נימוקי הביטחון לא יעזרו: חוק האזרחות הוא גזעני

מנסה להשתמש בדחליל הביטחוני כדי להצדיק את החוק. שרת הפנים איילת שקד (צילום: יונתן זינדל / פלאש 90)

ההחלטה של ועדת השרים לחקיקה לאמץ את ההצעות של השרה איילת שקד וחבר הכנסת שמחה רוטמן בעניין חוק האזרחות, ולקדם אותן בכנסת, מחזירה אותנו 20 שנים לאחור. שניהם מנופפים בדחליל ה"ביטחון", כאילו לא למדנו מזמן שבנוגע לחוק האזרחות, מדובר בתירוץ לעליונות יהודית ותו לא.

הנה העובדות: חוק האזרחות נחקק בתחילת האינתיפאדה השנייה כהוראת שעה, ומטרתו העיקרית היא למנוע איחוד משפחות בין פלסטינים מהגדה ובין אזרחים ערבים פלסטינים. הסיבה שהוא נחקק כהוראת שעה היא ההבנה שאיסור קבוע כזה הוא הפרה בוטה של זכויות יסוד של אזרחים ערבים פלסטינים, ביניהן הזכות לאושר והזכות למשפחה. מחוקקי החוק ידעו שלא רק שבג"ץ יפסול את החוק, חוק כזה גם יבהיר לעולם כולו שה"דמוקרטיה" הישראלית היא דמוקרטיה ליהודים בלבד.

ואכן, סעיף ה’זמניות’ הוא מה שהציל את החוק במבחן בג”ץ: השופטים קבעו שחוק קבע בעייתי מאוד, אבל כל זמן שמדובר בהוראת שעה, אפשר לבלוע את הצפרדע. אלא שזו היתה תחבולה. הכנסת אישרה מחדש את חוק האזרחות פעם אחר פעם, עד שנפל באמצע 2021, בשל סירוב האופוזיציה הימנית לשתף פעולה עם החלקים הימניים שבקואליציה.

לחוק מעולם לא היה קשר לביטחון. השופט אדמונד לוי, איש ימין ישר, שתמך בחוק כהוראת שעה בדיון ב-2006, לגלג עליו חריפות בדיון ב-2012. לוי הצביע על כך שישראל מתירה לעשרות אלפי פלסטינים מהגדה להיכנס לישראל בשביל לעבוד בה כשיש לה עניין כלכלי בכך, ובמקרה כזה האלמנט הביטחוני מתנדף. ראוי לציין שישראל איננה אוכפת ברצינות איסור מעבר עובדים פלסטינים לא רשומים (שב”חים) לתחומה. היא צריכה את הידיים העובדות שלהם, ומעדיפה להסיט מבט.

כלומר, לישראל אין בעיה עם כניסתם היומיומית של עשרות אלפי פלסטינים לשטחה, אבל היא לא מוכנה לאזרח 1,680 משפחות: זה מספר הפלסטינים שבשמם עתרו לאחרונה לבג”ץ. המדינה מוכנה לקחת את העבודה של הפלסטינים, אבל לא לתת להם זכויות אזרח.

הנקודה הזו מעולם לא הוסתרה. ראש הממשלה אריאל שרון, שהחוק חוקק בזמנו, אמר במפורש שמטרת החוק היא דמוגרפית. שר החוץ יאיר לפיד אמר זאת במפורש ביולי האחרון: "לא צריך להסתתר מהמהות של חוק האזרחות. הוא נועד להבטיח רוב יהודי במדינה".

הציבור הערבי הוא ציבור של פלסטינים אזרחי ישראל, ילדיה של המלחמה ב-1948 שהיתה אסונם של הפלסטינים. מדינת ישראל תובעת מהם נאמנות, אבל בו זמנית דורשת מהם לשכוח את עברם ולהסתפק בזכויות חלקיות. המשטר הצבאי הסתיים, והציבור הערבי לא מצביע יותר למפלגות הבובה של בן גוריון. העידן הזה לא ישוב. הציבור הערבי הוא פלסטיני וישראלי. תושבי הגדה הם קרוביהם, כפי שיהודי ברית המועצות בזמן איסור ההגירה היו קרובינו; אין להניח, בלתי אנושי יהיה להניח, שקו שרירותי על מפה ימחק את קשרי האהבה והחיבה האלה.

בפעם הקודמת שחוק האזרחות עלה להצבעה נאלצנו במרצ בלב כבד להצביע בעדו. אחת הסיבות המרכזיות לכך היתה שהיה סיכום עם שקד ובנט שתהיה בדיקה פרטנית של כל מקרה ומקרה. כעת, נראה ששקד מתכוונת לקדם את אותה הצעת החוק בלי להתחשב בהסכמות שסוכמו איתנו.

שרי מרצ הגישו ערר על הצעת החוק של שקד ואני הגשתי הצעת חוק חלופית לחוק שמקדמים שקד ורוטמן, שמבוססת על המתווה של מכון "זולת": בדיקות פרטנית של כל מקרה לגופו, ללא פגיעה מיותרת במשפחות. דינו של חוק האזרחות ששקד ורוטמן מציעים לאמץ לעבור מהעולם.