מחמוד עבאס והדילמה של השמאל היהודי בישראל

אני מודה לחברי עבד אבו שחאדה על התגובה המעמיקה לרשימתי על הפגישה עם מחמוד עבאס. הביקורת של עבד – הן על עבאס עצמו והן על הרשימה שלי – היא חיונית לדיון החשוב הזה. עם זאת, אני חושבת שכדי לנהל אותו בצורה אפקטיבית, צריך לפרק אותו לשלושה מרכיבים: התנהלותו של עבאס בהקשר של הפוליטיקה הפנים-פלסטינית, התנהלותו מול ישראל/הכיבוש, ונגזרת של השניים האלה – תפקיד השמאל היהודי בסיפור.

> לפעילי זכויות אדם אסור להכשיר את אבו מאזן כפרטנר

לגבי התנהלותו של עבאס בזירה הפנים-פלסטינית, אני כמובן חותמת על כל מילה של עבד: הפרות זכויות האדם שמבצעת הרשות בראשותו מחפירות, ובין הכוחות הדמוקרטיים הפלסטינים לבין אלו הריאקציונריים ברור איפה התמיכה שלי נמצאת.

לגבי התנהלותו מול ישראל – זה הרבה יותר מורכב. עצם העובדה שהוא עומד בראש גוף שהוא פרי הסכם אוסלו, שנועד מלכתחילה לסרס כל אפשרות להקמת מדינה פלסטינית עצמאית עם רצף טריטוריאלי, היא נקודת פתיחה גרועה מאוד. וכן, גם העובדה שהוא לא קיבל את תוצאות הבחירות ומסרב לערוך בחירות נוספות היא מחפירה. אבל – וזה אבל חשוב: עבאס עומד לא רק בראש הרשות הפלסטינית אלא גם בראש אש"ף, ואני לא אהיה מי שאגיד לפלסטינים מי אמור לייצג אותם. מבחינת ישראל, הוא הכתובת כרגע (וברור הרי שעם סיום הכיבוש יתחזקו גם הכוחות שיובילו את הדמוקרטיזציה של המערכות הפוליטיות, שם וגם אצלנו, אינשאללה).

השאלה כאן היא בעצם מה האפשרויות העומדות בפניו: להפסיק כל שיתוף פעולה או הידברות עם ישראל? לפרק את הרשות הפלסטינית ולמסור את המפתחות לישראל? אלה לא אפשרויות רטוריות, צריך לדון בהן ברצינות, אבל צריך לשאול האם ובאיזה אופן הן תזרזנה את סוף הכיבוש. וצריך לקחת בחשבון גם את ההשלכות הפנימיות של ההחלטות האלה: איך ישראל תגיב אם הרשות באמת תפסיק את התיאום הביטחוני? איך זה ישפיע על שוק העבודה שבו הרשות היא אולי אחד המעסיקים היציבים היחידים כרגע?

לשתי השאלות האלה יש השלכות על האופן שבו אני, כפעילת שמאל (אגב, אני מעדיפה את ההגדרה "פעילה פוליטית" יותר מאשר "פעילת זכויות אדם", ובהקשר הזה זה חשוב) יהודייה, ממצבת את עצמי מול עבאס. איך אני, כמי שמשתייכת לצד שמחולל את התנאים הבלתי אפשריים שבתוכם הפוליטיקה הפלסטינית מתנהלת, צריכה לפעול.

להבנתי, כשזה עבאס מול ישראל, אני בצד של עבאס. עם כל הביקורת עליו. וכשישראל מנסה להחליש אותו ולעשות לו דמוניזציה, והיא הרי לא עושה זאת מתוך דאגה גדולה לזכויות האדם ברשות, אני אתייצב לצדו. כשישראל מנסה לעשות את ההפרד ומשול בתוך החברה הפלסטינית, אני אתעקש על החובה שלנו לכבד את ההנהגה הפוליטית הפלסטינית הקיימת.

בעניין הזה, אגב, שותפים גם חלק ממבקריו הגדולים ביותר של מחמוד עבאס מקרב אזרחי ישראל הפלסטינים. איתי בפגישה היו כמה כאלה, ויום למחרת ביקרה אותו במוקטעה משלחת של חברי בל"ד. האם מצופה מאיתנו, הפעילים היהודים, להיות יותר קדושים מהאפיפיור בעניין הזה? וכשישראל חוזרת על המנטרה של "אין פרטנר", התפקיד שלי כפעילת שמאל יהודייה הוא להפריך את השקר הזה בכל דרך אפשרית. זה מה שניסיתי לעשות במאמרי.

כאמור, אני חותמת על כל מילה ברשימה החשובה של עבד. אבל עדיין מאמינה שאת הביקורת הזו צריכים להשמיע הפלסטינים. התפקיד שלנו, השמאל היהודי, הוא קודם כל לפרק ולחשוף את השקרים של ישראל עצמה. ולשם כך – כן, בהחלט אעמוד גם לצד עבאס, על כל המורכבות של הבחירה הזו.

> כדי להגן על קשישים דרושה הלאמה של בתי האבות