newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

תיעוד: אם יש ספק - אין ספק. כך נעצרים ילדים פלסטינים בחברון

חברון, סוף ינואר. לילה. חיילים מזהים ילדים שזורקים אבנים ליד ההתנחלות קרית ארבע, אבל הם לא מזהים מיהם בדיוק הילדים. מה עושים? עוצרים ילדים פלסטינים גנריים שנמצאים בסביבה. צפו

מאת:

ב"בצלם" נתנו לסרטון הזה את הכותרת "שגרת כיבוש". אבל לא אמור להיות שום דבר שגרתי בילדים שנעצרים למשך שעות רק בגלל שהם הילדים הפלסטינים הגנריים שהיו באזור כאשר נזרקו שם אבנים.

האירוע שתועד בסרטון התרחש ביום האחרון של חודש ינואר בחברון, בשכונת אל חריקה הצמודה להתנחלות קרית ארבע. חיילים מזהים ילדים שזורקים אבנים באזור גדר ההתנחלות, אבל הם לא מזהים מיהם בדיוק הילדים. הם מבחינים בשני אחים בני 12,ו-13 ששהו באזור וניגשים אליהם במטרה לעצור אותם.

בתיעוד קר הרוח של מתנדבת "בצלם" שהגיע לידי שיחה מקומית נראים החיילים כשהם מנסים להחליט האם הילדים הצנומים שהם עומדים לעצור עכשיו הם אכן הילדים שיידו עליהם אבנים. שוב ושוב הם שואלים את החיילים עליהם נזרקו האבנים אם הם בטוחים, והחיילים עונים שוב ושוב שהם לא ראו במדויק, שהם לא זיהו את פני הילדים, אבל למרות כל התהיות מחליט בסוף המפקד בשטח לעכב אותם וכשמגיע הקצין הם סוגרים עניין ומחליטים שאם יש ספק אין ספק – אבל לרעת הילדים, ולוקחים אותם. ילדים פלסטינים, הם בטח אשמים.

במהלך התקרית מנסה דודם של הילדים ששהה במקום לנהל דיאלוג עם החיילים ולשכנע אותם בערבית, אותה אף אחד מהחיילים אינו מבין, שהם תפסו את הילדים הלא נכונים. החיילים ממשיכים לדבר אליו בעברית. הדבר היחיד שהם מכירים בערבית זה "ג'יב אל הוויה" ו"שו איסמכּ?".

"אף אחד פה לא מבין ערבית?", תמה בסוף הדוד בייאוש בערבית. "תיכף יבוא המפקד", עונה לו החייל בעברית.

לאורך כל האירוע החיילים מודעים היטב לנוכחות המצלמה. בשלב מסוים אחד מבקש בקול רם לתת לצלמת העקשנית נבוט, וחברו עונה לו "לא אחי, אתה לא יכול לתת לה נגחה".

בסוף הפוסט הבאנו בכתב את התסריט המלא של המחזה שאף כותב, מוכשר וסוריאליסטי ככל שיהיה, לא היה מצליח להמציא.

> ביהמ"ש הצבאי: המשפט נגד עהד תמימי ייסגר בפני הציבור והתקשורת

צילום מסך מתוך סרטון "בצלם"

צילום מסך מתוך סרטון "בצלם"

על פי נתוני בצלם, נכון לסוף דצמבר 2017 הוחזקו בבתי הכלא הישראלים 352 קטינים במעצר. על פי ארגון זכויות האסירים הפלסטיני אדמיר, מאז שנת 2000 נכלאו מעל ל-12,000 ילדים פלסטינים באשמה של זריקת אבנים. הנתונים האלו אינם כוללים את כל הילדים, כמו השניים שבסרטון, שמעוכבים למספר שעות, שמטרתן להעביר מסר מאיים. נטו להפחיד ילדים קטנים.

פנינו לדובר צה"ל וביקשנו את התייחסותו לכך שהילדים עוכבו למשך כשעתיים למרות שהחיילים לא יכלו לזהות כי הם אלו שזרקו אבנים. בנוסף שאלנו כיצד ייתכן שכוח של חיילים מסתובב בעיר בה כל התושבים הם דוברי ערבית, כאשר אין אף דובר ערבית בכוח? כיצד מצופים החיילים להצליח לתקשר עם סביבתם?

בדובר צה"ל בחרו שלא לענות לשאלות ולהתעלם מהנראה בסרטון, והעבירו את התגובה הבאה: "ב-31 בינואר 2018 השליכו מספר נערים פלסטינים אבנים אל עבר כוח צה"ל בשכונת ג'אבל ג'והר בחברון. הכוח עיכב את החשודים לתחקור במקום על פי הנוהל והם שוחררו מיד בתומו".

מחזה בארבע מערכות

חוץ. חברון. לילה. קבוצת חיילים צועדת בחשכה לכיוונם של שני ילדים.

*

חייל שואל: גרינברג, אתה בטוח שזה הם אבל?

חייל אחר קורא בקול: מצלמים אותנו! מצלמים אותנו.

חייל שואל שוב: גרינברג אתה בטוח?

גרינברג: לא בטוח, ראיתי משהו, זה אבל…

חייל קורא שוב: מצלמים אותנו.

החיילים מתקדמים ומדברים ביניהם, מתקרבים ומצטרפים לשני חיילים שאוחזים בשני ילדים.

חייל: מי אלה? זה שני אלה?

ילד, בערבית, שהחייל לא מבין: זה לא אנחנו, האכלנו את הכבשים.

למקום מתקרב אדם מבוגר, דודם של הילדים. הוא אומר לחיילים בערבית שהחיילים לא מבינים: הם היו עם הכבשים, מה הוא רוצה מהם?

המפקד פונה לעבר הדוד בעברית, שהדוד אינו מבין: "מה יש?"

הדוד, (בערבית שהמפקד אינו מבין): אהלן, תסתכל עליהם, הם האכילו את הכבשים. אני עמדתי לידם, למה החייל בא ולקח אותם?

המפקד שואל (עברית): מי אתה? מי אתה?

הדוד מנסה להסביר בערבית שהוא הדוד של שני הילדים, אבל המפקד מבין דווקא שהוא אבא שלהם.

חייל אחר מתערב, מנופף בידו ואומר את המילים היחידות שהוא מכיר בערבית כנראה: ג'יב אל הוויה!

הדוד מוציא תעודה מכיסו

* *

החיילים חוזרים להתדיין ביניהם אם אלו הילדים שזרקו אבנים.

חייל: [זה] הם, נכון אנגלר? גרינברג?

חייל אחר: גרינברג, תשאל את גרינברג הוא ראה את הפנים שלהם.

חייל שואל את גרינברג: זה שני אלה?

גרינברג: אני חושב שכן…

החייל שביקש את תעודת הזהות מהדוד אומר בביטחון: הם ראו שני ילדים רצים לתוך האורווה. נו, מי זה יכול להיות? אין שם עוד ילדים. הם התחבאו.

הדוד מנסה שוב להסביר (בערבית): אני האכלתי איתם את הכבשים, הם באו וגררו אותם, מה רוצים מהם?

החייל, שלא מבין אותו, קוטע אותו ושוב מבקש את תעודת הזהות, הדוד מגיש אותה.

הדוד מנסה להסביר לחיילים שהם טועים, אבל החיילים לא מבינים.

צילום מסך מתוך סרטון "בצלם"

צילום מסך מתוך סרטון "בצלם"

החיילים קוראים שוב לגרינברג, מבקשים ממנו להסתכל על הילדים ולהגיד אם אלו הילדים שהוא ראה קודם. אבל גרינברג ממש לא בטוח: "אני חושב, אני לא ראיתי…".

החייל מתעודת הזהות: זה זה, בקיצור. ראה שני ילדים נכנסים לאורווה ושם הם היו.

חייל נוסף מתערב: זרקו עלינו אבנים, נכנסו לבפנים, אני לא ראיתי את הפרצוף שלהם. אני לא ראיתי את הפרצוף שלהם.

למרות זאת המפקד מחליט כן לקחת איתו את שני הילדים.

* * *

הם מתחילים ללכת ואחד החיילים אומר לשני כשהוא מצביע על מתנדבת בצלם שממשיכה לתעד את האירוע בקור רוח ויציבות נדירים: תנו, תנו לזאתי איזה נבוט.

חברו עונה לו: לא, אתה לא יכול לתת לה נגחה אחי.

הדוד ממשיך ללכת אחריהם לשאול לאן לוקחים אותם ומנסה למחות על כך. זה לא בסדר, הוא קורא, אולם החיילים לא מבינים מילה. הם לוקחים את הילדים, וחוסמים את דרכם של צלמת בצלם ושל הדוד.

אחד החיילים פונה לדוד: הבן שלך זורק אבנים ואתה תקבל על זה קנס.

את המילים "זרק אבנים" הדוד מזהה. הוא מרים את קולו, ומדבר בערבית: למה "זרק אבנים" (את המילים האלו הוא אומר בעברית י.מ.)? החייל לקח אותו מבין הכבשים, הוא אפילו מריח מכבשים.

המפקד מנופף עליו באצבע ומאיים: את זה תגיד בחקירה, תוריד את הקול שלך. תוריד את הקול שלך.

הדוד מנסה (ערבית): הבעיה שאני לא מבין עברית, לא מבין עברית.

המפקד מנופף באצבעו מרים את קולו (עברית): סתום ת'פה שלך
ואז הוא מנסה להרגיע ולהסביר לדוד מה קרה. אבל הדוד לא מבין דבר.

הדוד פונה אליו (ערבית): אתה יודע ערבית?

המפקד (עברית): מה זה?

הדוד (ערבית): אתה יודע ערבית?

המפקד מסתכל סביב (עברית): אני לא מבין אותך. מישהו מבין ערבית?

הדוד פנה לעבר החיילים ושואל: מי מכם יודע ערבית?

המפקד אומר לו: הכל בסדר עוד מעט המפקד יגיע.

הדוד שואל בתמיהה: אף אחד לא יודע ערבית?

למפקד יש עדיין סימני שאלה. הוא מנסה לברר שוב עם החיילים אם אלו הילדים שזרקו עליהם אבנים. החיילים לא בטוחים.

אחד החיילים אומר: אני לא זיהיתי פנים, אני זיהיתי אותם נכנסים

למרות זאת המפקד סוגר עניין ומחליט: זה הם. זה הם.

* * * *

למקום מגיע קצין, והדוד שוב מנסה לשכנע שאלו לא הילדים הנכונים. הקצין מבין שכדאי גם לו לתעד את האירוע, ואחד החיילים שולף טלפון עם מצלמה. למקום נקלע גם אדם שדובר את שתי השפות והקצין הופך אותו בעל כורחו למתורגמן של הכוח.

הקצין לא מעוניין בתרגום דבריו של הדוד, ומחליט לקחת את הילדים למשטרה "שמה יעשו איתם מה שרוצים".

הקצין פונה אל המתרגם ומבקש ממנו שיעביר מסר לדוד "בצורה יפה": "עוד פעם אחת נזרקת פה אבן, אני בא אליו לבית, אני הופך לו את כל הבית ולוקח את שני הילדים האלה והוא לא יראה אותם שבוע".

> בין הכסף והפחד: דיווח מיוחד מדרך המכשולים של הפליטים ברואנדה

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
מרצים רבים תמכו במכתב הנזיפה במרצה בגלל הדעות שלה על 7 באוקטובר. סטודנטים באוניברסיטה העברית מפגינים למען הדחתה של פרופ' נדירה שלהוב-קיבורקיאן (צילום: חיים גולדברג / פלאש 90)

מרצים רבים תמכו במכתב הנזיפה במרצה בגלל הדעות שלה על 7 באוקטובר. סטודנטים באוניברסיטה העברית מפגינים למען הדחתה של פרופ' נדירה שלהוב-קיבורקיאן (צילום: חיים גולדברג / פלאש 90)

אקדמיה שלא יוצאת נגד ההרג והדיכוי לא ממלאת את תפקידה

כשהופיע איום על ביטול פרסי ישראל, האקדמיה בישראל הזדעקה. אבל היא בוחרת למלא את פיה מים ביחס לזוועות בעזה, ואפילו עוזרת בסתימת הפיות של סטודנטים ומרצים פלסטינים. ככה לא עושים אקדמיה

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf