שני סרבנים נשלחו לעשרה ימי מאסר כל אחד
עשרות מפגינים, חברים ובני משפחה ליוו את שחר פרץ בת ה-18 וערן אביב בן ה-19, שבחרו לא להתגייס לצבא במחאה על הכיבוש, לבקו"ם בתל השומר. פרץ נכנסת לכלא בפעם הראשונה. עבור אביב זו תקופת כליאה רביעית, לאחר שריצה כבר 54 ימי מאסר
עשרות מפגינים, חברים וקרובי משפחה ליוו אתמול (שלישי) את הסרבנים שחר פרץ (18) וערן אביב (19) עם כניסתם לבקו"ם שבבסיס תל השומר.
שני הצעירים בחרו לא להתגייס לצבא במחאה על הכיבוש, והם נשפטו כל אחד בנפרד לתקופות כליאה של עשרה ימי מאסר בכלא הצבאי.
הסרבנים שחר פרץ וערן אביב מחוץ לבקו"ם בתל השומר, לפני כניסתם לכלא הצבאי, ב-31 באוגוסט 2021 (צילום: אורן זיו)
פרץ, שאתמול היה תאריך הגיוס שלה, הצהירה בפני רשויות הצבא בפעם הראשונה על סירובה להתגייס. היא סיפרה בראיון ל"שיחה מקומית" לפני הכניסה לכלא כי בכיתה ח' הגיעה למפגש עם פלסטינים, מה שהוביל תהליך ארוך שבסיומו החליטה לא להתגייס.
"במפגש הזה הכרתי חברים וחברות פלסטינים, הבנתי שאני לא רוצה לפגוע בהם, לא רוצה לפגוש אותם כחיילת ולהפוך לאויבת שלהם. אני לא רוצה לקחת חלק במערכת שמדכאת אותם באופן יומיומי", אמרה.
בשביל אביב היתה זו הפעם הרביעית שבה התייצב בבקו"ם והציר על סירובו, לאחר שלוש תקופות מאסר שבהן ריצה 54 ימים בסך הכל בכלא הצבאי נווה צדק. בחודש שעבר הוא סיפר על התפרצות קורונה במתקן הכליאה שנפתח השנה.
אביב הגיע במדים לאחר שבמאי החל את תהליך החיול כשהובטח לו שיקבל תפקיד "במנותק מהכיבוש". לאחר שהצבא לא עמד בהבטחתו הוא בחר לסרב, אך מבחינת הצבא הוא נחשב חייל.
חבר הכנסת עופר כסיף (הרשימה המשותפת), שהגיע ללוות את הסרבנים, אמר ל"שיחה מקומית": "מי שמסרב לקחת חלק בדיכוי הכיבוש ובמצור הוא הגיבור האמיתי, ולא מי שהולך לירות במפגינים. לכן הגעתי לתמוך ולחזק את מי שמסרבים לקחת חלק בפשעי הכיבוש. אני מקווה שהאומץ של הסרבנים יחלחל לכל שכבות החברה ויהפוך לתופעה חברתית רחבה".
המפגינים קראו "לא נמית ולא נמות בשירות ההתנחלות", "הכיבוש הוא טרור, הסרבן הוא גיבור", "לא יורות לא בוכות מסרבות להיות כובשות", והחזיקו שלטים שעליהם נכתב: "חייל הקשב אפשר" גם לסרב ו"מסרבות להיות כובשות".
הסרבן הלל גרמי, שב-2018 ריצה 197 ימי מאסר, אמר למפגינים אתמול: "בזמן שהחברה שלנו מסרבת להכיר במציאות, הם בחרו להכיר בה ולהגיד לא, ולסרב לקחת חלק בעוולות שהצבא שלנו גורם".
אביה של שחר, שלמה פרץ, שבעצמו סירב לשרת בלבנון ובשטחים וישב ארבע פעמים בכלא הצבאי, סיפר על התחושות שלו לגבי החלטתה של ביתו: "אלה הבחירות שלה, היא עושה את מה שהחליטה מתוך מודעות, אכפתיות ורצון להשפיע. אני תומך בה אני ומקווה שהיא תצליח בפינה הקטנה שלה לא לעשות דברים המנוגדים לעקרונות שלה ולסרב להיות מה שהיא לא רוצה".
אביב סיפר לפני כניסתו לכלא: "הייתי שלושה שבועות בבית אז עברו הרבה מחשבות, עלו חששות. זו כניסה קשה לכלא בשבילי. אני עדיין שלם עם ההחלטה לא להתגייס. אני מסרב כי זה הדבר הנכון לעשות, אני מסרב כאזרח במדינת ישראל שקיבל צו גיוס וצריך לעשות את הבחירה הנכונה וזה מה שאני מעודד אחרים לעשות".
הוא הוסיף כי הוא מקווה שזו תהיה תקופת הכליאה האחרונה שלו. "אני מקווה שהם ידונו במקרה שלי אחרי שאכנס לכלא לגבי ועדת אי התאמה. בכלא רוב הכלואים הם עריקים, אז יש חיבה כלפי שאני מסרב להיות בצבא, אבל יש אנטגוניזם כלפי הסיבה עצמה".
פרץ אמרה לפני כניסתה לכלא: "אני קצת לחוצה ומתרגשת. אני מצפה לפעול ולהתנגד באופן ממשי לדיכוי ולאלימות".
"הכיבוש הוא חלק אינטגרלי מהצבא"
בראיון לפני הכניסה לכלא ציינה פרץ כי הסיורים והפעילות שבהן היתה בגדה חיזקו את ההחלטה שלה לסרב. "קיבלתי את ההחלטה לפני שהייתי בשטחים, אבל ברור שלראות את החיילים והמתנחלים מול הפלסטינים מחדד מאוד את ההכרה שאני לא רוצה להיות אחת מאותם החיילים, לא רוצה להחזיק נשק עם המדים האלה, המסמלים את האלימות ואת הכאב שהפלסטינים חווים".
הפגנת תמיכה בסרבנים שחר פרץ וערן אביב מחוץ לבקו"ם בתל השומר, לפני כניסתם לכלא הצבאי, ב-31 באוגוסט 2021 (צילום: אורן זיו)
בהצהרת הסירוב שלה, שאותה פירסמה השבוע, נכתב: "אני מסרבת לקחת כל חלק במערכת הגזענית והאלימה הזו, שכל יום מחדש מוחקת את חייהם של חברי הפלסטינים ובני עמם. שכל יום מחדש פורצת לבתיהן של משפחות, עוצרת ילדים וילדות, מונעת מעובדים להגיע לעבודתם ומחקלאים לעבד את אדמתם;
"מערכת שבמשך עשרות שנים סוגרת את האוכלוסייה הפלסטינית ללא יכולת לנוע בחופשיות, מצמצמת את האפשרות לשתות מים נקיים ולקבל טיפול רפואי ושוללת את זכויות האדם הבסיסיות ביותר".
פרץ גם חתמה על "מכתב השמיניסטים" שפורסם בינואר השנה, שעליו חתמו כ-60 בני נוער שיסרבו לשרת בצבא משום שאינם מוכנים לקחת חלק ב"כיבוש ובאפרטהייד". בהמשך מספר החותמים עלה ל-120. ביוני בשנה שעברה היתה פרץ בין יוזמות מכתב "בני הנוער נגד הסיפוח", שעליו חתמו כמה מאות צעירים.
אביב סיפר בראיון ב"שיחה מקומית" במאי השנה כי החליט לסרב לאחר שלמד על המציאות בשטחים. "מאז שהייתי קטן מאוד התעניינתי בחדשות ובאקטואליה. בתחילת כיתה ט' הגעתי למסקנה שכל נושא השליטה שלנו בפלסטינים הוא מן אזור בעייתי ולא מסוקר, ושגם מה שמספרים עליו הוא מאוד עמום ולא מדויק. היתה לי הרבה מאוד ביקורת על זה".
בהצהרת הסירוב שלו כתב: "אני מסרב כי אני מאמין שאם רבים מאוד יסרבו ישראל תהיה מוכרחת לסיים את הכיבוש. אני מסרב כי אני מאמין שלאחר 53 שנות כיבוש, הכיבוש הוא חלק אינטגרלי מהצבא ולא ניתן לשרת בצבא בלי לשרת את הכיבוש".
אביב הצהיר על סירובו להתגייס בפעם הראשונה ב-10 במאי. עם זאת, לאחר שקצין שיפוט הבטיח שידאג בשבילו לתפקיד שלדבריו יהיה "מנותק" מהכיבוש, הוא הסכים להתחייל לשח"ם (שירות חובה במשטרת ישראל).
אותו קצין לא עמד בהבטחתו, ובצה"ל לא הצליחו למצוא לאביב תפקיד. שוב ושוב הציעו לו תפקידים שסתרו את עקרונות מצפונו: ראיון קבלה לתפקיד בשייח ג'ראח או תורנויות אבטחת יישובים, למשל. לאחר שהצהיר שוב כי לא יסייע בהליכים כנגד פלסטינים וכנגד אוכלוסייה אזרחית, דרש ממנו אותו קצין להמשיך בשירות רגיל, ואביב עמד בסירובו.
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן
