newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

רק אל תקחו לנו את הגלידה

ידיעות על הרג פלסטינים בידי מליציות של מתנחלים וחיילים, הרס תשתיות מים ומבני מגורים פלסטיניים בידי הצבא או שריפת שדות ועצי זית בידי מתנחלים עוברים בדממה, אבל חרם הגלידה מרעיד את המדינה. בדיוק בשל כך הוא כל כך חיוני   

מאת:

בימי הקיץ הלוהטים, לא פלא שהכותרות זועקות כשחברת הגלידה המפורסמת בן אנד ג'ריס מכריזה שתפסיק למכור גלידה בהתנחלויות ישראליות בשטחים הפלסטינים הכבושים. תכלס, מי לא רוצה גלידה בימים אלו? ועוד עם כל כך הרבה היצע טבעוני. איך אמר ישראל גנץ, ראש מועצת בנימין? "ממשלת ישראל לא יכולה לאפשר מצב שבו חברה מסחרית בינלאומית גדולה מחרימה כחצי מיליון אזרחי המדינה". הפגיעה בזכותו הטבעית של כל אדם, ללא קשר לדת, גזע או מין, לגלידה צ'אנקי מנקי קרה בקיץ חם זועקת לשמים.

זכות יסוד בסיסית. לקוחות בסניף בן אנד ג'ריס ביבנה (פלאש 90)

לפני שבועיים, בכפר חומסה, מרחק שעה נסיעה מביתו של אותו ישראל גנץ, חיילי צה"ל הרסו כפר, העמיסו את כל חפציהם האישיים של תושביו על משאיות והורידו אותם בשולי כפר פלסטיני מרוחק. ההריסה כללה לא רק את מבני המגורים, כלומר המחסה היחיד של המשפחות בחום של צפון בקעת הירדן, אלא גם את מיכלי המים שלהם. אתם בטח תוהים לעצמכם אם בתוך כל זה, ההרס של הבתים, הטרנספר, שבירת מיכלי המים, גם לקחו להם את הגלידה?

תשמחו לשמוע שלא. לתושבי חומסה לא הייתה גלידת בן אנד ג'ריס בפריזר. איך אני יודעת את זה? כי אין להם פריזר. או מקרר. או חיבור חשמל לחבר אליו את הפריזר או המקרר. כי כמו רוב קהילות הרועים באזור C, וכמו כל הקהילות הפלסטיניות החיות במה שצה"ל הכריז כ"שטחי אש" בבקעת הירדן ודרום הר חברון, על אף שהקהילות האלו חיו והשתמשו באדמות האלו לצרכים חלקאיים הרבה לפני שמדינת ישראל בכלל הייתה קיימת, לחומסה אין אפשרות להתחבר לחשמל. או לבנות בתים, או אוהלים. או להתחבר לרשת מים. כי מדינת ישראל דוחה 98.6% מהבקשות לאישורי בנייה של פלסטינים על אדמותיהם בשטחי סי. אין אישורי בנייה, אין מים, אין חשמל, אין פריזר, אין גלידה. אם אתה פלסטיני.

משרד החוץ הישראלי אמר כי ההחלטה של חברת בן אנד ג'ריס לפעול על פי החוק הבינלאומי – כלומר לא להתייחס לשטחים שנכבשו על ידי מדינה זרה כשטחי אותה מדינה – היא "החלטה מפלה ולא מוסרית" ו"פוגעת בישראלים ופלסטינים כאחד". המחוייבות של משרד החוץ הישראלי לשוויון כשזה מגיע לזכות לגלידה מעוררת השראה.

כמו הודעת משרד החוץ שמדובר ב"החלטה מפלה ולא מוסרית" כשהוחלט על עוד גל של "הסדרה" של מאחזים לא חוקיים בשנה שעברה (כלומר הסרת איום ההריסה מהם, אחרי שמזמן כבר חוברו למים וחשמל), לעומת הכפרים הפלסטינים הסמוכים שעל אף שהוקמו לפני הכיבוש עצמו, לא "הוסדרו", אלא, כמו חומסה, נהרסים כל הזמן. בעצם את הודעת משרד החוץ בעניין מפלה ולא מוסרי זה לא ראיתי. בכל זאת, סדרי עדיפויות. יש הפרות זכויות אדם ויש הפרות זכויות אדם – אל לנו להשוות בין הזכות לקורת גג, למים, לחשמל, לשלמות הגוף, ובטח שלא לשלטון עצמי, לזכות היסוד הבסיסית לגלידה.

ציוד שהחורם על ידי הצבא מתושבים במהלך הריסה בח׳ירבת חומסה והועבר למקום מרוחק, 8 ביולי 2021 (צילום: אורן זיו)

מהי הזכות לחיים, לכבוד ולקורת גג לעומת זכות היסוד לגלידה. ציוד שהחורם על ידי הצבא מתושבים במהלך הריסה בח׳ירבת חומסה והועבר למקום מרוחק, 8 ביולי 2021 (צילום: אורן זיו)

חוץ מהטרנספר בחומסה, בשבועיים האחרונים בלבד, התפרסם תחקיר על ירי חי והריגתם של ארבעה פלסטינים בידי מליציות חמושות של מתנחלים וחיילים במאי, צה"ל הרס עשרות תשתיות מים ומבני מגורים פלסטינים, מתנחלים שרפו שדות והשחיתו עצי זית בלפחות שלושה מקרים שונים ואף לא אחד מהדברים האלה הצליח להגיע לכותרות של התקשורת הישראלית.

הכיבוש, המציאות היומיומית של מליוני פלסטינים שפעם אחר פעם זכויות האדם הבסיסיות ביותר שלהם מופרות, לא מצליח להגיע לכותרות הישראליות כבר שנים. אבל החלטה של חברת גלידה אמריקאית כובשת את הכותרות ברגע. וזו הסיבה שההחלטה הזו כל כך חשובה – כי עובדה, היא גרמה לנו הישראלים, להתעסק שוב בכיבוש.

בהודעת משרד החוץ על ההחלטה של בן אנד ג'ריס להחרים את ההתנחלויות נכתב גם כי "החלטה זו לא רק שאינה מקדמת את השלום ופתרון הסכסוך, אלא מחזקת את מתנגדי הפיוס בין העמים". אין לי מושג כמה השפעה יכולה להיות לחברת גלידה על קידום שלום ופתרון הסכסוך, אבל מה שאני יודעת, זה שכדי שיהיה שלום, כדי שיהיה איזשהו "פתרון לסכסוך", כדי שהכיבוש יסתיים, אנחנו כישראלים חייבים להתעסק בכיבוש.

אנחנו חייבים לזכור שהוא קיים כל יום, כמו שפלסטינים נאלצים לזכור זאת כשהם עוברים במחסום בבוקר, או תוהים עם הבית שלהם יהיה שם כשישובו בערב. הייתי רוצה שכחברה, מה שיגרום לנו לזכור שיש כיבוש שחייבים לפעול לסיומו יהיה עצם הידיעה שהוא קיים. הייתי רוצה שקולות של פלסטינים שמנסים שוב ושוב להגיד לנו, להסביר לנו, מה המחיר היומיומי שהם משלמים על זה שעוד אין "שלום ופתרון לסכסוך" יהיו מספיק. אבל זו איננה המציאות, המציאות היא, שאנחנו צריכים שיקחו לנו את הגלידה כדי שנזכר בזה.

אז בבקשה, קחו לנו את הגלידה.

סהר ורדי היא פעילה ירושלמית נגד הכיבוש

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf