newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

"לא אכפת לנו אם אתם פליטים, רק תלכו למקום אחר"

מבקשי המקלט שעזבו את חולות מאסו בישראל, וצעדו למצרים בתקווה לקבל הגנה מהאו"ם. במקום זה הם הותקפו על ידי חיילים ושוטרים ונכלאו מחדש. ראיון עם ג'ק טיגי, מבקש מקלט מדארפור, בהפסקה בין כלא לכלא

מאת:

ראיון, כתיבה וצילום: אורן זיו

ג'ק טיגי מדרפור שבסודאן, יצא ממתקן "חולות" ביום שישי האחרון והתגורר במשך יומיים במחנה מחאה בניצנה ליד הגבול. טיגי הוא אחד מבין כאלף מבקשי המקלט שעזבו את מתקן הכליאה "הפתוח", ויצאו בצעדה לכיוון גבול ישראל-מצרים במחאה על כליאתם ללא הגבלת זמן. מבקשי המקלט דרשו התערבות של גופים בינלאומיים.

אתמול (ראשון), זמן קצר לפני רדת החשכה, הקיפו כוחות רבים של שוטרים ואנשי רשות ההגירה את המחנה שהקימו הפליטים. לאחר זמן לא רב החלו בפינוי מבקשי המקלט תוך שימוש בכוח רב ובאלימות. מאות מבקשי מקלט נכלאו ונלקחו מהמקום באוטובוסים. חלקם הכריזו בהמשך על פתיחה בשביתת רעב.

אורן זיו, צלם אקטיבסטילס, שהה עם מבקשי המקלט במשך יומיים, מהרגע בו עזבו את מתקן הכליאה בחולות, ועד לפינויים האלים בידי כוחות משטרה ורשות ההגירה. שעות ספורות לפני תחילת הפינוי הוא קיים ראיון עם טיגי.

למה אתם כאן היום ליד הגבול?

הגענו לישראל לפני שבע שנים ועשינו כל מה שניתן כדי לבקש מהמדינה לתת לנו מקלט. הגענו מאזורי אסון כמו דרפור, הנילוס הכחול, הרי הנובה וגם מאריתריאה. במשך שבע השנים האחרונות המדינה לא הכירה בנו בכלל. כל יום יש לנו בעיות כאן, קוראים לנו מסתננים, פושעים ואפילו סרטן בגוף שלהם. ארגנו הפגנות גדולות בתל אביב וכלום לא השתנה. המדינה בנתה כלא חדש ליד הגבול והביאו אותנו לכאן.

> בתמונות: המשטרה מפנה בכוח את מבקשי המקלט במאהל המחאה בניצנה

ג'ק טיגי במחנה המחאה (צילום: אורן זיו/אקטיבסטילס)

ג'ק טיגי במחנה המחאה (צילום: אורן זיו/אקטיבסטילס)

הגענו לכלא בלי שירותי בריאות, אוכל וחינוך. גם לא בודקים אם אנחנו פליטים או לא. הרבה אנשים הגישו כבר לפני שנתיים בקשת מקלט ועדיין ממתנים לתשובה. מה שאנחנו הבנו מכל זה הוא שהמדינה בכלל לא רוצה אותנו, בגלל זה בנו לנו בית כלא ליד הגבול, זה סימן מאוד ברור שהם אומרים: אנחנו לא אוהבים אתכם במדינה שלנו, תלכו למקום אחר לא משנה מה יהיה התוצאות. לא משנה להם אם אנחנו פליטים או לא. הם בכלל לא רוצים לבדוק זאת.

לא רוצים להישאר בישראל

לכן אנחנו מרגישים שאנחנו דחויים על ידי המדינה, ואנחנו חייבים לעזוב. עכשיו אנחנו מנסים להתקדם קדימה, לחצות את הגבול למצרים, ולהיות בצד השני כדי לא להיות בידי ישראל. כל עוד אנחנו בישראל אנו חשים שהגורל שלנו והעתיד שלנו הוא להיות בכלא, שבו אנחנו לא יודעים לכמה זמן נהיה כלואים בו.

אומרים לנו שבית המשפט העליון ייתן בקרוב החלטה לגבי חולות, אבל בשנה שעברה החולט שמי שהיה בסהרונים שנתיים צריך להשתחרר – ואף אחד לא שוחרר. כולם הועברו לכלא חולות. וזה מה שאנחנו מבינים, שאנחנו יכולים להיות מועברים מכלא לכלא. גם אם אנחנו מחכים כאן שאולי בית המשפט יחליט שחולות הוא לא חוקי, אז יעברו אותנו לכלא אחר. זה הרצון של המדינה, אם המדינה הייתה רוצה לטפל בנו, אני לא חושב שהיינו פה שבע שנים בלי כל תהליך זיהוי (לקבלת מעמד פליט א.ז).

אנחנו לא רוצים להישאר פה רגע אחד נוסף, זה מספיק. הספיק לנו מבתי כלא: מהסהרונים לקציעות, לרמלה לחולות. היום אנחנו אומרים להתראות למדינת ישראל ואנחנו מתכוונים לעזוב את שטחה ולהיות בידיים של העולם. הכוונה שלנו היא לא להיות בידי מצרים, או בידי ישראל, אנחנו פשוט הולכים לצאת ולהיות באחריות האו"ם.

המדיניות הרשמית של ממשלת ישראל היא לעודד מבקשי מקלט לעזוב למדינות אחרות, אתה לא חושב שבצעד המחאה שלכם אתם משחקים לידיים שלהם?

אתה פה שנים ולא מכירים בך ולבסוף שולחים אותך לכלא עם תנאים מאוד קשים. והם אומרים לך שוב ושוב "עליך לעזוב, אתה לא שווה זכויות כאן, אתה צריך לחזור לאפריקה". ואני שואל לאן באפריקה? אני מדרפור. אני לא צריך ללכת לאוגנדה (אחת המדיניות אליהן מחזירים מבקשי מקלט א.ז.) אוגנדה היא לא המדינה שלי וישראל היא לא המדינה שלי. אנחנו הגענו לישראל אבל יש מיליוני מבקשי מקלט שהגיעו לצ'אד ולמדינות אחרות. למה אנשים בצ'אד לא אומרים לפליטים מדרפור לכו לישראל? ואם הם היו אומרים כך- ישראל הייתה מקבלת את אותם פליטים?

> כאלפיים מבקשי מקלט בחולות פתחו בשביתה בשל החמרת תנאי הכליאה

צועדים לכיוון הגבול (צילום: אורן זיו/אקטיבסטילס)

צועדים לכיוון הגבול (צילום: אורן זיו/אקטיבסטילס)

למה ישראל מגרשת אותנו לאפריקה? אם ישראל הייתה עושה הליך חוקי ושולחת אותנו לאפריקה זה היה בסדר. אבל ישראל שולחת אנשים לשם באופן בלתי חוקי. הם שולחים אנשים ל-24 שעות לאוגנדה ואחר כך אתה עשוי למצוא את עצמך חזרה בסודן. הרבה אנשים חשבו שהם הולכים לאוגנדה או רואנדה אבל הם מצאו את עצמם בידיים של הממשלה הסודנית. ועכשיו הם בכלא. חלק מהאנשים שחזרו לדרום סודן נרצחו.

שונאים אותנו בגלל שאנחנו מאפריקה ואנחנו שונים

אנחנו מבינים שהמדינה רוצה לגרום לנו לעזוב בכל מחיר, ולא משנה להם אם נמות או נחייה. אנחנו אומרים שאם המדינה לא רוצה להכיר בנו, שיעברו את הטיפול בנו לאו"ם. בהרבה מדינות בהן לא מסוגלים או לא רוצים לטפל בפליטים, מעברים את התיק שלהם לאו"ם. והאו"ם אחראי לכל פליט ברחבי העולם.

אבל ישראל לא רוצה להתמודד איתנו, הם רוצים רק לאמלל את חיינו, ואנחנו מבינים שזה לא קשור לאנושיות, אלא לשנאה. רוב האנשים בישראל שונאים אותנו, בגלל האג'נדה שלנו, בגלל המצב החוקי שלנו ובגלל האתניות שלנו. בגלל שאנחנו מאפריקה ואנחנו מאוד שונים מהם.

אפילו הארגונים שרוצים לעזור לנו – הממשלה לא נותנת להם. זה מצב מאוד מסובך שהממשלה לא עוזרת לבן אדם, אבל גם מונעת מאחרים לעזור לו. כמה זמן נהיה בכלא? לא באנו בשביל זה לישראל, באנו כדי לבקש מקלט. באנו לכאן בצורה לא אלימה, אני מקווה שכעת הם יפתחו לנו את הדרך לצאת מפה ואז נהיה בידי העולם.

אפילו אם יבטלו את חולות ונחזור לתל אביב, אותו תסריט יחזור על עצמו. גרוע ההרגשה שקיבלנו מהישראלים היא שלא אוהבים אותנו ולא רוצים אותנו כאן, לא משנה אם אנחנו פליטים או לא. לא היה לנו את הרעיון הזה קודם לפני שבאנו, שישראלים שונאים אותנו.

מודה לכל מי שמרגיש שאנחנו בני אדם

אנחנו כבר לא מחכים שישראל תבדוק את המקרה שלנו. גם אם כעת יציעו לנו תעודת זהות לא ניקח אותה. אנחנו רק מבקשים שיעברו את הטיפול בנו לאו"ם. זו הרגשה שיש לכולם כאן, לא רק לי. לא באנו לכאן לעשות בעיות רק כדי לבקש הגנה, ואם הם לא רוצים לספק לנו הגנה הם יכולים לפתוח את השער ונלך.

מדוע אתם מבקשים לעבור למצרים?

אני מרגיש שאם נחצה את הגבול, נהיה תחת הגנה של כל העולם, המטרה היא לא מצרים, אלא פשוט לצאת מישראל. אנחנו חשים שיש הרבה פליטים שהלכו לכל מיני מדיניות אבל הם לא חווים אפליה וגזענות.

חיילים עוצרים את מבקשי המקלט ליד גבול מצרים (יותם רונן / אקטיבסטילס)

חיילים עוצרים את מבקשי המקלט ליד גבול מצרים (יותם רונן / אקטיבסטילס)

לדוגמה אנשים עזבו לאוסטרליה, למרות שזו לא המדינה שלהם וזה מקום מאוד שונה. אוסטרליה הכירה בהם כפליטים. לפעמים יש שם תהליך מאוד קשה כדי לקבל מעמד פליט, אבל לפחות מטפלים בהם שם. בודקים מי הבן אדם ומה הסיפור שלו ולא מעליבים אותם בכלל שהם אפריקאים או שיש להם עור שחור.

גם פליטים שמגיעים למדינות אחרות באפריקה- הם תחת אחריות האו"ם, האזרחים לא מכים אותם ברחוב ומפגינים נגדם. אז למה זה קורה בישראל? ישראלים מרגשים שהם שונים מכל האומות האחרות בעולם.

מה אתה רוצה למסור לציבור בישראל, אחרי השנים שחיית ועבדת עם ישראלים?

מה שאני יודע שאנשים נולדים ללא שנאה. ואנשים ליברליים לא משתכנעים מהתקשורת הישראלית שמנסה להשחיר את שמנו. לפחות להם הייתה האנושיות להתייחס אלינו. יש הרבה אנשים וקהילות בישראל שעובדים איתנו, נותנים לנו שירותים וחיים איתנו. אבל אני לא חושב שהם הרוב. לכן הם לא יכולים לשנות את המדיניות של ישראל. אני מודה לכל מי שבאמת מרגיש שאני בן אדם ושחושב שצריך לטפל בפליטים כבני אדם

ההחרפה במצבם של הפליטים ופתיחת כלא חולות קרתה לאחר המצב שממשלה יצרה בדרום תל אביב והלחץ מצד התושבים שם.אבל אני לא חושב שהבעיה התחילה בדרום תל אביב, הבעיה החלה מרגע שנכנסנו לכאן (לישראל א.ז.).

כל מי שנכנס למדינה צריך לבדוק את הסטטוס שלו. מי שפליט צריך לקבל מעמד פליט ואז הוא יהיה מוגן ויקבל את כל הזכויות שלו. אבל מההתחלה המדינה בחרה לשים אותנו בכלא ולא לבדוק את הבקשות שלנו. והממשלה בחרה ליצור את הבעיה ולשלוח  אנשים במספרים גדולים לדרום תל אביב בלי לתת להם את האישורים לעבוד בלי לתת להם שום מעמד, ואנשים (הפליטים א.ז.) גילו שאין להם את המשאבים או היכולת לחיות.

הממשלה יוצרת את השנאה

בדרום תל אביב יש אנשים שלא חשבו מי אנחנו, ויש הרבה ארגונים וגם הממשלה שמעודדת את האנשים (בדרום תל אביב א.ז.) להפגין נגדנו. אבל זאת מדיניות ממשלתית, לא פעולה של האזרחים עצמם.

התושבים בדרום תל אביב עזרו לנו להשתלב, אך למרות זאת הרבה מהם לא הבינו שמדובר במדיניות ממשלתית. חלקם ניסו להפגין נגדנו, אבל עד עכשיו אנחנו לא אומרים שהאנשים בדרום תל אביב הם אנשים רעים בגלל שהפגינו נגדנו. לא, אנחנו אומרים שהממשלה הישראלית מנסה ליצור שנאה בין אנשים.

הפגנת מבקשי מקלט בתל אביב בשנה האחרונה (מילום: אורן זיו)

הפגנת מבקשי מקלט בתל אביב בשנה האחרונה (מילום: אורן זיו)

גם כשקיימנו הפגנות (הכוונה למחאה הגדולה בתחילת השנה א.ז.) היו אנשים מדרום תל אביב שהשתתפו איתנו בהפגנות והערכנו את זה מאוד. צריך להבין אם הממשלה תשנה את המדיניות שלה, אנשים יחזרו להתנהג כרגיל, לאהוב בני אדם בגלל שהם בני אדם. אבל כל עוד הממשלה הישראלית לוקחת את הנושא הזה, לכיוון של שנאה, לכיוון של אפליה, אפילו לאנשים שאוהבים אותנו יהיה קשה להמשיך לאהוב אותנו כי הממשלה משקיעה הרבה משאבים ומאמץ ליצור את השנאה הזאת.

בחלות ארגנו הפגנות גדולות, והתקשורת הישראלית אפילו לא שלחה נציגים לסקר את המחאה שלנו. אבל בתקרית שאוטובוס שעבר באזור ההפגנה כמעט דרס מפגינים, ואחד המפגינים זרק על האוטובוס משהו (המקרה אירע ביום הפליט שצוין במתקן "חולות". נהג נסע בצורה מסוכנת דרך ההפגנה, פליטים התעצבנו וחסמו את דרכו למספר דקות א.ז.) הרבה מהתקשורת התעסקה בזה שאחד הפליטים פגע באוטובוס.

בזמן שאירגנו הפגנות, הממשלה החליטה שצריך לעצור את כל מנהגי הקהילות בחולות ולהעביר אותם לכלא סהרונים. יותר ממאה חמישים פליטים נלקחו לסהרונים תוך שלושה או חמישה ימים בגלל הפגנות בחולות(לפני אתמול כמובן א.ז.). כל ההפגנות אורגנו בצורה לא אלימה ולא נגד החוק, אבל הממשלה מוצאת תירוצים להעביר אנשים לכלא סהרונים. אז אם אנחנו מארגנים הפגנות ומקבלים עונשים- אנחנו צריכים לעזוב.

ג'ק טיגי במחנה המחאה (צילום: אורן זיו/אקטיבסטילס)

ג'ק טיגי במחנה המחאה (צילום: אורן זיו/אקטיבסטילס)

ג'ק נעצר אתמול בערב וכמו שאר הפליטים במחנה הועבר לסהרונים, שם הוא צפוי לעבור שימוע ולהיכלא למספר רב של חודשים.

> מחאת מבקשי המקלט: כל הכתבות, הסיפורים והפרשנות

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
קישוטי רמדאן בבית החולים האירופי בח'אן יונס, בדרום רצועת עזה, במרץ 2024 (צילום: רווידה כמאל עמאר)

קישוטי רמדאן בבית החולים האירופי בח'אן יונס, בדרום רצועת עזה, במרץ 2024 (צילום: רווידה כמאל עמאר)

בבית החולים האירופי בעזה משתדלים ליצור אווירת רמדאן

משפחות ואנשי צוות קישטו את בית החולים, שבו מצאו מקלט אלפי עקורים מרחבי עזה, בניסיון נואש להרגיש קצת חגיגיות גם בתנאים האיומים שבהם הם חיים

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf