newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

אפשר לעצור את אסון האקלים: למה נשבית את הלימודים ב-1 בספטמבר

בני נוער לא יכולים לסגור מפעלים או להעביר חוקים. אבל אם נבחרי הציבור לא עושים דבר כדי להציל את העתיד שלנו, אנחנו חייבים למחות. עינב נשר, תלמידת כיתה ט', מסבירה למה תפגין עם חברותיה וחבריה בתחילת שנת הלימודים

מאת:

כיתה ט', שבה אלמד השנה, נחשבת כשנה קשה: הרבה מקצועות, הרבה עבודות ומבחנים. אבל הקושי שלה או של השנים הבאות והבגרויות מתגמדים לעומת משבר האקלים, שמאיים על העתיד שלנו – ונוכח גם בהווה בדמות השריפות ומזג האוויר הקיצוני. זאת רק ההתחלה, אך הסוף מתקרב אלינו יותר ויותר מהר. מה אנחנו עושים כדי לעצור אותו?

שום דבר. אנחנו יושבים בכיתות שלנו ולומדים לקראת העתיד, אבל איזה עתיד יהיה לנו? עתיד שבו לא נוכל לצאת החוצה כי נמות מחום – במובן המילולי. עתיד שבו ערים רבות, ובהן גם העיר שלי, תל אביב, יוצפו במי ים וישקעו. אסונות טבע ישתוללו, מחלות נגיפיות יתפרצו. זה לא העתיד שלקראתו אנחנו לומדים, כי אנחנו מקווים שהוא לא יתרחש.

אבל השינוי לא יקרה מעצמו. מה התועלת לשבת בכיתות הממוזגות שלנו וללמוד מתמטיקה, אנגלית, לשון או מדעים, כשהעולם מתפרק סביבנו? השינוי המשמעותי ביותר יקרה דרך נבחרי הציבור, אבל נדמה כי להם לא אכפת.

וכשלאף אחד לא אכפת מהעתיד שלנו – אנחנו צריכים לדאוג לו.

לכן, ביום הראשון של שנת הלימודים, אני ועוד מאות בני נוער מכל רחבי הארץ לא נבוא לבית הספר. אנחנו נמחה על המדיניות של נבחרי הציבור, שלפיה הרווחים חשובים יותר מהעתיד שלנו.

: מה הטעם לשבת בכיתות ממוזגות, כשהעולם סביבנו מתפרק? צעדת בני הנוער נגד משבר האקלים במאי השנה בירושלים (צילום: אורן זיו / אקטיבסטילס)

: מה הטעם לשבת בכיתות ממוזגות, כשהעולם סביבנו מתפרק? צעדת בני הנוער נגד משבר האקלים במאי השנה בירושלים (צילום: אורן זיו / אקטיבסטילס)

אני לא אבוא לבית הספר בשביל אותם תלמידים שעולים השנה לכיתות א', ב' ו-ג', שעד שהם יסיימו את התיכון כבר לא נוכל לעצור את המשבר.

אני אבוא לכיכר הבימה ואשאל את כל אנשי החינוך: אם אין לעולם עתיד, למה לי להיות תלמיד?

אני אמחה ואצעק ואפגין כי המצב נורא כרגע, אבל יש לנו עוד אפשרות לתקן אותו. בעוד עשר שנים כבר לא נוכל. גם אם שנת 2030 נדמית רחוקה, אנחנו חייבים לפעול לפני שהיא תגיע, ואיתה גם נקודת האל-חזור, שממנה והלאה לא נוכל להשפיע על דבר.

בתור בני נוער אנחנו לא יכולים לסגור מפעלים מזהמים או לפעול במקום הפוליטיקאים, אבל יש לנו כוח. אנחנו יכולים לגרום להם לפעול. כל עוד משבר האקלים ייתפס כנושא שלא מעניין את האנשים, אף אחד לא ינקוף אצבע בשביל לעצור אותו. במדינות רבות בעולם הוכרז מצב חירום אקלימי, אבל מדינת ישראל לא הלכה בעקבותיהן. בואו נראה לממשלה, ולזאת שתבוא אחריה, שאכפת לנו מהעתיד. חייהם של הילדים שלכם, הנכדים שלכם, וכנראה גם חייכם, מונחים על הכף. רק קול חזק, צלול וברור, קולם של האנשים, יגיע אל נבחרי הציבור היושבים בצמרת ויגרום להם להבין שרווחים לא עושים על חשבון חייהם של אנשי העולם. אולי בטווח הקצר זהו רווח, אבל כל הכסף הזה לא ישנה דבר בעתיד.

אני רוצה שבית הספר יהיה רלוונטי. אני רוצה ללמוד לקראת העתיד. אבל אני רוצה שזה יהיה עתיד שיש סיבה ללמוד לקראתו. אני רוצה שזה יהיה עתיד שבו אוכל להשתמש בכישורים שלמדתי בבית הספר, במקום עתיד שבו אנסה, ללא הצלחה, להתגונן ממזג אוויר קיצוני ואסונות טבע – העתיד הצפוי לנו אם נמשיך לשבת בשקט.

אני מסרבת לשבת בשקט, וכמוני עוד מאות בני נוער בארץ. נמאס לנו שהעתיד שלנו נמצא בסכנה שגוברת מיום ליום, ורק לנו אכפת מזה. אנחנו לא נשב בשקט יותר.

ביום ראשון הקרוב, הראשון בספטמבר, אנחנו ניפגש בכיכר הבימה בשעה תשע בבוקר כדי להראות שהעתיד חשוב לנו יותר מהלימודים שלנו.

מבוגרים יקרים, תמיד אמרתם שאנחנו דור העתיד. למה אתם לא מוכנים לעזור לנו להגן על העתיד הזה?

עינב נשר היא תלמידת כיתה ט', פעילה במחאת הנוער למען האקלים Strike for Future

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf