newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

תשכחו מהקפסולות, בואו נטפח למידה עצמאית

לקראת שנת הלימודים הקרובה, במשרד החינוך מדברים על "קפסולות היברידיות" ומושגים אחרים בלועזית. אבל מה שהמורות והמורים צריכים זה לשנן שוב איך ללכת נגד האינסטינקט הבסיסי שלהם ולאפשר לתלמידים למידה עצמאית

מאת:

לכבוד המורות והמורים הנמצאים בימים אלה בהיערכות לפתיחת שנת הלימודים, כתבתי על המשימה היוצאת דופן הנדרשת מהם בשנה זאת: לפעול בניגוד לאינסטינקט השליטה ולאפשר לילדים למידה עצמאית.

אין דבר כזה קפסולה היברידית

שמות חדשים יוצרים מראית עין של התחדשות והשתנות, והמהדרין ממציאים שמות בלועזית. זה קשור לחוכמת בגדי המלך החדשים: מכיוון שאף אחד לא מבין מה זו קפסולה היברידית, כולם מניחים שיש בזה משהו מהחוכמה והמקצוענות. לי נראה שככל שאדם רחוק יותר מעבודת ההוראה, כך הוא משתמש במונחים יותר סתומים, לצורך הפָסָדָה המקצועית.

קפסולות זה חשוב, אבל לאפשר לתלמידים למידה עצמאית חשוב עוד יותר. תלמידות בבית ספר בתל אביב (צילום: חן ליאופולד / פלאש 90)

קפסולות זה חשוב, אבל לאפשר לתלמידים למידה עצמאית חשוב עוד יותר. תלמידות בבית ספר בתל אביב (צילום: חן ליאופולד / פלאש 90)

הנה לכם – מתי ובאיזה הקשר נכתב: "בתקופתנו […] כמות הידע הנרכשת אינה עוד קנה מידה לבחינת הצלחתו של בית הספר; עידוד דרכים וסיוע לקניית כלים לרכישת ידע הם המבחנים העיקריים".

רמז: לא קשור לקורונה, גם לא למילים הריקות של מיומנויות המאה ה-21, ואפילו בלי קשר למהפכה של טכנולוגיות מידע ותקשורת (ICT). הדברים נכתבו בישראל, במאמר על תוכנית לימודים לטיפוח לומד עצמאי, שהופעלה כאן לפני 40 שנים.

אין למידה שאינה עצמאית

האמת היא שאין למידה שהיא אינה עצמאית. אין דבר כזה שאדם יבין משהו מתוך שמישהו אחר הבין אותו. הלמידה על כל דרגותיה: שינון העובדות, הבנת נסיבותיהן, ניתוח תוצאותיהן ויישום מסקנותיהן, הן פעולות שכל אחת ואחד מאיתנו נדרשים לעשות לעצמינו, בתוכנו, ומכוחנו.

זאת הסיבה שאין שום חידוש ב"קפסולה היברידית" של היום, או ב"טיפוח לומד עצמאי" מלפני 40 שנים. זה היה כאן איתנו מהרגע הראשון שבו התחילו לדבר על למידה, לפני 400 שנים. יוהאן קומניוס, כתב בשנת 1632 דימוי מעניין בהקשר זה:

"השיטה לפיה כל ענפי הידע נלמדים מצביעה על כך שאכן בתי הספר אשמים. שהם אכן מלמדים אותנו לראות באמצעות עיניים של אנשים אחרים, ולהפוך חכמים באמצעות שימוש בשכלם של אחרים. שיטה זו אינה מלמדת אותנו לגלות מעיינות ולסלול מהם זרמי מים, אלא מציבה בפנינו את המים שכבר נשאבו על ידי חוקרים שונים, ומלמדים אותנו לחזור מאלה אל המעיינות".

כלומר, למידה (עצמאית) מתקיימת בתנאי שהתלמיד בוחן בעצמו את העובדות (המעיינות), מסיק מהן את מסקנותיו (היובלים), ומגיע בעצמו להכללות (האגם או הים). כאשר אנו לומדים תוכן שכבר עבר עיבוד, אנחנו נדרשים לדקלם מסקנות של אחרים כאמת לאמיתה, ולהסתפק בשינון הפרטים (המעיינות) התומכים במסקנות שכבר למדנו.

ההבדל הוא בין מי שמתרגל ורוכש יכולת למידה לבין מי שמתרגל ורוכש יכולת דקלום.

שבעה מאפיינים של לומד עצמאי

פרופ' רודני סקאגר פרסם בשנת 1984 ספר מקיף אודות למידה עצמאית (ניתן להורדה לפי פרקים). בין השאר, הוא הגדיר שבעה מאפיינים של לומד עצמאי:

1. מאמין בעצמו וביכולתו להצליח.
2. מאבחן את צרכיו, מציע פתרונות ומתכנן את עבודתו.
3. דוחה סיפוקים ומתמיד בלמידה גם ללא פיקוח חיצוני.
4. מעריך את ביצועיו לאור ראיות שאסף בעצמו, ואינו תלוי רק בשיפוט חיצוני.
5. אוהב אתגרים ומצבים של חוסר ודאות, נהנה לשחק ולהתנסות.
6. גמיש, מסתגל, נכון לטעות ואף להיכשל.
7. מטיל ספק, מערער על נורמות ולא נכנע ללחץ סביבתי.

הרשימה הזאת נראית כאוטופיה: תכונות נעלות של אנשים מבוגרים. זה ממש לא נכון. סטודנטים באוניברסיטה לא יגיעו לדרגות הביצוע האלה, אם המורות והמורים שלהם בכיתה א' לא הרגילו אותם לכך. זה חייב להתחיל בקטן ולקבל ביטוי בכל כיתות הגן ובית הספר. המורות יודעות כיצד להתאים את הדרישות לדרגת ההתפתחות של הילדים.

אפשר ללמד גם בחוץ. מדריך ותלמיד בישיבה החילונית בינה (צילום: הדס פרוש / פלאש 90)

אפשר ללמד גם בחוץ. מדריך ותלמיד בישיבה החילונית בינה (צילום: הדס פרוש / פלאש 90)

שמונה מאפיינים של מורה מטפח לומד עצמאי

מאמר מקיף בעברית על למידה עצמאית פורסם בשנת 1992 על ידי משה זילבשטיין ועדה גבע (זמין ברשת). בין היתר הם הגדירו שמונה מאפיינים של סביבת לימוד רצויה, ואני גזרתי מהם את המאפיינים של המורה המטפח למידה עצמאית בקרב תלמידיו:

1. גמישות: המורים חייבים לקבל שלמידה עצמאית של תלמידים לא תיראה בדיוק כפי שהם מדמיינים את השיעור שהם היו מעבירים בכיתה תחת שליטתם.
2. עידוד בחירה: תלמידים שפותרים בעצמם שאלות חובה שניתנו להם, אינם בהכרח לומדים עצמאים. לצד החובה, נכון לאפשר לתלמידים גם לבחור בתוכן, בדרך הלימוד או בתוצרי הלמידה, כך שיהיו אחראים על בחירותיהם.
3. סיוע וליווי: גם כאשר התלמידים לומדים בעצמם, יש למורה תפקידים חשובים: ללוות, לסייע, לכוון, לעזור, לתאם, לזרז, לשבח, לתמוך, להציע, לדרבן וכך הלאה.
4. הערכת תלמידים: הערכה מצד המורים היא חשובה, אולם היא עלולה לגרום לתלמידים להתמכר לשיפוט החיצוני. לפני הערכת המורה, ראוי לתת לתלמיד להעריך את עצמו: מה היה לך קל ומה מורכב? מה הבנת ומה לא? איך פתרת את הבעיה? איפה מצאת את המידע? האם נוח לך ללמוד לבד או בצוות? בשקט או ברעש? וכך הלאה.
5. יחסים: יחס קפדני, שתלטני, קשוח וסמכותי לא ממש מעודד עצמאות, זה ברור.
6. מה שחשוב לתלמיד: ביחידת הלימוד יש להשאיר מקום למה שמעניין וחשוב לתלמידים, שכן סקרנות מעודדת הנעה פנימית. מי שילמד ללמוד דברים שחשובים לו, יידע אחר כך גם ללמוד דברים שחשובים למורה.
7. להשאיר זנבות פתוחים: כשם שלא חייבים להכריח בתוכן, לא חייבים גם להכריח בדרך הלמידה או בתוצריה. ראוי שהמורה, לצד מה שנתפס כנכון בעיניו, יהיה פתוח להצעות של התלמידים.
8. גיוון סביבות: ממש באותו הקשר, למידה לא חייבת להתרחש בכיתה או בישיבה או לפי כל דימוי אחר. בבית, בחוץ, בספרייה, במסדרון, בנסיעה, בחנות. כל מקום הוא סביבת לימוד.

יחידות לימוד המשלבות הוראה ועצמאות

הדרך ליישם את כל האמור היא פשוטה מאוד, ודורשת בעיקר לאפשר! להשתחרר מהצורך לשלוט: משרד החינוך במנהלים, המנהלים במורים והמורים בתלמידים.

בעזרת המורות והמורים בבית ספר בן גוריון בגבעתיים, ובבית ספר ממלכתי א' בהוד השרון, עמדתי על הדגשים הבאים: תחילה מפרקים את נושא הלימוד הקרוב לשתי רשימות: תכנים שהניסיון מלמד שתלמידים מתקשים בהם ומפתחים לגביהם תפיסות חלקיות או שגויות, ולכן ראוי ללמוד אותם ביחד בכיתה; ולצידם תכנים שהילדים יכולים ללמוד לבד.

במקביל מחלקים את התלמידים לצוותי למידה עצמאית. הצוות צריך להיות הטרוגני ובו שניים עד ארבעה תלמידים. בתנאי סגר חשוב שהם יתגוררו בקרבת מקום, כדי שיוכלו בכל זאת להיפגש, ולא רק בטלפון.

בשלב הבא מכינים לצוותים הנחיות ברורות מתאימות לגילם: מה בדיוק הם אמורים ללמוד? לאיזה תוצר ראוי שיגיעו? הצעות היכן ימצאו את המידע, והמלצות כיצד אפשר לעשות זאת. לזה מוסיפים שאלות או משימות שהן חובה, וכן שאלות או משימות כרשות לבחירתם.

היקף הליווי של הלמידה העצמאית תלוי בהתקדמות. בהתחלה אפשר לעצור אחרי כל שלב, ולברר מה הם עשו עד כה, ומה הם מתכננים לעשות הלאה. ככל שהתלמידים צוברים ניסיון והרגלים, אפשר להקשות: להציע נושאים מורכבים ומקיפים יותר, לצפות לאיסוף מידע רב יותר, לבקש ניתוח מושכל יותר, ליישם על מקרה חדש שטרם נלמד, וכך הלאה.

אם זה כל כך פשוט, למה זה לא קורה?

באמת – אם כבר 400 שנים מדברים על למידה עצמאית, למה היא לא כאן? אין לכך תשובה אחת מוסכמת. לדעתי, המבוגרים מודעים לכוח העצום שיש בידי מי שלומד לסלול נתיבי מים בעצמו (לפי הדימוי של קומניוס), כלומר לומד להטיל ספק.

תהייה השקפת עולמנו אשר תהייה, אנחנו מניחים שהיא נכונה ורוצים להעביר אותה לדור הצעיר. הוראה ולמידה, במובן הטהור שלהן, מאיימות על המורשת והמסורת, ועל הרצון של המבוגרים להיות אלמותיים דרך ילדיהם.

מכאן שנדרש מהמורות ומהמורים כוח יוצא דופן לפעול בניגוד לאינסטינקט המחנך והשולט, לשחרר את עצמם מעצמם, ולתת לילדים ללמוד. בהצלחה.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf