newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

תסמונת עדר במקום חיסון העדר: גנץ ופרץ בדרך לממשלת הסיפוח

לראשי כחול לבן והעבודה לא היתה כל מניעה לשתף פעולה בענייני ההתמודדות עם הקורונה גם מספסלי האופוזיציה. במקום זה, הם בחרו להיות אסקופה נדרסת בממשלת ימין קיצונית. ובינתיים, חברי המשותפת מלמדים את כולנו שיעור במהותה של אופוזיציה ובסולידריות ומחויבות ציבורית

מאת:
השאירו תגובה
א א א

עדיין לא ברור האם ומתי יפעל אותו "חיסון עדר" המיוחל שבחסותו נוכל לעבור את השלב הקריטי של משבר הקורונה; מה שברור בינתיים הוא ש"תסמונת העדר" הנצחית פועלת גם בימים האלה במלוא השאת.

שוב החסמים המוסריים הבסיסיים ביותר בפוליטיקה הישראלית נרמסים בשם איזה צו אחדות מזויף; שוב תירוץ מאוס בשם איום קיומי כלשהו קובע ש"זה לא הזמן לאופוזיציה וקואליציה"; שוב המכנה המשותף הלאומני גובר על "המחלוקות" וחושף את תרמית שני המחנות שכביכול מתחרים זה בזה בשוק הפוליטי.

אם על פי רוב האמתלה שבשמה מיהרה האופוזיציה משמאל להתפרק מתפקידה ולעבור לדום היתה זו הביטחונית, הרי שהיום היא מופרכת עוד יותר: המאבק במשבר הקורונה. תחת האמתלה הזאת הולכת ומתגבשת ממשלת ימין קיצונית נוספת, הפעם תוך שותפות מבישה של ראשי כחול לבן ומפלגת העבודה.

לא ברור איך בדיוק חושבים בני גנץ ועמיר פרץ לסייע בישיבתם בממשלה המושחתת, המנופחת והרעה הזאת למאבק בנגיף הקטלני, אבל מה שברור הוא שהם ירתמו את קולות בוחריהם באחד ממעשי הגזל הפוליטי השערורייתיים שידעה ישראל הישר אל תוך ממשלת הסיפוח של ראש הממשלה, בנימין נתניהו.

ראש הממשלה בנימין נתניהו, הנשיא ראובן ריבלין ויו"ר מפלגת העבודה עמיר פרץ, במושב הפתיחה של הכנסת ה-20, ב-31 במרץ 2015 (צילום: מרים אלסטר / פלאש90)

ראש הממשלה בנימין נתניהו, הנשיא ראובן ריבלין ויו"ר מפלגת העבודה עמיר פרץ, במושב הפתיחה של הכנסת ה-20, ב-31 במרץ 2015 (צילום: מרים אלסטר / פלאש90)

קורונה? הצחקתם את הנאשם מבלפור. הוא עסוק כרגע בלהרגיע את יו"ר מועצת יש"ע לגבי מועד החלת הריבונות בגדה.

ונניח, לצורך העניין, שכל מעייניו של נתניהו אכן היו נתונים כרגע לעצירת התפשטות הנגיף. ונניח ששיתוף פעולה פרודוקטיבי בין שני המחנות הפוליטיים אכן היה הכרחי למאבק הזה. כיצד התקבעה ההנחה המופרכת שלצורך כך מוכרחים להיכנס לממשלה?

משונה שצריך להזכיר את העובדה הפשוטה הזאת אחת לאיזה זמן בישראל: אופוזיציה, במשטר פרלמנטרי מתפקד, איננה חוסר אונים, חוסר יכולת להשפיע, או שיתוק. דב חנין, למשל, הצליח להיות אחד הפרלמנטרים המשפיעים ביותר מבחינת חקיקה ממושבו רב השנים בספסלי האופוזיציה. אופוזיציה איננה גם עמדה של "ברוגז" נצחי ודווקני. בהרבה מאוד תחומים שאינם בליבת המחלוקת הפוליטית בין שני צדי המתרס, מתקיים שיתוף פעולה שמביא לא פעם להצלחות.

לכן הטענה כאילו גנץ – ואחריו פרץ – גילו אחריות בכניסה לממשלת נתניהו בגלל משבר הקורונה היא זריית חול בעיניים ומחוצפת להדהים. לא היתה שום סיבה שבגללה אי אפשר היה לשתף פעולה בענייני ההתמודדות עם המשבר גם מספסלי האופוזיציה. העובדה שיעקב ליצמן נשאר ככל הנראה על כיסא שר הבריאות הופכת את הטענה הזאת לגרוטסקית ממש.

האופוזיציה אינה עונש, אלא עוד כלי במאבק

מה אמורה להיות אופוזיציה מתפקדת במשטר דמוקרטי תקין? חלופה רעיונית, אידיאולוגית, לאידיאולוגיה הפוליטית שבשלטון, זו שעומדת בליבת הסוגיות שמגדירות את שני הגושים שאמורים להתחרות על דעת הקהל בשוק הפוליטי. בישראל, באופן מסורתי, הקו הזה עובר בגישה לכיבוש, לזכויות אדם, ובשנים האחרונות גם לשאלות של טוהר מידות ושחיתות שלטונית.

בסוגיות האלה, הפוליטיקה מאפשרת מרחב תמרון של פשרות בתוך הגושים, אבל ההיגיינה הציבורית לא אמורה לאפשר פשרות כאלה בין הגושים. כלומר לגיטימי שנתניהו ונפתלי בנט יהיו חלוקים ביניהם באשר לשאלה כמה ומתי צריך לספח בגדה המערבית, אבל לא לגיטימי שאנשים שמתנגדים למדיניות הסיפוח ימצאו את קולם בממשלה שמקדמת את הסיפוח הזה.

בחבירה שלהם לנתניהו, גנץ – ועוד יותר ממנו פרץ – בגדו לא רק בקולות המצביעים שלהם, אלא חיבלו גם באינטגריטי של בחירת מצביעי הימין.

בהקשר הזה, צריך לומר מילה גם לאלה שכל הזמן מפנטזים על כניסה של הרשימה המשותפת לממשלת שמאל-מרכז מדומיינת כלשהי. הרשימה המשותפת לא רואה את הכניסה לממשלה כגביע שבקצה המירוץ, ולא רואה בישיבה באופוזיציה כעונש, אלא כעוד כלי במאבק.

ובימים הקשים האלה, חברי הרשימה המשותפת מלמדים את הפוליטיקה הישראלית כולה שיעור לא רק במהותה של אופוזיציה, אלא גם בסולידריות ומחויבות ציבורית.

חבר הכנסת וליד טהא מהתנועה האסלאמית לא היה צריך לקבל משרה של שר בממשלה כדי להציע כל סיוע שעירו כפר קאסם יכולה להגיש לתושבי בני-ברק המוכה; חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן מחד"ש לא נזקקה לתיק ממשלתי כדי לפעול לשחרור כספי הפיקדון של מבקשי המקלט על רקע המשבר; ח"כ אמטאנס שחאדה, יו"ר רשימת בל"ד, לא היה צריך הזמנה לממשלה כדי לפעול למען פיקוח על מחירי מזון בסיסיים ועל מחירי חומרי החיטוי.

את כל אלה עשו חברי הרשימה המשותפת מספסלי האופוזיציה. גם גנץ ופרץ יכלו לעשות זאת, כמובן. בעוד שני אלה בחרו להיות אסקופה נדרסת בממשלת ימין קיצונית בראשות איש מושחת ובלתי לגיטימי, חברי המשותפת ימשיכו לעשות עבודה מצוינת מספסלי האופוזיציה, בוועדות, כולל שיתופי פעולה עם ח"כים אחרים סביב סוגיות ספציפיות. בו בזמן, הם ימשיכו להחזיק באלטרנטיבה אידיאולוגית יסודית למשטר הרע הזה, ויקדמו אותה בזירה הציבורית. בדיוק כפי שאופוזיציה אמורה לעשות.

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
אין עיסה שהוא לא בוחש בה. מוחמד בן זאיד עם נשיא ארה"ב, דולנד טראמפ (דוברות הבית הלבן)

אין עיסה שהוא לא בוחש בה. מוחמד בן זאיד עם נשיא ארה"ב, דולנד טראמפ (דוברות הבית הלבן)

כדאי לשליט האמירויות ללמוד מהעבר: רומן עם ישראל נידון לכישלון

מוחמד בן זאיד הוא מנהיג עם שאיפות מרחיקות לכת. כעת הוא מנסה לבסס את מעמדו באמצעות קשריו עם ישראל, אלא שההיסטוריה מראה שהתקרבות לישראל היא מתכון לכישלון עבור כל מדינה ערבית, ורעל לאזור כולו  

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
donate
silencej89sjf