newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

2020: שנת הקצה שערערה את כל האקסיומות הניאו-ליברליות

השנה היוצאת חשפה באופן בוטה את האנטי-אנושיות העמוקה שבבסיס השיטה החברתית-הכלכלית הרווחת, אבל היא חשפה גם את האלטרנטיבה: שיטה שבה האדם עומד במרכז, והיא תפורה למידותיו

מאת:

שנת 2020 מסתיימת במה שמרגיש כמו הכנה לדיסטופיה. בישראל לפחות השמש זורחת, הציפורים מצייצות, הסגר השלישי נכנס לתוקף, והמערכת הפוליטית מחממת מנועים לקראת מערכת הבחירות הרביעית בתוך שנתיים. השגרה החדשה.

אנטי-אנושיות עמוקה בבסיס השיטה (דוד כהן / פלאש 90)

אנטי-אנושיות עמוקה בבסיס השיטה (דוד כהן / פלאש 90)

גם כדור הארץ ממשיך כרגיל בסיבובו סביב השמש, ואנחנו, ביחד עם כל העולם, נמצאים עדיין בעין הסערה, בלי שום יכולת אמיתית להעריך את מידת ההרס הכלכלי והחברתי שמחכה לנו שם בחוץ כשהיא תחלוף.

במובנים רבים, שנת 2020 היתה שנה קיצונית, או שנת קצה. הרבה אמונות בסיסיות, הנחות יסוד, הרגלי חיים ובכלל דברים שנחשבו מובנים מאליהם עד כדי כך שכבר לא ראינו אותם בכלל, נמתחו בה עד הקצה במקרה הטוב, וקרסו בקול רעש גדול במקרה הפחות טוב. והכל בגלל טפיל אובליגטורי מיקרוסקופי בשם SARS-CoV-2.

אחד הדברים שהשנה הזאת חשפה בפנינו באופן בוטה ובלתי אמצעי במיוחד היה האנטי-אנושיות העמוקה שבבסיס השיטה החברתית-הכלכלית הרווחת. בקצה של זה, בישראל, בארה"ב ובמקומות נוספים, עמדו רבים בפני ברירה בין להסתכן במוות ממגיפה או להסתכן במוות מרעב; ובמדינות אחרות הקברניטים בחרו לזרוק לפח את כל מה שנחשב במשך עשורים לאקסיומות, ופשוט לזרוק כסף על האזרחים – כדי שהדבר הזה בדיוק לא ייחשף בצורה כל כך בוטה.

מנגד, למדנו ש"תרבות הצריכה" הנוכחת בכל כוללת המון דברים שבעבר נראו לנו חיוניים ולמעשה אנחנו יכולים להסתדר מצוין בלעדיהם. בתוך כך רבים מאתנו קלטו גם מהם הדברים שאנחנו לא באמת יכולים להסתדר בלעדיהם, למרות כל הפתרונות הטכנולוגיים המופלאים שבסביבה. נגיד הקהילה המקומית שלנו, במובן הכי פיזי של המילה, הקשר האנושי, קבוצת התמיכה. וכן, גם המדינה.

אחת מתופעות הלוואי הקשות של המגיפה היתה החשיפה הבוטה עד כמה נשחק האמון שלנו בכל דבר שנחשב אוטוריטה; ועד כמה ששחיקת האמון הזאת – גם בפוליטיקאים, אבל גם במדע – היא מוצדקת במידה רבה, אך גם קטלנית באותה מידה.

במשך שנים ארוכות קיבלנו כמובן מאליו את זה שמשקרים לנו ומדברים מעל לראשינו – ש"ככה זה בפוליטיקה", ש"ככה זה בכלכלה ואתם לא מבינים בזה כלום", שהכל מונע מאינטרסים אגואיסטיים ומתחרות הכל בכל, שאין יותר דבר כזה חברה, רק אינדיבידואלים ומשפחות. שזאת המציאות ואין בלתה. שאין עוד אלטרנטיבה. ואז באה המגיפה והקימה לתחייה דילמות חברתיות וכלכליות עמוקות שנטען שכבר פתרנו מזמן.

ארגוני חברה אזרחית מחלקים מזון בשווי של כמיליארד שקל בשנה. קבוצת ״מצילות המזון״ בשוק הסיטונאי בירושלים, ספטמבר 2020 (צילום: אורן זיו)

הנחות יסוד קרסו בקול רעש גדול. פעילי קבוצת ״מצילות המזון״ בשוק הסיטונאי בירושלים, ספטמבר 2020 (צילום: אורן זיו)

כמובן שזו לא היתה רק המגיפה, ושזה לא התחיל עכשיו. עולם המושגים הניאוליברלי – מהנחות היסוד ועד לתקציבי המדינות – היה מתחילתו רעוע והדיף ניחוח אידיאולוגי עז. הכסות המדעית שהוא עטה על עצמו, שככל שהתחזק פוליטית היא הלכה והתעבתה עד שהפכה כמעט בלתי חדירה, ישבה תמיד על יסוד אנטי-מדעי אינהרנטי, שאינו ניתן לבדיקה או לסתירה.

אך הקומבינציה של אינטלקטואלים בעלי מוטת השפעה רחבה (פרידריך האייק ובעיקר מילטון פרידמן), פוליטיקאים רבי עוצמה וחסרי עכבות (מרגרט תאצ'ר, רונלד רייגן) ומשבר מהותי בשיטה החברתית-הכלכלית הרווחת בשנות ה-70 של המאה שעברה הפכו את האידיאולוגיה הזאת למשהו כל כך חזק, שמזכיר בעוצמתו את הדוגמה הכנסייתית של ימי הביניים.

כמו שלא יהיה לך אלוהים אחרים על פני ושאין מדע מחוץ לגבולות שקבעה הכנסיה, כך גם היה כאן. לא סתם אמרה הכוהנת הגדולה תאצ'ר שההישג הגדול ביותר שלה היה טוני בלייר והניו לייבור – או למעשה העובדה שגם מתנגדיה הגדולים קיבלו את הנחות היסוד שלה.

לא סתם המגרשים הפוליטיים והכלכליים הלאומיים והבינלאומיים ריקים כיום כמעט לגמרי מאלטרנטיבות; לא סתם פוליטיקאים שניסו להציע אלטרנטיבה מהותית והצליחו לגייס לצידם את ההמונים מצאו את עצמם מתיישרים תוך זמן קצר מאוד ובמקרים רבים גם נעלמים מהזירה; לא סתם כל הוגה או איש אקדמיה שמעז לדבר אחרת מתויג מיד כ"הטרודוקסי" (וקשה מאוד לפספס כאן את ההקשר הדתי של המילה) – גם יותר מעשור אחרי 2008, המשבר שבו נראה כי השיטה מפוצצת את עצמה, שהוביל רבים להספיד אותה בטרם עת.

ואז באה הקורונה

בהיסטוריה האנושית היו מגיפות גרועות בהרבה מהמגיפה הנוכחית, כאלה של גופות ברחובות. האחרונה שבהן, זו שזכתה לכינוי "השפעת הספרדית", השתוללה בתקופה שבה אפילו לא היה פניצילין בנמצא, לא כל שכן יכולת אנושית לפצח גנום, לפתח חיסוני RNA שליח ולקפל חלבונים.

המגיפה ההיא זכתה לשמה לא מכיוון שהתפרצה בספרד, אלא מכיוון שהתקשורת בספרד היתה היחידה שלא היתה נתונה לצנזורה קשיחה של ימי מלחמת העולם הראשונה, ולכן היתה גם היחידה שבה היה ניתן למצוא דיווחי אמת, או בעצם דיווח כלשהו, על המגיפה.

בשני המובנים האלה – היכולת המדעית-רפואית ויכולת העברת המידע – אנחנו נמצאים כיום בתמונת הראי של המצב ששרר בתחילת המאה ה-20. בידי המין האנושי יש כיום את היכולת לפצח את הקוד הגנטי של הווירוס תוך זמן קצר מאוד (מה שבשפעת הספרדית קרה רק כ-80 שנה לאחר שוך המגיפה), ולפתח חיסון מבוסס טכניקה חדשנית לווירוס חדש בתוך פחות משנה.

גם בתחום של הפצת הידע התקדמנו התקדמות עצומה. הצנזורה מהסוג שהיה קיים בתחילת המאה ה-20 היא בלתי אפשרית עכשיו, והנגישות למקורות מידע בכמעט כל תחום, כולל המדעי-רפואי, נראית בלתי מוגבלת.

