newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

המשטרה מונעת ממשפחת ההרוג בפוגרום בחווארה להגיש תלונה

מזה תשעה ימים שבני משפחתו של סאמח אקטש מנסים להגיע למשטרת אריאל כדי להגיש תלונה על רצח. כפלסטינים, הם מחויבים באישור כדי להיכנס לאריאל. המשטרה, שעדיין לא טרחה לאסוף ראיות מהזירה, ממשיכה להתחמק בתואנות שונות

מאת:
"אין לנו לאן ללכת חוץ מאליהם. אין למשטרה הפלסטינית סמכות פה". סמאח אקטש עם שניים מילדיו (צילום באדיבות המשפחה)

"אין לנו לאן ללכת חוץ מאליהם. אין למשטרה הפלסטינית סמכות פה". סמאח אקטש עם שניים מילדיו (צילום באדיבות המשפחה)

משפחתו של סאמח אקטש, הצעיר שנורה למוות בפוגרום בחווארה, מנסה כבר מזה 9 ימים להגיש תלונה על רצח במשטרת אריאל, אך שוטרים מונעים זאת מהם בטענות שונות.

בני המשפחה ועורכי דינם מאגודת סנט איב ניסו לפנות לתחנת המשטרה לפחות 12 פעמים מאז ליל הפוגרום בשבוע שעבר, שבו עשרות מתנחלים תקפו את ביתם בנוכחות חיילים, וסאמח אקטש, אב לחמישה, נורה למוות. למרות כל הניסיונות, לעת עתה נמנע מהם להגיש תלונה ולמסור עדות ראייה על המקרה. לדבריהם, גם לא נאספו מזירת ההרג ראיות פורנזיות. היכולת להגיע כעת לחקר האמת, לכן, פחתה משמעותית.

"אני לא מבין את זה", אומר עבד, אחיו הגדול של סאמח, "לא הגיע אף אחד מהצבא או מהמשטרה אלינו, לא שאלו מה בדיוק קרה, כלום. במשטרה לא מוכנים אפילו לתת לנו להגיש תלונה, למרות שאין לנו לאן ללכת חוץ מאליהם. אין למשטרה הפלסטינית סמכות פה". שלשום (שלישי) הגיעו בני המשפחה פיזית להתנחלות אריאל, אך שוטרים סירבו לשלוח ניידת שתכניס אותם בטענה שיש "אירוע ביטחוני בגזרה" ואין לשוטרים פנאי.

פלסטינים אינם יכולים להיכנס לתחומי אריאל בלי היתר מהצבא או מהמשטרה. גם לאחר קבלת היתר, אסור להם להיכנס ברכב עם לוחית רישוי פלסטינית. תחנת המשטרה נמצאת 505 מטרים משער הכניסה, וכדי להגיש בה תלונה בני המשפחה צריכים לתאם הגעה באמצעות עורך דין, לחנות מחוץ לשער, ולהמתין לניידת שתסיע אותם לתחנה, מרחק כשלוש דקות נסיעה.

"אין חוקר דובר ערבית"

בסנט איב מטפלים בעוד שישה מקרים של פלסטינים שביתם או רכבם נשרפו בפרעות בחווארה, אך באף מקרה לא הצליחו להגיש תלונה כתוצאה מהתנהלות השוטרים בתחנת אריאל. עורך הדין היית'ם חטיב, מנהל המחלקה המשפטית בסנט איב, אמר בתגובה לפניית "שיחה מקומית" כי יחס זה, לצד אחוז מזערי של תלונות שמסתיימות בכתבי אישום, גורמים למרבית הפלסטינית להימנע מהגשת תלונה מלכתחילה.

עורך הדין של בני משפחת אקטש פנה למשטרה ביום רביעי שעבר לראשונה כדי לנסות לתאם הגשת תלונה, ללא הצלחה. למחרת פנה שוב בטלפון, אז נאמר לו כי אין אפשרות לקבל את משפחתו של ההרוג בתחנה באותו יום מפני ש"אין ניידת שתיקח אותם מהשער, ואין חוקר דובר ערבית". נאמר לו להתקשר בערב, אך יותר לא ענו לטלפונים שלו.

בסוף השבוע לא חלה התקדמות, וביום ראשון כשפנה עורך הדין שוב, נאמר לו כי באותו היום "אין חוקר דובר ערבית". גם למחרת לא היה חוקר וגם לא היתה ניידת פנויה לאסוף את בני המשפחה מהשער. בשלישי בבוקר שוב לא יכלו לראות את בני המשפחה, אבל בצהריים התיאום צלח והזמינו אותם לבוא. בני המשפחה חנו מחוץ לשער והמתינו, אך ניידת לא הגיעה. כעבור כמה שעות עדכנו אותם שיש "אירוע ביטחוני בגזרה" ואין לשוטרים פנאי לראותם. הם חזרו לכפר.

11 ימים לאחר האירוע, לפי המשפחה, לא הגיע עדיין חוקר משטרתי לכפר כדי לאסוף ראיות. קליע ותרמילי כדורים שנמצאו בזירה (צילום באדיבות תושבי חווארה)

קליע ותרמילי כדורים שנמצאו בזירה (צילום באדיבות תושבי חווארה)

אמש פנו שוב למשטרה טלפונית, אך נאמר להם שבשל פורים הצוות בתחנה מצומצם ולכן אי אפשר לקבל אותם. בתחנה הציעו לבני המשפחה להגיש תלונה באינטרנט, או ש"יתקשרו יותר מאוחר". היות שאתר האינטרנט בעברית, שפה שאינם מדברים, עורך הדין התקשר פעם נוספת בערב, אך איש לא ענה לו. היום ניסה עורך הדין לפנות למשטרה לאורך היום, משעות הבוקר, אך לדבריו, לא קיבל מענה.

בתגובה לפניית "שיחה מקומית" מסרה המשטרה כי "עד עתה לא התקבלה במשטרת ישראל תלונה או דיווח רשמי אודות המקרה". בדוברות המשטרה הוסיפו כי למרות זאת, הם פתחו בחקירה בגלל פרסום המקרה בכלי תקשורת, וכי "מבוצעות פעולות חקירה, לרבות גביית עדויות".

באירוע נכחו עשרות עדי ראייה פלסטינים וחלקם סבורים שראו מתנחל תושב הסביבה מבצע את הירי הקטלני. בניגוד לדברי המשטרה, בשיחות עם בני המשפחה ועם למעלה משמונה עדי ראייה, איש לא אישר שנגבתה ממנו עדות. בזירת ההרג אותרו על ידי "שיחה מקומית" ראיות פורנזיות שונות, הכוללות בין היתר קליעים, תרמילי כדורים, וסימני ירי בקיר ובבטון שליד הנקודה שבה נורה אקטש. 11 ימים לאחר האירוע, לפי המשפחה, לא הגיע עדיין חוקר משטרתי לכפר כדי לאסוף ראיות.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf