קשור להיבט החברתי, כלומר המפגש של הילדים עם בני כיתתם, שחשוב מאוד להורים, כפי שיוזכר בהמשך.

נתון בולט נוסף הוא שההורים בחינוך הממלכתי דתי מייחסים לעצמם כישורי הוראה אפקטיביים, כפול מאשר הורים בממלכתי עברי וערבי. עוד מתברר כי השיעורים של משרד החינוך (האולפנים) נתפסים על ידי רוב רובם של ההורים כמיותרים (עך כך כתבתי בנפרד), וכך גם הלמידה העצמית. במילים אחרות, שלושת האפשרויות של הילד ללמוד ללא מורים: בעצמו, עם ההורים או עם משרד החינוך, נתפסים כבלתי יעילים ומיותרים על דעת רוב ההורים.

עם זאת, כאשר שאלו את ההורים באיזה מידה הילדים שלהם משתתפים בכל אחת מהפעילויות שהוזכרו, התקבלה תמונה הפוכה: 63 אחוזים מההורים במגזר הממלכתי עברי דיווחו שילדיהם צופים בשיעורי האולפנים של משרד החינוך, רק 35 אחוזים מהם דיווחו על השתתפות הילדים בשיעורים כיתתיים בהנחיית מורים, ורק 3 אחוזים דיווחו על השתתפות התלמידים בלמידה בקבוצות קטנות מונחות על ידי המורים. במילים פשוטות: עולם הפוך! מה שזמין נתפס כבלתי יעיל, ומה שנתפס כיעיל – חסר.

בעניין זה נמצאה שונות בין המגזרים. במגזר הממלכתי דתי אפיק הלמידה השכיח ביותר הוא למידה עצמית (57 אחוזים), יותר מאשר צפייה בשיעורי האולפנים של שמשרד החינוך (47 אחוזים). לפי דיווחי ההורים במגזר הערבי – אפיק הלמידה השימושי ביותר אצלם הוא הוראה בידי ההורים (46 אחוזים) ואחריו שיעורים כיתתים בהנחיית מורים (45 אחוזים).

עוד הבדל בולט בין המגזרים הוא השימוש בלמידה עם מורה בקבוצות קטנות: 29 אחוזים מההורים בממלכתי ערבי דיווחו על השתתפות הילדים בסוג זה של למידה, לעומת 10 אחוזים מההורים בממלכתי דתי, וכאמור רק 3 אחוז מהורי בממלכתי עברי.

הציפיות של ההורים מהמורים: למידה וקשר חברתי

בשאלה נוספת נשאלו ההורים מה לדעתם התפקיד החשוב ביותר של המורים בתקופת החירום הנוכחית (ראו תרשים). ראשית חשוב לשים לב שרק הורים בודדים (כ-3 אחוזים) חושבים שלמורים אין תפקיד. הדבר מעיד, לדעתי, שמרבית ההורים מכירים בתפקיד החינוכי המהותי של המורים. תוכן הציפייה מראה שלא מדובר רק על תפיסת המורים כשמרטפים – שמחליפים את ההורים ומאפשרים להם לנוח (שגם זה חשוב), אלא על תפיסת תפקיד משמעותי בחינוך הילדים.

אשר לתוכן התפקיד, מרבית ההורים מצפים שהמורים ישמרו על רצף ההוראה והלמידה, ובעדיפות שניה שיסייעו לילדים לשמור על קשר חברתי עם קבוצת הכיתה. נשים לב שהורים בממלכתי ערבי מחזיקים בציפיות הפוכות מבחינת סדר העדיפויות: יותר מחשיבים את התפקיד החברתי מאשר את הלמידה. עורכי המחקר מציינים כי הדבר נמצא תלוי במצב החברתי כלכלי: ככל שההורים בעלי הכנסה גבוהה יותר (בקרב יהודים וערבים כאחד), כך הם מצפים מהמורים ליותר למידה ופחות למענים חברתיים ורגשיים.

פחות מחמישית מההורים חושבים שהתפקיד המרכזי של המורים הוא לתמוך רגשית בילדיהם. נשים לב שהשאלה אינה האם הדבר חשוב לעצמו, אלא בדרוג סדר עדיפויות ביחס למשימות האחרות. מכאן שאין טענה שהמורים לא תומכים בילדים, אלא שמבחינת ההורים זה לא התפקיד הייחודי של המורים. ואכן בראיונות אם מדגם הורים הוזכרו על ידי רבים מהם היגדים כגון: "מחנך הכיתה צריך לשמור על קשר חם ורציף עם הילדים ולראות שכולם בטוב".

המורים הם גורם הקשר המרכזי לילדים

בהמשך לציפיה האחרונה, ולמרות שבתי הספר נסגרו, דווקא הצוותים בבתי הספר הם שלקחו על עצמם את תפקיד שמירת הקשר עם הילדים והוריהם, יותר מכל גורם אחר בקהילה וברשויות השלטון. הדברים מתבררים בתשובות ההורים לשאלה: איזה גורמים מחוץ למשפחה העבירו אליהם "חומרי לימוד" או הפעלות לימודיות כגון שיעורים ברשת, דפי עבודה, קישורים לאתרי אינטרנט, רעיונות למשימות שונות וכדומה.

77 אחוזים מההורים בחינוך העברי, ו-80 אחוזים מההורים בחינוך הערבי ציינו את המורים וצוות בית הספר כגורם שהעביר אליהם חומרי לימוד. כל שאר גורמי הסיוע נותרו הרחק מאחור: 20 אחוזים מההורים בחינוך העברי ו-10 אחוזים בחינוך הערבי, ציינו כי קיבלו חומרי למידה ממשרד החינוך. אחוזים בודדים הזכירו חומרים שקיבלו מהורים אחרים, ממתנ"סים, מתנועות נוער, מרשויות מקומיות או עמותות חברתיות.

ההורים מבקשים הנחיית הורים

בשבוע שעבר כתבתי בהרחבה על החשיבות של הנחיית ההורים בתקופה זו שבה הילדים נמצאים בבתים ברציפות. ואכן, גם ההורים חושבים כך. בממוצע כ-47 אחוז מההורים היהודים וכ-62 אחוז מההורים הערבים, העידו שהם יעשו שימוש בהנחיית הורים אם תוצע להם, בארבעה סוגים: הדרכת קבוצתית או פרטנית, ובנושא סיוע לילדים בלמידה או בנושאים רגשיים.

לסיכום, תוצאות הסקר מעידות שמשרד החינוך יכול לסגור את האולפנים שהוא מפעיל, ולהעביר את הכסף כתוספת שכר למורים – שהם הגורם המשמעותי והאפקטיבי בשמירה על קשר לימודי וחברתי עם הילדים. כמו כן, כמחצית מההורים מבקשם הדרכה לעצמם בקבוצות או באופן פרטני, בכל הקשור לתמיכה בלמידה ולתמיכה רגשית בילדים.