שירין אבו עאקלה היא דוגמה למנהיגות נשית פלסטינית

התגובה הגורפת והרחבה להריגתה הפושעת של שירין אבו עאקלה, עיתונאית וכתבת בכירה בערוץ אל-ג'זירה במשך שני עשורים וחצי, הבליטה באופן מיוחד את תרומתה האדירה לתחום העיתונות בחברה הפלסטינית בפרט ובעולם הערבי בכלל.

אבו עאקלה היתה אחת הדמויות המוערכות והנחשבות בעולם התקשורת, ציינו רבים. אך תרומתה והשפעתה לא הצטמצמו לעשייה עיתונאית בלבד, אלא מורגשות בתחומים נוספים בחברה, כמו מעמד נשים, מגדר, תרבות, אמנות, ומטבע הדברים, גם פוליטיקה.

אבו עאקלה היתה אישיות אהודה בקרב העם הפלסטיני בכללותו. הסגנון שלה בהעברת החדשות, ואישיותה השלווה, החמה והחביבה, עיצבו את הפרופיל הציבורי הייחודי שלה. תחושת השייכות העמוקה שהיתה לה קירבה וחיברה אותה לאנשים, בלי קשר להיותה עיתונאית. העובדה שהיא היתה מי שהיא, בבמה כה מרכזית וחשובה בעולם, הפכה אותה לדמות מובילה, משפיעה ולמנהיגה אמיתית.

מותה של אבו עאקלה עוד הבליט את החשיבות של התפקיד שלקחה על עצמה. בתור עיתונאית, היא השפיעה על דעת הקהל, ותרמה לעיצוב הזיכרון הקולקטיבי של העם הפלסטיני בשטחים הכבושים, על ידי סיקור עוולות הכיבוש המתרחשות מדי יום, והפעולות שנוקט נגדו העם הפלסטיני – בכפרים, בערים, במחסומים ובכל מקום שבו הוא נמצא.

היא שידרה בשידור חי, ונכחהה בעצמה בהרבה מצבים אלימים, בקור רוח ובמקצועיות. נוכחותה בכל בית פלסטיני, בקולה הרגוע והבטוח, ליוותה דור. התחביב של ילדים וילדות פלסטיניות רבות היה לחקות את הדרך שבה היתה מוסרת את החדשות.

מודל המנהיגות שהביאה אבו עאקלה, לחברה הפלסטינית בפרט ולעולם הערבי בכלל, הוא יקר ערך. במרחב הציבורי והמקצועי היא היתה דוגמה לדמות של אישה חזקה, חכמה, חדת מחשבה, שבוחרת במקצוע שנחשב עד לפני כמה שנים לגברי. היא היתה מודל לחיקוי לצעירות רבות, שגם הלכו בעקבותיה, למדו והתמקצעו בתחום התקשורת.

בכך, המשיכה את דרכן של מנהיגות פלסטיניות שקדמו לה, שנלחמו בכיבוש בדרכן, ובה בעת עיצבו את התודעה ואת התפיסות הפנים-חברתיות לגבי תפקידן וחשיבותן של נשים במרחב הציבורי ובמוקדי קבלת ההחלטות. המנהיגות של אבו עאקלה התבססה על שני המרכיבים הללו: המקצועיות, והשינוי הפנים-חברתי שהובילה. בחיבור הזה, ובהקשר שבו עבדה, היא יצרה מודל מנהיגות רחב יותר.

נדירים המקרים שבהם עיתונאית אחת מאחדת עם שלם במותה. המוות המצמרר והמתועד, והכבוד שחלקו לה בדרכה אחרונה, שהיה אדיר ממדים ומעטים המנהיגים הפלסטינים שזכו לו, העידו על כך.

ההלוויה נמשכה שלושה ימים, ועברה מג'נין דרך רמאללה ועד ירושלים. בדרך מג'נין לרמאללה, אנשים עצרו את האמבולנס שנשא את גופתה בעשרים כפרים, וביקשו להיפרד ממנה, עדות חזקה מאוד לחיבור שלה לאדם הפלסטיני הפשוט. לצד נוכחות מרשימה של נציגות דיפלומטית ומנהיגות מקומית, וסיקור תקשורתי רחב ידיים, בלטה מאוד הנהירה של המוני העם הפלסטיני מכל רחבי הארץ, להיפרד ממנה בעצב וביגון עמוקים.

האבל על מותה הוביל לטשטוש הבדלי דת, בין מוסלמים לנוצרים, אך חשוב מזה – מחק את גבולות הקו הירוק וחיבר בין כל קצוות העם הפלסטיני. מסע ההלוויה, שלווה בדגלי פלסטין, במיוחד ברחובות ירושלים העתיקה, הכריז בקול רם את ריבונות העם הפלסטיני, ולו באופן סימבולי, על ירושלים.

לאור ההבנה כמה רחוק עדיין סיום הכיבוש, עלינו להמשיך לטפח ולעודד מנהיגות נשית כמו זו של אבו עאקלה, כלומר להוביל, להנהיג, לומר אמירות ברורות לגבי הכיבוש, לנכוח במרחב הציבורי – ולהוכיח לכולם שנשים פלסטיניות יכולות להיות שותפות בתהליכי בניית שלום וסיום הסכסוך הפלסטיני-ישראלי, כל אחת בדרכה שלה.

שירין אבו עאקלה, בחייה ובמותה, יצרה את מודל המנהיגות הנשית האפקטיבי ביותר בתולדות העם הפלסטיני.

ד"ר מנאל שלבי היא פעילה פמיניסטית ופוליטית