הרחק מאורות הזרקורים: תנועת החרם צוברת הישגים

כותבת אורחת: דליה שיינדלין

רשת הסופרמרקטים הגדולה בלוקסמבורג, "קקטוס", שוקלת להסיר מוצרים ישראליים ממדפיה. הרשת החליטה להפסיק מכירת ירקות ופירות מתוצרת ישראל אלא אם הספקים של הרשת יוכלו להוכיח כי המוצרים אינם מגיעים מהשטחים הכבושים, כך פרסם אתר ווינט השבוע.

אם הרשת אכן תמשיך במהלך, זה יהיה האחרון בשרשרת של אירועים המבטאים את אי הנוחות ההולכת וגוברת בקרב חברות אירופאיות הקשורות בחוזים, אחזקות והשקעות בישראל. שורשי חוסר הנוחות אינם אידיאולוגיים או פוליטיים אלא קשורים בכסף, ובתחושה.

ביוני האחרון ציין מנכ"ל ענקית הטלקום הצרפתית אורנג' כי חוזה השימוש בשם המותג של החברה עם המפעיל הישראלי פרטנר הפך לכאב ראש פוליטי יקר בצרפת ובחו"ל, ושהוא היה מעדיף לסיים את החוזה. ההצהרה שלו עוררה תקרית דיפלומטית: ראש הממשלה נתניהו תקף את החברה הצרפתית, ושר החוץ של צרפת, שהגיב במהירות, ניסה לקחת את דבריו בחזרה.

בחודש אוגוסט, עוד חברת ענק צרפתית, ואוליה, מכרה את אחזקותיה האחרונות בישראל לאחר מספר שנים של משיכה הדרגתית, כך דווח ארגון "מי מרוויח מהכיבוש". ואוליה היתה מעורבת במגוון של פרויקטים באזור, החל בקווי אוטובוס, ניהול מים ופסולת, ואולי הבולט ביותר – פרויקט הרכבת הקלה בירושלים. במשך שנים היוותה החברה יעד לפעילי תנועת החרם, בשל מעורבותה בפרויקטים בגדה המערבית, ובכלל זה קווי הסעות ובעלות על מטמנת זבל. המבקרים מאשימים גם כי השירות שנותנת הרכבת הקלה לתושבים הפלסטינים של ירושלים המזרחית נחות בהשוואה לאלו הניתנים ליהודים, וכי הרכבת תורמת לסיפוח דה-פקטו של החלק המזרחי, הפלסטיני, של העיר.

תומכי ה-BDS מחשיבים את הצעד האחרון של ואוליה כניצחון גדול, בעוד החברה עצמה מכחישה לחלוטין כי יש בסיס פוליטי להחלטתה. בתגובה לפנייתנו מסר דובר ואוליה למגזין 972+ כי החברה החלה תוכנית משיכת השקעות אסטרטגית ב-2011 וכי עד אוגוסט 2015 נמשכו השקעות מכל חברות הבת של ואוליה, אולם "בשום מקרה משיכת ההשקעות, או ההחלטה עליה, אינן תוצאה של קמפיין החרם או של התנגדות של כל קבוצה שהיא".

עם זאת, כבר בשנת 2010 עלו שמועות כי ואוליה חיפשה דרך מילוט מפרויקט עבודות הרכבת הקלה בירושלים בשל לחץ של תנועת החרם, ומתוך חשש כי תאבד חוזים במקומות אחרים.

> "אנחנו הופכים למיינסטרים": ראיון עם עומר ברגותי, ממנהיגי תנועת החרם

הקבוצה הקליפורנית "Global Exchange" תיעדה פרויקטים שחברת ואוליה הפסידה במהלך השנים, וקושרת את ההפסדים לקמפיינים הפוליטיים שמדגישים את פעילות החברה בישראל-פלסטין. הקבוצה מקליפורניה מעריכה כי החברה איבדה חוזים בערך של כמעט 20 מיליארד דולר. אם המספרים בהם נוקבת הקבוצה, כמו גם החיבור המוחלט בין הפסדי החברה לקמפיין החרם, נראים גרנדיוזיים, ההתעקשות של ואוליה כי אין כל קשר בין הדברים נראית גם היא מפוקפקת.

גם הרשת מלוקסמבורג, "קקטוס", שידרה עמימות, אם לא בלבול ממשי. דוברת של רשת המרכולים אמרה למגזין 972+ כי קיבלה הנחיות קפדניות שלא להתייחס לנושא בשום דרך. חברי "הוועדה לשלום צודק במזרח התיכון", שהיו מעורבים בקמפיין שדחף את הרשת להחלטה סיפרו למגזין 972+ כי עדיין ייתכן שהנהלת הרשת תשנה את דעתה. אתר ווינט ציטט תכתובת פרטית בין "קקטוס" לבין הוועדה בו צויינה הכוונה להפסיק למכור מוצרים ישראלים, אך בהמשך סרב לבקשתנו לשתף אותנו בתכתובת או לאשר את פרטיה.

אירועים אלה מציגים את האופי המתפתח ואת ההשפעה של קמפיין החרם. ההישגים אותם מבקשת התנועה כעת לא תלויים בשינוי עמדות ותפיסות, אלא בשינוי מפת הרווחים. ואוליה ככל הנראה הרוויחה בעבר כסף טוב ממעורבותה בפרויקטים בקנה מידה גדול בתחום התשתיות בישראל, אולם ייתכן שכעת הגיעה החברה למסקנה כי העלות, הכספית או התדמיתית, גוברת כעת על הרווחים.

בשני המקרים, של אורנג' ושל קקטוס, דווח על שתי החברות כי הן אמרו שהרווחים מהחוזים או מהמוצרים הישראלים לא היו גבוהים מספיק כדי להצדיק את הנשורת הפוליטית בבית. חברות מסוג זה תלויות כמו פירות הבשלים ליפול לידיהם של פעילי החרם – באופן יחסי, משיכת השקעות מצידן אינה כרוכה בהפסד כספי גדול ולכן ניתן ללחוץ עליהן בקלות רבה יותר ולהגיע להישגים מהירים לצד צבירת הצלחות תדמיתיות לתנועת החרם.

> למה לא מחרימים את איראן? על הצביעות של תנועת החרם

האופי השקט של ההחלטות שקיבלו החברות האלה הוא הצד השני של הצהרות בפרופיל תקשורתי גבוה שנעשות על ידי ידוענים דוגמת רוג'ר ווטרס וסטיבן הוקינג. אולם גם בהיעדר כותרות צעקניות, ואולי בעיקר אז, למאמצי החרם ומשיכת ההשקעות יכולה להיות השפעה גדולה, בדיוק במקומות שבהם זה כואב.

מקרים אלו יכולים לעורר בקרב חברות אירופאיות אחרות חשש מפני השלכות פוליטיות דומות. בשנת 2013 פרסם האיחוד האירופי סדרה של הנחיות אשר מגבילות פרויקטים משותפים ספציפיים בשטחים הכבושים. למרות שההנחיות היו יותר טכניות ממהותיות, הן בכל זאת אותתו כי האיחוד האירופי מפתח מדיניות שתיתן שיניים לרטוריקה שלו נגד הכיבוש הצבאי הישראלי. זמן קצר לאחר מכן, חברה הולנדית פרשה מפרויקט לו היתה שותפה בירושלים המזרחית לאחר שממשלתה שלה הזהירה כי הפעילות עלולה להפר את החוק הבינלאומי.

החברה הישראלית, המשתוקקת לנורמליות, נוטה לשכוח את כל הצרות האלה, כל עוד הן לא מגיעות לכותרות הראשיות. קצב החדשות בארץ מהיר ביותר, ואירועים בודדים נשכחים מיד עם בואם של אירועים חדשים, או שממעיטים בחשיבותם בכוונה.

אבל המשמעות של האפשרות שהאירועים האלה, שחולפים בשקט יחסי, לפעמים כמעט מתחת לרדאר, הם התוצאה של קמפיין החרם, אפילו בעקיפין, היא שהפוטנציאל של תנועת החרם רחוק ממיצוי. ועם הפוטנציאל שלה להשפיע על הכלכלה במגוון דרכים משמעותיות, האותיות הקטנות עשויות לעשות נזק גדול יותר מאשר הכוכבים הגדולים.

ד"ר דליה שיינדלין היא סוקרת דעת קהל ויועצת פוליטית. היא כותבת קבועה במגזין 972+, שם פורסם הטקסט במקור. תרגום מאנגלית: יעל מרום.

> חופש המימון לרגב, חופש הביטוי לאמנים