newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

תושבות שכונות ופעילות דיור ציבורי דורשות תיקון חברתי מיאיר לפיד

״כל הדיבורים שלכם על צמיחה ועל תקציב חברתי לא מגיעים תכלס לבן אדם, לאישה שעובדת בקושי, ולא מצליחה לפרנס ולשלם שכירות ולגדל את הילדים שלה״, הטיחו הפעילות בלפיד בכנס "העם דורש תיקון חברתי", לקול תשואות הקהל

מאת:

צילמו וערכו: יותם רונן וקרן מנור,  כתבה: קרן מנור

יום ראשון. חדר 223 בביניין גילמן באוניברסיטת תל אביב מלא באדם. כנס ״העם דורש תיקון חברתי״ מתחיל. לאחר דברי פתיחה מטעם המארגנים עולה חבר הכנסת יאיר לפיד, הראשון מבין הנואמים בכנס, ונושא דברים. כותרת המשנה של הכנס ״תקציב 2015-16: מהבטחות לביצוע״. תושבות כפר שלם, גבעת עמל ופעילות צוות דיור ציבורי יושבות בקהל ומקשיבות. כשמגיע זמן השאלות הן דורשות את התיקון החברתי מלפיד.

״כל הדיבורים שלכם על צמיחה ועל תקציב חברתי לא מגיע תכלס לבן אדם, לאישה שעובדת ועובדת בקושי, ולא מצליחה לפרנס ולשלם שכירות ולגדל את הילדים שלה״, אומרת לו פעילת הדיור הציבורי. הקהל מגיב במחיאות כפיים. פעילה אחרת, המציגה עצמה כאמא עובדת לשני בנים תאומים המשרתים בצבא וחוזרים הביתה למקרר ריק, מצביעה על האשמים במצבה :״זה ביבי, זה לפיד, זה הבית היהודי, אתם האחראים הראשיים״, וממשיכה, ״הבנים שלנו עוזבים את הצבא״.

> למה התפרצתי לכנס של הבית היהודי

צפו: פעילות הדיור הציבורי ותושבות שכונות מטיחות לעבר לפיד את טענותיהן:

תושבות גבעת עמל מניפות באנרים בכנס. (צילום: יותם רונן/אקטיבסטילס)

תושבות גבעת עמל מניפות באנרים בכנס. (צילום: יותם רונן/אקטיבסטילס)

האחרות מצטרפות ומניפות באנרים ושלטים. לניסיונות, הפיזיים מיותר לציין, של אנשי האבטחה להוריד להן את השלטים הן מגיבות במלים: ״אנחנו באנו פה ממצוקה. אנחנו נניף שלטים, זה הזמן שלנו״. וגם: ״יש פה שלטים של הליכוד, גם אותם אתם מוציאים?״, ובקריאות ״העם דורש דיור בכבוד״. ההטחות נגד הממשלה, בכיוון ישיר לביבי וללפיד, ממשיכות. היה נראה לי לרגע שפרופ' מנואל טרכטנברג, זז בכיסאו באי נוחות, אבל אולי זה רק בגלל המצלמות.

יאיר לפיד עומד בפינה ושותק. (צילום: יותם רונן/אקטיבסטילס)

יאיר לפיד עומד בפינה ושותק. (צילום: יותם רונן/אקטיבסטילס)

 > כעשרים משפחות פונו באלימות בשכונת גבעת עמל

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf