newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

הנרטיב הלאומי שביימה המדינה בדיון נגד שוברים שתיקה

אולם בית המשפט בפתח תקווה הפך להצגה, המדמה ישראל חלשה ומבודדת מול ארגון מנוסה ואהוד. בדיוק כמו שהיא מנסה למכור לעולם. כך זה נראה מתוך כתלי בית המשפט

מאת:

היום (א') התקיים בבית משפט השלום בפתח תקווה דיון בדרישת המדינה מארגון "שוברים שתיקה" לחשוף בפניה מידע שיחשוף את זהותם של חיילים שהעידו בפני הארגון על שרותם הצבאי. מהלך שמתיימר להיות חלק מחקירה פלילית אך נראה כי נועד לגרום להשתקה והפחדה, שיווק תדמיתה של ישראל כמדינה ששואפת "לצדק" (על ידי האשמת חיילים זוטרים שבחרו להעיד, במקום להאשים גם את מי ששלח אותם), וחיסול פעילות הארגון.

הפרקליטות התנגדה לבקשתה של "האגודה לזכויות האזרח" להצטרף כידידת בית המשפט וטענה כי אינה מוכנה ואינה מכירה את החומר. בית המשפט דחה בינתיים את ההחלטה בנושא, אך התיר לעו"ד ספרד שייצג את שוברים שתיקה להתייחס לחוות הדעת של האגודה.

ספרד, בטיעון מרשים, ביקש להתייחס לשוברים שתיקה לא רק כארגון זכויות אדם אלא גם כמיזם עיתונאי וטען כי הסרת החיסיון תפגע פגיעה קשה באינטרס הציבורי – פגיעה קשה בהרבה מעיכוב או אפילו מסגירת החקירה המתנהלת. השופטת העניקה למדינה ארכה להגיש תשובה עד ל-18 ביולי.

שתי פרקליטות מדרג נמוך, מול עו"ד ספרד המנוסה והרהוט

ניתוח מורכב יותר של הדיון בנושא חשיפת העדים של "שוברים שתיקה" אולי אכתוב בהמשך, ובוודאי יהיו גם אחרות שירחיבו על תוכן הדיון. בינתיים חשוב לי להאיר נקודה צדדית לכאורה, שבעיני הייתה בלתי נסבלת.

> בית המשפט יכריע: האם המדינה יכולה להשתיק את שוברים שתיקה?

הצגה ושמה מדינה. בית המשפט בפתח תקווה היום (צילום: שוברים שתיקה)

הצגה ושמה מדינה. בית המשפט בפתח תקווה היום (צילום: שוברים שתיקה)

הפרקליטות, במתכוון או שלא, ביימה כאן מופע מדהים שהוא למעשה מודל של המופע שהמדינה כבר הפכה לאומנות: שתי עורכות הדין מטעם הפרקליטות, נשים, צעירות ולא מנוסות יחסית, אל מול עו"ד מיכאל ספרד – הטוען החד והמנוסה, שמאחוריו אולם מלא בכחמישים תומכים של "שוברים שתיקה". מטעם המדינה אף אחד לא הגיע לתמוך, מלבד דובר "אם תרצו".

נציגות הפרקליטות ביקשו דחייה של הדיון. לרוב השאלות ענו שהן לא יודעות, לא בטוחות ואין להן סמכות. חלק ממעט הטיעונים שהן כן טענו היו מין התגוננות מפוחדת, החל מ"זה מקומם ופוגע כשאומרים שהפרקליטות מושפעת משיקולים פוליטיים והלך רוח ציבורי", ועד אמירה של אחת מהן ש"זה מעליב ולא נעים כשצוחקים", לאחר שכמה אנשים בקהל צחקקו סביב הערה של עו"ד ספרד על מניעיה של המדינה (הציטוטים לא מדויקים אלא מהזיכרון בלבד).

האשליה האופטית הקלאסית שנוצרה באולם בית המשפט הייתה: "שוברים שתיקה" הם החזקים, האגרסיביים, המנוסים ועמוסי התמיכה, מול המדינה החלשה, המבודדת והבודדה, המנסה לשרוד מול האיומים באמצעיה הדלים.

ההיפוך והעיוות המוחלט של המציאות, והשימוש באנשים ונשים אותן המדינה מעמידה בסיטואציות בלתי אפשריות מכר את האשליה כאילו לא מדובר על ארגון קטן שנרדף בשיטתיות על ידי הממסד, מהדרגים הנמוכים ועד שרים בכירים וראש הממשלה, וכאילו חמישים התומכים באולם שקולים להמוני אזרחי ישראל, המאמינים לשקרים שסיפרו להם, ורואים בארגון קבוצה של בוגדים ומסוכנים. כאילו המדינה רוצה לחשוף ולהעמיד לדין את מי שפשע, ורק אנשי "שוברים שתיקה" חסרי הלב מנסים למנוע זאת ממנה.

הנרטיב הלאומי כולו, באולם בית המשפט בפתח תקווה.

> מה אתם רוצים משוברים שתיקה?

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf