newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

שיר: הם לא פליטים, הם שחורים

יושבים על מדרכות ומחכים לבעל הבית, או ללשכה המסדירה או הניירות, לא בתמונות שחור לבן, לא בסרטונים רומנטיים בצבעוני מלוכלך של התחנה המרכזית הישנה. בגדים זולים, מגוחכים, וילדים ישנים על הידיים

מאת:

הם לא פליטים, הם שחורים

סבתא שלהם לא שרה ביידיש, שירים מהגטו

וסבא של סבא שלהם לא היה רב גדול,

אולי הוא היה סתם פועל, או רועה, או מוכר בשוק

ופליט בלי יוחסין מה הוא שווה,

אני שואל אתכם בכנות

 

הם לא פליטים, הם שחורים

יושבים על מדרכות ומחכים לבעל הבית

או ללשכה המסדירה או הניירות

לא בתמונות שחור לבן, לא בסרטונים רומנטיים

בצבעוני מלוכלך של התחנה המרכזית הישנה

בגדים זולים, מגוחכים,

וילדים ישנים על הידיים

> השתיקה שמאפשרת לממשלה לגרש את הפליטים

מיצג "שוק עבדים" של מבקשי מקלט אריתראים מחוץ לכנסת במחאה על תוכנית הגירוש (צילום: אורן זיו/אקטיבסטילס)

מיצג "שוק עבדים" של מבקשי מקלט אריתראים מחוץ לכנסת במחאה על תוכנית הגירוש (צילום: אורן זיו/אקטיבסטילס)

הם לא פליטים, הם שחורים

כמו הלילה, כמו קללה,

כמו חתול קופץ מתוך פח

מסריחים, לא כמונו

שהרחנו מלבנדר וקטורת

אפילו בזמן הפרעות בקישינב, או בבגדד,

או בכוסאומוערס הירואי ועצוב אחר

של ברושורים, עם כינור ופסנתר בכניסה

 

הם לא פליטים, הם שחורים,

טבעי להם למות כילדים עם זבובים על הפנים

בצילומי טלוויזיה, בבתי חולים מאולתרים

במחנות פליטים, בבוץ, בין בניינים הרוסים,

טבועים בים התיכון, 3,000 רק בשנה שעברה

(3,000 שלדים על קרקעית הים,

שאין לה ביקורת גבולות)

טבעי להם

על הברכיים, כפופים ושבורים מול רובי המשטרה החשאית

שאולי מכרה להם מעצמה אטומית אחת, מוסרית מאין כמותה

 

(שהסדירה את כניעתם הסיבובית, השובבה, המחוכמת,

בעסקה של מדינה שלישית וסייבר לרודנים –

מצבנו הבינלאומי מעולם לא היה טוב יותר)

 

הם לא פליטים, הם שחורים, אני אומר לך

הליכוד זיין את כולם, זיין אותם,

דפיקות בדלתות באמצע הלילה וכולם על אוטובוסים, כולם אחי,

כושים בשרשראות ואזיקים, אימהות עם ילדים על הידיים

תביא לי מאתיים גרם שקדים ומאתיים פיסטוק ומאה שחורים

אתה מתחיל עם זה ולא יכול להפסיק

*

> אנשי ונשות חינוך, כך נוביל את הנוער להתנגד לגירוש מבקשי המקלט

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf