תסבוכת שיחות הגרעין עם איראן

השיחות בין איראן לבין המעצמות החתומות על הסכם הגרעין נמשכות בווינה, ונציגי המדינות שבים בכל סוף שבוע אל הבירות שלהם כדי להתייעץ עם מנהיגיהם.

ההתבטאויות החיוביות של כלל המשתתפים – הן נציגי חמש המדינות (צרפת, גרמניה, בריטניה, רוסיה וסין) שיושבים סביב שולחן אחד עם הנציגים האיראנים, והן המשלחת האמריקאית ששוהה במלון אחר – יצרו מראית עין שלפיה בטהראן ובוושינגטון מסכימים על מכלול הסוגיות וכי הדיונים הם סביב הפרטים. אלא שבהסכם הזה, הפרטים חשובים מהמכלול.

ארה"ב צריכה לפרסם את סעיפי החרם שהיא יכולה ורוצה לבטל, ואילו הרפובליקה האסלאמית צריכה להודיע אילו מבין פעילויות הגרעין שבהן החלה עם יציאתה של ארה"ב מההסכם מ-2015 בכוונתה לעצור. סוגיה אחרת שעדיין לא הושגה הסכמה לגביה היא שאלת הצעד הראשון: איראן סבורה שארה"ב צריכה להסיר תחילה את החרם, ואילו אמריקה מצדה מתנה את הסרת החרם בהפסקת העשרת האורניום ברמה של 20%.

ארה"ב חילקה את יותר מ-1,600 סנקציות שהטילה על איראן לשלוש קבוצות. הראשונה כוללת את החרמות שהופעלו באופן אוטומטי לאחר יציאתה של ארה"ב מהסכמי הגרעין, חרמות שמנעו משנת 2018 מכירה של נפט וגז וכניסת ההכנסות שלהן לקופתה של הרפובליקה האסלאמית.

הקבוצה השנייה היא החרמות שהוטלו בשלושת החודשים האחרונים לכהונתו של הנשיא דונלד טראמפ, שכוונו נגד פעילויות הטרור של איראן, הכוללות גם את הבנק המרכזי ומשרד הנפט האיראניים. הסרת החרמות האלה לא תהיה משימה קלה עבור ממשלו של הנשיא ג'ו ביידן, ויכולה להיתקל בהתנגדות של הקונגרס, או לפחות חלקים ממנו.

הקבוצה השלישית כוללת סנקציות הקשורות לנושאים של הפרת זכויות אדם, שלדברי הגורמים האמריקאיים לא יוסרו כיוון שאינן קשורות לסוגיית הגרעין. על פי הנאמר בחוגים הפוליטיים בטהראן, המשטר האיראני מסכים לכך שיוסרו חלק מהחרמות, שיכללו כמובן גם סעיפים מהקבוצה השנייה, כגון החרם על משרד הנפט והבנק המרכזי.

בהתחשב בעובדה ששני הצדדים מעוניינים להגיע להסכמות בהקדם האפשרי, לא מן הנמנע שיושגו בקרוב הסכמות לגבי הפרטים הללו. על אף הביקורות שמשמיעים מתנגדי הסכם הגרעין בארה"ב להסכמות הללו, עבור ביידן ואנשיו, הדבר החשוב ביותר כרגע הוא הפיקוח של סוכנות הגרעין הבינלאומית – במיוחד במסגרת הפרוטוקול הנספח שקובע פיקוח ברמה הגבוהה ביותר האפשרית – כדי למנוע מהמשטר האיראני להגיע לנשק גרעיני.

הממשל האמריקאי הנוכחי סבור כי מדינה שנמצאת תחת פיקוח של סוכנות הגרעין הבינלאומית לא תוכל להשיג את היכולת לייצר פצצה גרעינית. אנשי ביידן מדגישים שוב ושוב כי פרישתה של ארה"ב מהסכם הגרעין והלחצים הקשים שהפעיל טראמפ האיצו את תוכנית הגרעין האיראנית, עד שכיום איראן נמצאת במרחק של לא יותר מחודשים ספורים מהשגת אורניום מועשר ברמה הנחוצה לייצור פצצה גרעינית.

האיראנים, מצדם, ממהרים להגיע להסכם בגלל החרפת המשבר הכלכלי. האינפלציה במרץ 2021 הגיעה לשיא חסר תקדים של 48.7%. המשבר הזה עמוק על פי כל פרמטר שאפשר לבחון: לאיראן אין גישה ליתרות מט"ח שלה בסך של יותר מ-30 מיליארד דולר בבנקים מחוץ למדינה; יצוא הנפט שלה ירד מקרוב לשני מיליון חביות ליום ל-300 עד 400 אלף חביות, ורבים ממרכזי הייצור בה נסגרו או שאינם מסוגלים לשלם משכורות לעובדיהם.

יש לציין שלממשלתו של הנשיא חסן רוחאני יש סיבה נוספת למהר: ביוני כהונתו בת 8 השנים תגיע לסיומה, והמשבר הכלכלי החמור ביותר בתולדות הרפובליקה האסלאמית יירשם על שמו.

מה שמסבך את התמונה עוד יותר הוא העובדה שהשיחות בווינה ומאמצי ממשל ביידן לחזור להסכם הגרעין עם איראן מעוררים דאגה בקרב מדינות האזור, ובהן ישראל והאמירויות שבדרום המפרץ הפרסי.

החרפת "המלחמה הסמויה" בין איראן וישראל, במיוחד לאחר מתקפת הסייבר נגד מתקני הגרעין בנטנז שהוציאה מכלל פעולה 8200 צנטריפוגות, הגבירה את החששות באזור באופן משמעותי. תקיפת ספינות הסחר ונושאות הנפט בים התיכון ובים האדום; חידוש מתקפות מטוסי הקרב הישראליים נגד בסיסי משמרות המהפכה על אדמת סוריה; שיגור הרקטה שנחתה בקרבת המתקן הגרעיני בדימונה; ושיגור הרקטות של חמאס מרצועת עזה, הם כולם בגדר פעולות צבאיות שסביר להניח כי נועדו להשפיע על השיחות בווינה, גם אם אינם תופעה חדשה וכבר היינו עדים לצעדים אלה בעבר.

ללא ספק, החלטתו של ביידן לשנות את המדיניות במשא ומתן מול איראן מעוררת דאגה בישראל ובמדינות ערב. עד ליום שלפני תחילת השיחות עם איראן, ביידן ושותפיו הבטיחו לבעלות הברית שלהם באזור כי בשיחות הלא ישירות האלה הם יניחו על השולחן לפחות שני נושאים נוספים: הטילים הבליסטיים של הרפובליקה האסלאמית והמדיניות שלה באזור, קרי תמיכתה בארגונים פרה-צבאיים כמו החזבאללה בלבנון, החות'ים בתימן, אלחשד אלשעבי בעיראק, והארגונים השיעים הקיצוניים בבחריין ובממלכה הסעודית.

מהיום שבו התחילו שיחות וינה, שתי הדרישות האמריקאיות הללו נעלמו במפתיע, והדיון בהן נדחה עד לאחר חזרתה של ארה"ב להסכם הגרעין; "דחייה" שנדמית בלתי סבירה להתממש, שכן אז ארה"ב כבר תאבד את אמצעי הלחץ החשוב ביותר שלה, קרי החרם שאמור ללחוץ על איראן ולהביא אותה לשאת ולתת על נושאים אלה, ולטהראן לא תהיה עוד סיבה להתחיל לדבר עליהם בכלל.

יש להניח שלביקור של משלחת צבאית ישראלית בדרגים הבכירים ביותר בוושינגטון תהיה חשיבות עליונה בהקשר הזה. אחרי שנואש מארה"ב, המלך הסעודי פתח בתיווך סיני עקיף סבב של שיחות עם המשטר האיראני בבגדאד, במטרה לשים קץ לתמיכת הרפובליקה האסלאמית בחות'ים בתימן.

אם ממשלו של ביידן ימשיך במדיניות של ברק אובמה במזרח התיכון ובמפרץ הפרסי, הדבר עשוי להוביל לפיחות משמעותי עוד יותר במעמדה של ארה"ב באזור, ולעודד שיתופי פעולה ישירים בין ישראל ומדינות ערב, שאמנם החלו עוד קודם לכן וקיבלו מעמד רשמי עם "הסכמי אברהם". שיתופי פעולה אלה ללא ספק ידחקו עוד יותר כל סיכוי למשא ומתן בין ישראל לפלסטינים במטרה לסיים את המשבר הוותיק ביותר במזרח התיכון.

אחמד רפאת הוא סופר ועיתונאי איראני גולה. תרגום מפרסית: אורלי נוי