קשה לחלוק על הטענה שההתקדמות המדעית והטכנולוגית כשלעצמה היא התפתחות לכיוון החיובי. אך בד בבד, נחשפנו השנה בצורה קיצונית מאוד גם לצדדים השליליים מאוד שלה, שלא לומר הקטלניים והאכזריים. למשל, התחרות על השגת החיסונים; או הפצה של מידע באופן כאוטי וחסר היררכיה שרק מגביר את תחושות הפחד, הבלבול וחוסר האונים של הציבור, ובמובנים רבים הופך אותו ליותר ניתן לשליטה, בעיקר כשמשלבים בין זה לבין טכנולוגיית מעקב משוכללת.

בכל הנוגע לערעור היסודות כדאי ללכת קצת יותר אחורה, למגיפה הנוראית שמחקה לפחות שליש מאוכלוסיית העולם לפני כ-700 שנה וזכתה לכינוי "המוות השחור". ההרס והחורבן הממשיים מאוד שהיא זרעה, לצד משברים ואסונות נוספים (משבר אקלים, רעב, משבר פוליטי פנים כנסייתי וכדומה), היו בין הגורמים שנחשבו למשפיעים ביותר על קריסתה של השיטה הפיאודלית, כשחשפו (ובו זמנית גם הרסו) את יחסי הכוחות המעוותים ואת האי רציונליות העמוקה שעמדו בבסיסה.

המגיפה הנוכחית עושה דבר דומה גם בלי מניין גופות גדול כל כך. היא חושפת בצורה חריפה מאוד את יחסי הכוחות המעוותים ואת האי רציונליות העמוקה שעומדים בבסיס השיטה הרווחת.

שחיקת אמון מוצדקת אך גם קטלנית בפוליטיקאים. בנימין נתניהו מתחסן (לע"מ)

שחיקת אמון מוצדקת אך גם קטלנית בפוליטיקאים. בנימין נתניהו מתחסן (לע"מ)

הניתוק של הטפיל הפיננסי שגידלנו וטיפחנו מהכלכלה האמיתית הפך גלוי מאי פעם. כשתעשיות שלמות קרסו ברגע, הבורסות ובועות הנדל"ן המשיכו להתנפח. בזמן שפרנסתם וחייהם של רבים כל כך תלויים על בלימה, הונם של מתי מעט תפח בקיצוניות. כשמדינות עשירות מעמיסות חיסונים, המדינות העניות יותר נאלצות להיות תלויות בצדקה. מחריד לחשוב איך הדברים היו נראים אם חס וחלילה המגיפה הזאת היתה יותר קטלנית.

אך החשיפות הבלתי נעימות ולעתים קרובות הכואבות של מה שמסתתר מאחורי מסיכת השגרה וה"נורמליות" חשפו ביתר שאת גם את האלטרנטיבות. העולם כבר מלא בהן, בין אם בפרקטיקה הלוקלית, האזרחית, החברתית או עדיין רק בתיאוריה ובדמיון. אפילו המוסדות הבינלאומיים שתיחזקו את השיטה הזאת במשך עשורים כבר כמעט מדברים עליהן.

האלטרנטיבות האלה יכולות, אם נהיה חזקים מספיק כדי לנצל את הרגע, גם להגדיר את הנורמליות החדשה. או אפילו לפתוח פתח לעידן חדש של רנסנס.

אולי בשנים הבאות נוכל סוף סוף להתחיל להחזיר את האדם – לא הממוצע, לא התיאורטי, לא יחידת הבסיס ההומוגנית, אלא האדם ממש, בשר ודם – למרכז, ולייסד שיטה כלכלית-חברתית שתפורה למידותיו, שפועלת במגרש משחקים חדש עם כללים אחרים.

מנגד, הכמיהה החזקה כל כך לחזרה ל"נורמליות" עלולה להפוך גם את המשבר המספיק נורא הזה להזדמנות שפוספסה. מה שבטוח הוא שיש כיום המון מקום לתקווה שהעתיד יכול להיראות הרבה יותר טוב, ושזה הרבה יותר תלוי בנו מכפי שזה נראה כרגע.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
קישוטי רמדאן בבית החולים האירופי בח'אן יונס, בדרום רצועת עזה, במרץ 2024 (צילום: רווידה כמאל עמאר)

קישוטי רמדאן בבית החולים האירופי בח'אן יונס, בדרום רצועת עזה, במרץ 2024 (צילום: רווידה כמאל עמאר)

בבית החולים האירופי בעזה משתדלים ליצור אווירת רמדאן

משפחות ואנשי צוות קישטו את בית החולים, שבו מצאו מקלט אלפי עקורים מרחבי עזה, בניסיון נואש להרגיש קצת חגיגיות גם בתנאים האיומים שבהם הם חיים

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf