newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

שתהיה שנה של אומץ לב פוליטי

הניצחון הגדול ביותר של הימין הוא שהשמאל הפסיק כמעט להיאבק על הדרך, ועבר להגנה על האנושיות. מי יתן ובשנה הבאה נדע לעבור מהתנגדות ומחאה להצבת אלטרנטיבה פוליטית

מאת:

מחשבות על תהליכים, כמו שאני מבינה אותם: העובדה שעברנו ממאבק על עמדה פוליטית למאבק על שמירת צלם האדם. אני לא נכנסת עכשיו לאפקטיביות של המאבק הפוליטי או על המוטיבציות שלו, אבל לפחות ברמת השיח היה כאן עימות בין שתי תפיסות עולם. יש היום עמדה אחת שהיא השלטת באופן אבסולוטי, שהדורסנות שלה חוצה קווים אדומים שבעבר נשמרו כחלק מהמוסכמות הבסיסיות שחברה לא יכולה להתקיים בלעדיהן, ומה שנשאר מהמחנה שמנגד – ונשאר ממנו מעט מאוד – עסוק בעיקר בהתנגדות לביטויים האנטי-הומניים המחריפים והולכים של הדורסנות הזו. במילים אחרות, אם פעם השמאל היה מפגין בעד יציאה מהשטחים ושתי מדינות, היום הוא מפגין נגד רצח המוני של מפגינים בעזה, נגד חקיקה שכל תכליתה לבזות את האחר, נגד שליחת פליטים אל מותם, וכדומה.

אפשר להבין את המעבר הזה להגנה על החזיתות האחרונות של האנושיות שנמצאות כולן תחת מתקפה מכוונת וברוטלית. מספיק לראות את חגיגת אנשי "אם תרצו" ו"רגבים" אתמול בח'אן אל אחמר כדי להבין כמה עצם האנושיות שלנו כחברה נרמסת והולכת. ובו בזמן, זה אולי הניצחון הגדול ביותר של הימין בשני העשורים האחרונים – שהפסקנו כמעט להיאבק על הדרך, ועברנו להיאבק על המחיר שהיא גובה.

(צילום: היבה אסלן)

באים לחגוג את חורבנו של האחר. פעילי אם תרצו ורגבים בביקור בח'אן אל אחמר לאחר שבג"ץ אפשר את הריסת הכפר (צילום: היבה אסלן)

מה שמתחולל בח'אן אל אחמר הוא פשע מלחמה גם בלי החולצות החומות של "אם תרצו", והוא רק פסיק במדיניות הטיהור האתני של ישראל בגדה. תפיסת האפרטהייד ביחס לפלסטינים בתוך ישראל ואלה שבשטחים מתממשת גם בלי חוקי לאום ואפילו אם לא היו משפילים פלסטינים בשדה התעופה כעניין שבשגרה. שלא במקרה, אולי, לחלקים נרחבים ממחנה השמאל נוח יותר להיאבק נגד הביטויים הקיצוניים של עמדת הבסיס הזו מאשר להציב לה אלטרנטיבה.

אלה כמובן דברים די בנאליים ומובנים מאליהם, אבל אם יש לי משאלה אחת לשנה החדשה זה שלצד המאבק על זכויות אדם וצלם האדם, נצליח לכונן גם שיח פוליטי עם אלטרנטיבה ברורה לקיים. ושנצליח לעשות זאת בלי התנצלויות, בלי האפולוגטיקה הקבועה על מי אוהב את המדינה יותר, בלי ההתחנפויות הקבועות למיינסטרים ישראלי מדומיין שמכתיבות בעל כורחן שיח פנים יהודי עקר. הלוואי שנהיה קצת יותר אמיצים פוליטית השנה. ושנה טובה שתהיה.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf