"שייאבקו בפשיעה הערבית בלי צבא ושב"כ, כמו בפשיעה היהודית"

הפרויקטור החדש למאבק בנגע הפשיעה בחברה הערבית התמנה שלשום (ראשון) פה אחד על ידי ועדת השרים המיוחדת, שדנה בנושא בהרכב מלא יהודים, ללא נציגות של המפלגות הערביות בכנסת.

אפילו השר הערבי מטעם מרצ לא היה שם, מה שלא הפריע לוועדה לאשר את התוכנית למאבק בפשיעה בחברה הערבית שהציג סגן השר לביטחון פנים, יואב סגלוביץ', ולמנותו לתפקיד הפרויקטור.

סגלוביץ' לקח על עצמו בחודשים האחרונים את הכנת התוכנית למיגור הפשיעה בחברה הערבית, והנחית אותה על שולחן הממשלה ערב אישור התקציב. הוא הרבה להתרוצץ והתייעץ עם גורמים רבים במשרדים השונים ובתוך החברה הערבית עצמה, נפגש עם ראשי ערים ושמע מומחים. הרצון שלו להיכנס לעובי הקורה נראה אמיתי ונחוש, והוא השקיע זמן בלמידת הנושא מקרוב, תוך כדי קיבוץ תוכניות מגירה רבות שהוכנו עוד בזמנה של הממשלה הקודמת.

מהות תוכניתו של סגלוביץ' אינה מהפכנית. היא כוללת מרכיבים שכולנו כבר מדקלמים בעל פה, כמו הצורך בהגברת האמון של האזרחים הערבים במשטרה – שנתפסת כעוינת ומפלה לרעה ערבים; הצורך בגיוס שוטרים ערבים והוספת יותר מאלף תקנים חדשים לצורך כך; פתיחת תחנות משטרה חדשות ביישובים הערביים והגברת האכיפה בנושא אמצעי לחימה לא חוקיים.

הדבר המובן מאליו, שאושר גם בוועדת השרים המיוחדת, הוא הצורך של משרדי הממשלה השונים לשלב ידיים ולתאם ביניהם, דבר שעד כה ממשלות ישראל לא הצטיינו בו.

אוזלת היד של "הצבא החזק והמוסרי בעולם"

הכישלון הזה נשמע מופרך לאור העובדה שכל מהותה של ממשלה מתפקדת היא תיאום בין המשרדים השונים במטרה לנווט את הספינה. יש מקום לשאול למה עד עכשיו שיתוף הפעולה הזה לא נבנה ולא נעשה? למה רשויות המס והרשות למאבק בהלבנת הון לא הצליחו לבלום את תעשיית המזומנים וסכומי העתק שהסחר בנשק ותעשיית דמי חסות מגלגלים בשוק השחור? או את כספי ההלוואות בשוק השחור שבו נופלים הרבה מקורבנות הפשיעה, למשל?

המרכיב השנוי במחלוקת בתוכנית מבחינת החברה הערבית הוא בהחלטה הדרמטית לערב את השב"כ והצבא, שהוזעקו לסייע ביישום התוכנית. נציגי השב"כ כן נכחו בדיון, ואילו נציגי הצבא, מסתבר, כלל לא ידעו על המשימה שמנסים לגלגל לפתחם ולא היו שותפים לה, לפי ההודעה של דובר צה"ל שלא היה תיאום עם הצבא בדבר ההחלטה. בינתיים השר לביטחון פנים כבר הודיע שהצבא לא יהיה מעורב ביישום התוכנית למיגור הפשיעה.

עוד קודם לכן הצהיר סגן השר סגלוביץ' בראיון לערוץ 12 כי פעולות צה"ל יהיו נקודתיות ובמסגרת האחריות המוטלת על הצבא ממילא: למנוע העברת נשק מגבולות המדינה אל תוך ישראל. הנקודה שאליה לא התייחס ראש הממשלה בדברי הפתיחה והסיכום שלו היא שצה"ל הוא עצמו אחד מהמקורות להברחת הנשק מלכתחילה, וכי נדרש בדק בית יסודי שיפסיק את הנגישות השערורייתית אל כלי נשק ומחסני התחמושת הגדושים של הצבא.

אך אם נניח לרגע שהצבא הישראלי אינו מתכוון לכבוש מחדש את הכפרים והערים הערביות והטנקים אינם בדרך לאום אלפחם, ואם נניח שבאמת הוא יצליח לסגור הרמטית את נקודות ההברחה של התחמושת ואת המוכרים מהצפון, המשולש והדרום, אזי נחה דעתי. זאת, כלומר, עד הרגע שבו אני תוהה איך כל השנים הצבא "הכי חזק ומוסרי ביקום" נרדם בשמירה ולא הצליח לעצור את הפריצות האלה. למה בכלל צריך החלטת ממשלה בשביל הברור מאליו?

השלטון הצבאי-מודיעיני בגרסה דיגיטלית

תפוח האדמה הלוהט בישיבה היה הכנסת השב"כ למערכה. נציגי השב"כ דווקא הוכנסו לדיון, ואני מקווה שהסבירו לראש הממשלה שזה לא התפקיד של השב"כ. מדובר בגוף שנהנה מעמימות ומסתוריות סביבו, שמאפשר לו לפעול בחופשיות במלאכת הריגול נגד האזרחים הערבים. זה סוד ההילה האופף את "הכוח הנסתר והבלתי מעורער של השב"כ", שיודע מה אמא שלי בישלה היום לארוחת הצהריים.

לפי דיווח של אבי נוסבאום, בכירי השב"כ ציינו בדיונים קודמים את העובדה שידיהם כבולות אל מול בכירי ארגוני הפשיעה, שמספקים לשב"כ עצמו מידע מודיעיני תמורת העלמת עין מעסקים מפוקפקים של ארגונים אלו. אמירתו של מנסור עבאס בחדשות 12 שלשום (ראשון), כאשר ניסה להמעיט מחשיבות ההחלטה, "השב"כ לא יצא כלל מהחברה הערבית מאז קום המדינה אז למה עושים מזה עניין היום?" הפכה לבדיחת היום ברשתות הערביות.

גם יואב סגלוביץ' ניסה להרגיע את הבהלה שעוררה החלטה זו בקרב האזרחים הערבים וההנהגתם, והסביר שעיקר העבודה הוא להשאיל את האמצעים הטכנולוגים שיש לשב"כ לטובת המאבק הזה, ואין צורך בשינוי חוק השב"כ והרחבת תחומי האחריות שלו.

אלא שלא רק את הציבור הערבי יש לשכנע, אלא גם את חברי ימינה, תקווה חדשה וישראל ביתנו. הטיעון שנבנה כדי להכשיר את המהלך מבחינתם של אלה הוא שאלפי יחידות הנשק שנמצאות בחברה הערבית עלולות לצוף מעל פני השטח בגל העימותים הבא בין אזרחים ערבים ויהודים, בדומה למה שקרה במאי האחרון. אז, ורק אז, אפשר לקבוע ששותפות השב"כ במאבק בפשיעה הוא אכן עניין לאומי ביטחוני מדרגה ראשונה.

להערכתי, יישום רעיון זה מתבשל לו כבר שנים אי שם במרתפי השב"כ, כדי להחזיר את השלטון הצבאי-מודיעיני בגרסתו הדיגיטלית לחברה הערבית. אמצעים עלומים אלו מפרים זכויות יסוד של האזרחים. כעת, בנוסף להעמקת הפער בין האזרחים הערבים ליהודים, בתוך החברה הערבית פנימה הערבים יתחלקו לשני סוגים של פלסטינים: סייעני השב"כ וקורבנות השב"כ.

תארו לעצמכם את מרקם היחסים החברתיים שתייצר החלוקה הזו, בזמן שהמשטרה הכחולה תעודד דיווחים והגשת תלונות ומסירת עדות בטוחה: כל אזרח שיחייג 100 עלול למצוא עצמו מואשם בשיתוף פעולה עם גורמי ביטחון. סוכני שב"כ שזורים בכפרים ובערים הערביות יחזירו אותנו לחשדנות שלנו אחד בשני, הטראומה של נציג השב"כ שמחליט מי יתמנה למנהל בית הספר בכפר תחזור לתודעה שלנו, וגם תפגע במאמצים של המשטרה עצמה בבניית אמון במנגנון שלה והיכולת שלה לתת שירות לאזרחים בלי מתווכים.

חששות אלה משתקפים גם בתגובתו של מחמוד נסאר, הממונה על המאבק בפשיעה מטעם ועד ראשי הרשויות בחברה הערבית, לפרסומים בדבר החלטת ועדת השרים והודעת ראש הממשלה: "החלטת הממשלה לערב את השב"כ בפעילות למיגור הפשיעה בחברה הערבית היא החלטה תמוהה בעיני, ונובעת מגישה בעייתית של מקבלי ההחלטות בממשלה המבוססת על הנחת עבודה שאזרחי המדינה הערבים הם 'איום בטחוני' ולא אזרחים שווי זכויות".

לדבריו, החלטה זו מוכיחה את אוזלת ידה וכישלונה של המשטרה בהתמודדות עם הפשיעה הגואה בחברה הערבית.

הוועד הארצי לראשי הרשויות הביע את התנגדותו בעבר וגם כעת ובאופן נחרץ למעורבות השב"כ בפעילות למיגור האלימות והפשיעה, צעד שעלולות להיות לו השלכות מרחיקות לכת על הציבור הערבי במדינה ופגיעה קשה בזכויות היסוד של האזרחים הערבים.

"אם המדינה אכן מעוניינת בטיפול אמיתי בבעיית האלימות והפשיעה בחברה הערבית, היא יכולה לעשות זאת בלי שב"כ וצבא, כמו שטיפלה בזמנו בפשיעה בחברה היהודית במרכז הארץ", סיכם נסאר.

אמג’ד שביטה, מנכ"ל שותף של עמותת סיכוי, מודאג מעוד נגיסה קשה בגוף הדמוקרטיה הישראלית בעקבות החלטת ועדת השרים בנושא. "בשם המאבק בארגוני הפשע והאלימות, הממשלה מתכוונת לחסל את שאריות הדמוקרטיה. אם השב"כ וצה"ל באמת שואפים למגר את תופעת האלימות, אין להם שום צורך להיכנס ליישובים ערבים. כל מה שהם מתבקשים לעשות זה לעצור את הברחת הנשק מהבסיסים ולהסיר את החסינות שממנה נהנים סוכני השב"כ בחברה הערבית".

בראיון לרדיו אל שמס אתמול אמר סגלוביץ' שהמאבק בארגוני הפשיעה בחברה הערבית הרבה יותר מורכב וחמור מהמאבק בפשיעה בחברה הישראלית שהוא עמד בראשותו בשנות ה-90, ולכן האמצעים הפעם שונים. הוא סירב להתחייב לתמונת ניצחון של מעצר ראשי ארגוני הפשיעה מובאים לכלא או עולים למטוס בדרך לכלא בארה"ב.

"נשים נגד נשק", קואליציה של ארגונים פמיניסטיים נגד נוכחות הנשק בחברה הערבית, פנתה בבהילות לוועדת המעקב לציבור הערבי ולוועד ראשי הרשויות בקריאה להתנגד להחלטת הממשלה. הקואליציה הביעה חרדה של ממש מההשלכות שיש להרחבת הסמכויות של השב"כ על חשבון האזרח הערבי, שיזכה ל"טיפול מיוחד" מתוך התפיסה שהוא מהווה בעיה ביטחונית ולא הקורבן למצב הביטחון האישי המופקר בחברה הערבית.

עו"ד רסול סעדה, שניהל את מיזם "קהילות בטוחות" ביוזמות אברהם, המתמקד במאבק בפשיעה ובאלימות ובסוגיות השיטור ביישובים הערביים, מודאג אף הוא מההחלטה וההשלכות שלה לטווח הארוך על היחסים בין האזרח הערבי למדינה ומוסדותיה, יחס שסובל כבר כעת מחוסר אמון על רקע שיטור היתר כלפי האזרחים הפלסטינים ושיטור חסר כלפי האזרחים הערבים קורבנות הפשיעה.

"החלטה זו עלולה להיות פרק נוסף ביחסינו כמיעוט לאומי במדינה בו מסמנים לנו את גבולות האזרחות שלנו. יכול להיות שלטווח הקצר יספקו לנו הצלחות ותמונות של מעצרים, אך בטווח הארוך אנחנו נצטרך להתמודד עם הגוף הזה שנכנס לנהל לנו חלק מהחיים ויהיה קשה להתאושש מהמעורבות שלו בתוכנו", אומר סעדה.

רוב המגיבים ברחוב הערבי ובקרב נציגי הציבור לא מתלהבים מהתוכנית, אך מוכנים לחכות ולראות מה תוליד לנו בהמשך. לאף אחד אין פתרונות קסם, וברור לאזרחים וגם וגורמי ממשל שהמשימה כיום היא ענקית וסבוכה ונוצרה בעיקר בגלל הזנחה רבת שנים של חמישית מהאזרחים, שאיבדו את מנגנוני הפיקוח החברתי ואת הלכידות החברתית. המרוויחים הגדולים של תהליך זה הם הפושעים, והמפסידים הם האזרחים הנורמטיביים חפצי החיים.

לסיום ראוי להזכיר כי כרגיל, בכל הדיונים האלו לא נאמרה מילה אחת על פשיעה מגדרית ורצח נשים בחברה הערבית, תופעה שרק מחמירה עם השתלטות ארגוני הפשע על חיינו. פנייתנו, ארגוני הנשים, לסגן השר בנושא רצח נשים טרם זכתה למענה. כך, למרות שארגוני נשים הובילו את המאבק באלימות ופשיעה בחברה, כאשר מדברים על פתרונות הן שוב נדחקות לשוליים.