תחפושות שטנה, חיילים ומתנחלים חוגגים ופלסטינים נצורים: עדלאידע בחברון

כמאה חמישים מתנחלים השתתפו היום (שלישי) בחגיגות פורים בחברון וצעדו לאורך רחוב השוהדא שסגור כבר 25 שנים לתנועת פלסטינים – מאז הטבח שביצע ברוך גולדשטיין. הם צעדו משכונת תל רומיידה ועד מערת המכפלה, כשמאות חיילים ושוטרים מלווים אותם ומונעים מפלסטינים להתקרב או לעבור באזור.

החוגגים התגאו שמדובר ב״עדלאידע״ היחידה בארץ, לאחר שהעדלאידע בחולון, שהיא הגדולה ביותר בארץ, בוטלה, וכך גם בערים אחרות בתוך ישראל. אך גם על חברון השפיעה הקורונה – והנוכחות באירוע היתה דלילה מהרגיל. בהזמנה לעדלאידע, נכתב שהיא תצא מ"צומת אלאור", המקום שבו, בפורים לפני ארבע שנים, ירה החייל אלאור אזריה למוות בפלסטיני ששכב פצוע על הקרקע. כמה עשרות מטרים משם עמד הצלם עימאד אבו שמסיה, שצילם את האירוע והתיעוד שלו הוביל לפתיחת החקירה.

קבוצה של צעירים שנראו שיכורים כבר לפני השעה 11 בבוקר, דפקו בכוח על דלת של משפחה פלסטינית הסמוכה לביתו של אבו שמסיה. חייל מיואש ניסה להרחיק אותם כשהוא אומר ״אתם מקשים על העבודה שלי״. ״תן לנו להנות קצת מפורים״, ענה המתנחל. כשהוא הבחין באבו שמסייה בבית הסמוך, הוא אמר לחברו ״טעינו בבית, הנה המניאק״. אבו שמסייה אמר בשקט: ״אני רק מקווה שהאירוע יעבור בשלום״.

אורית סטרוק, מראשי הישוב היהודי בחברון, הציגה תחפושת מקורית: צילומים של חברי הרשימה המשותפת וציוץ מהטוויטר של ח״כ עיאדה תומא סולימאן בו נכתב כי גם לאחר הקמת מדינה פלסטינית ״תמשיך להיאבק למען מדינת כל אזרחיה״, ודגל ישראל בתור חצאית. תושב אחר התחפש ל״שר משפטים״ עם כאפיה וסמל של הרשות הפלסטינית. אחרים בחרו בתחפושות ״מסורתיות״ יותר והתחפשו ל״ערבי״ עם כאפייה, חייל, שוטר ואפילו לראפר ״הצל״.

״למרות שהיו פה תיירים מכל מיני מקומות, הקרונה לא הגיעה לחברון״ סיפר ברוך מרזל, שחבש כובע עליו נכתב ״Make Hebron Great Again", לכתבים הבודדים שהגיעו לאירוע. ״חברון היא עיר חזקה וקדושה ליהודים והאבות שומרים עלינו, בעוד בבית לחם, העיר הקדושה לנצרות, הקורונה חוגגת״.

הצועדים, רבים מהם בני נוער שאחזו בבקבוקי יין, חלפו על פני החנויות שנסגרו לפני 25 שנה, שדלתותיהן מרותכות ועל חלקן צוירו מגיני דוד. לפני כשבועיים, הפגינו מאות פלסטינים לציון יום השנה לטבח במערת המכפלה, ובקריאה לפתוח את רחוב השוהדא.

גם ביום רגיל חברון, ובמיוחד רחוב השוהדא הם ייצוג מזוקק של השליטה הישראלית בגדה המערבית ב-53 השנים האחרונות: מאות חיילים מאבטחים פחות מ-500 מתנחלים, הגבלות קשות לפלסטינים, ומחסומים ואלימות יום יומית. אך בפורים המציאות הזאת הופכת לעוד יותר קיצונית – פלסטינים לא מורשים אפילו לפתוח את דלת ביתם, חלקם מביטים על הצעדה הצבעונית מבין הסורגים שהתקינו כדי להתגונן מאבנים שמשליכים המתנחלים, חיילים רוקדים עם מתנחלים והמחסומים הספורים שדרכם פלסטינים עם אישור מיוחד יכולים להיכנס לרחוב השוהדא, נסגרים לרגל הצעדה. המוזיקה הרועשת, הריקודים והתחפושות הצבעוניות בולטות עוד יותר על רקע רחוב הרפאים, החנויות הסגורות שהצבע על דלתותיהן דהה והן מכוסות בגרפטי בעברית.

אחד מאותם ממחסומים הוא ״חסם השוטר״, ממנו עוברים מהצד ״הפלסטיני״ של העיר לרחוב השוהדא פלסטינים שזכו לאישור מיוחד. כשהצעדה עוברת ליד המחסום, קבוצת חיילים מצטלמת עם מתנחלים מחופשים, חלקם על קביים. נראה שאיש בכלל לא שם לב שבצד השני של המחסום נמצאים פלסטינים.

לפני ההגעה למערכת המכפלה, הצועדים עוברים ליד בניין השוק הסיטונאי, שהיה אחד השווקים הגדולים בחברון ונסגר אף הוא בשנת 1994. בשנה שעברה אישרה הממשלה תוכנית בנייה של שכונה חדשה ליהודים במתחם זה. על פי התוכנית, החנויות הפלסטיניות ישופצו ולבעליהן תינתן אפשרות, תיאורטית כמובן, לפתוח  אותן. מי הקונים שיגיעו לרחוב הסגור, זו כבר שאלה אחרת. מול השוק, מאות פלסטינים עמדו בבית הקברות הפלסטיני שסמוך לרחוב השוהדא וחיכו שהצעדה תסתיים, כדי להתחיל בטקס ההלוויה לקרוב משפחתם, כשברקע מתנגן השיר ״נקם אחת משתי עיני״.

בכל ימות השנה מתקיים שיתוף פעולה הדוק בין הרשויות- הצבא והמשטרה לבין המתנחלים בעיר, אך בפורים ניתן לראות פיזית, שמי שאמור תיאורטית לשמור הפלסטינים החיים העיר ולמנוע פגיעה בהם, חוגג פיזית ביחד עם המתנחלים. באמצע הצעדה, החוגגים מעלים את הכתפיים את אחד ממפקדי הצבא ורוקדים איתו. אחרים מחלקים משלוחי מנות לחיילים. אחד מהם ניגש בשקט לקבוצת ילדים פלסטינים המשקיפים מהצד על הצעדה, ונותן להם את הממתקים.