רעידת אדמה פוליטית באירלנד: הישג למפלגת השמאל שין פיין בבחירות

תוצאות הבחירות שנערכו באירלנד ביום שבת מרעידות את אמות הספים של האי. מפלגת השמאל הלאומית שין פיין זכתה במספר הקולות הגדול ביותר – כ-24.5%, ושברה לראשונה דואופול ארוך שנים של שתי מפלגות ימין-מרכז בשלטון.

שין פיין זכתה ככל הנראה גם ב-37 מושבים מתוך 160 בדאל, הפרלמנט האירי – הישג חסר תקדים. לפי התוצאות, מפלגות השמאל זכו ב-42% מהקולות וביותר מ-60 מושבים, ההישג הגדול שלהן אי פעם. המפה הפוליטית התפצלה לשלוש מפלגות, וככל הנראה ייקח זמן להרכיב ממשלה.

שין פיין היתה יכולה להשיג יותר מושבים בדאל, אך הצלחתה המטאורית בסקרים תפסה גם אותה בהפתעה. מכיוון שאיש לא ציפה להצלחה כזאת, הריצה שין פיין רק 42 מועמדים באירלנד כולה, אף שבכמה מחוזות היא זכתה במספיק קולות כדי לזכות במושבים נוספים.

המפסידה הגדולה בבחירות היא ככל הנראה מפלגת השלטון הנוכחית, הפינה גאל, שאיבדה לפחות 14 מושבים בדאל. זאת, אף שראש הממשלה הנוכחי (שנקרא טישך – Taoiseach), לאו וארדקר, נחשב להצלחה. הוא קיבל קרדיט על ניהול משא ומתן מוצלח מול בריטניה בעניין הברקזיט ועל מניעה של גבול "קשיח" בין אירלנד לצפון אירלנד, אם כי לא בטוח שהמטרה הזאת אכן הושגה.

גם זהותו של וארדקר, כהומו ובן למהגר הודי, הפכה אותו לסמל של השינוי החברתי שעברה אירלנד, שהיתה בעבר מהשמרניות שבמדינות אירופה.

פיאנה פול, יריבתה ההיסטורית הגדולה של פינה גאל, זכתה להצלחה יחסית בבחירות, והיא כרגע המפלגה הגדולה ביותר בדאל, עם 45 מושבים וסיכוי לחזור להיות מפלגת השלטון.

קשה לתאר עד כמה הצלחה של שין פיין (באירית: אנחנו בעצמנו) היא סיפור גדול בפוליטיקה האירית – וגם מחוץ לה. עבור רבים באנגליה ובצפון אירלנד, שמה של המפלגה קשור באופן הדוק לאלימות ולטרור, בגלל קשריה ההיסטוריים עם ארגון ה-IRA. בבחירות האחרונות בבריטניה, למשל, מנהיג הלייבור היוצא, ג'רמי קורבין, הותקף בגלל קשריו עם חברי שין פיין לאורך השנים. עם זאת, היא המפלגה השנייה בגודלה בצפון אירלנד, וחלק מהממשלה של האזור.

גם באירלנד עצמה המפלגה נחשבה עד כה לקיצונית ומוקצה במשחק הפוליטי המקובל. כאשר שין פיין התחילה לטפס בסקרים לקראת הבחירות הנוכחיות, הכריזו מנהיגי שתי המפלגות הגדולות שבשום מקרה לא יקימו עמה ממשלה.

וארדקר אמר גם אחרי הבחירות שקואליציה עם שין פיין אינה אופציה, בגלל שעמדותיהן של שתי המפלגות "אינן תואמות". לעומתו, ראש המפלגה היריבה פיאנה פייל, מישל מרטין, ביצע פניית פרסה והשאיר את הדלת פתוחה לקואליציה כזאת, כשהוא אומר: "אני דמוקרט, אני מקשיב לעם ומכבד את החלטתו".

עלתה על ההתנגדות לצנע

מדוע נסקה כך התמיכה בשין פיין? למרות טלטלות הברקזיט, נראה שהנושאים הלאומיים שאתה מזוהה המפלגה אינם הסיבה להצלחתה הפעם, ודווקא האג'נדה החברתית השמאלית שאימצה היתה מוקד המשיכה שלה עבור הבוחרים. זאת, אף שתקופת כהונתו של וארקדר נחשבת לתקופה של התאוששות כלכלית מהמשבר של 2008, שפגע קשות במדינה.

מהבחינה הזאת מזכירה ההצלחה הנוכחית של שין פיין את הפעם הקודמת שבה איימה הצלחה של מפלגת שמאל על הדומיננטיות של המפלגות המסורתיות באירלנד. ב-2011, בעיצומו של המשבר, זכתה הלייבור האירית שהיתה באופן מסורתי המפלגה השלישית בגודלה במדינה, ב-20% מהקולות והפכה למפלגה השנייה בגודלה. זאת, בשל התנגדותה למדיניות הצנע שהונהגה באירלנד מיד אחרי המשבר, בתמורה לקבלת חבילת חילוץ מהאיחוד האירופי.

אלא שהלייבור עשתה אז שגיאה פוליטית חמורה, ונכנסה כשותפה זוטרה לממשלת פינה גאל. המפלגה הצליחה לקדם מעט מאוד מהמדיניות שהבטיחה, נהפכה ל"פנים המחייכות של מדיניות הצנע" ואיבדה את אמון מצביעיה. בבחירות ב-2016 כבר צנחה הלייבור לשפל של 6% מהקולות ו-7 מושבים בלבד בדאל, ובבחירות הנוכחיות נראה כי היא נחלשה אפילו יותר.

הפעם, בניגוד ל-2011, אין משבר כלכלי חמור שיסביר את התנודות הפוליטיות הגדולות. אך אף שעל פניו נראה שהכלכלה האירית התאוששה לגמרי מהמשבר, מדיניות הצנע גרמה לרבים להישאר מאחור ולא ליהנות מפירות הצמיחה המחודשת – בעיקר צעירים ועניים.

ההוצאה הציבורית באירלנד היא היום מהנמוכות ביותר בעולם, 25% מהתמ"ג בלבד, והמדינה סובלת ממשברים בתחומי הדיור והבריאות. כ-65% מהבוחרים אמרו במדגמי היציאה מהקלפיות כי נושאי הדיור והבריאות היו החשובים ביותר עבורם בבחירות הנוכחיות. שין פיין התמקדה בנושאים אלה במערכת הבחירות, וכך הצליחה לחדור אל המיינסטרים האירי, ובעיקר אל הצעירים במדינה  – שהצביעו לה באחוזים גבוהים.

בין השאר, הציעה שין פיין להלאים את מערכת הבריאות האירית, שכיום היא משולבת (ציבורית ופרטית), ולייצר מערכת ציבורית בדומה ל-NHS הבריטי. המפלגה מציעה גם השקעה רחבה בבניית דירות חדשות והקפאה זמנית של מחירי השכירות במדינה.

שין פיין אמנם נחשבה תמיד למפלגת שמאל, אבל גלגולה הנוכחי הוא מעין "המצאה מחדש" – ממפלגה שדגלה העיקרי הוא איחוד אירלנד למפלגה שמייצגת קודם כל שאיפה לשינוי המערכת הכלכלית.

המפלגה אמנם כללה את הדרישה לקיים משאל עם על איחוד האי במצע שלה, דרישה שנראית רלוונטית מתמיד לנוכח יציאתה של בריטניה מהאיחוד האירופי. עם זאת, לקראת הבחירות הודיעו בשין פיין שהם מוותרים על הדרישה הזאת כתנאי לכניסה לממשלה. אף שמדובר בצעד סימבולי בלבד, מכיוון שלממשלה האירית כלל אין סמכות להחליט על משאל עם כזה, זה ויתור משמעותי עבור המפלגה.

למרות ההצלחה הגדולה, לא סביר שמנהיגת המפלגה, מארי לו מקדונלד, תיהפך לטישך האישה הראשונה של אירלנד. שתי המפלגות הגדולות יתקשו לשבת אתה בקואליציה, ולא ברור עדיין אם ניתן לבנות על גוש שמאלי עם הירוקים (שזכו גם הם להצלחה חסרת תקדים, 8% מקולות הבוחרים), הלייבור ועוד מפלגות שמאל קטנות יותר כמו הסוציאל-דמוקרטים ומפלגת "סולידריות" שיגיע ל-80 המושבים הדרושים לרוב.

למעשה, נראה שהתוצאה המיידית של הצלחתה של שין פיין בבחירות עלולה לתת תמריץ לשתי המפלגות הגדולות לשתף פעולה זו עם זו, ואולי אף להקים ממשלת אחדות חסרת תקדים.

העבר מוסיף לרדוף את המפלגה

אף שהמפלגה נחשבה עד כה למוקצה בפוליטיקה האירית, היה לה תפקיד חשוב מאוד בהיסטוריה של האי ומאבקו לעצמאות. שין פיין המקורית הוקמה ב-1905, והיתה הבית ההיסטורי של הרפובליקנים האירים, שדרשו עצמאות ואת איחוד האי. ממנה צמחו הפלגים השונים והיריבים שמרכיבים את הפוליטיקה האירית עד היום.

אחרי 1921, השתמשו בשם מגוון גדול של קבוצות ותנועות. מאז שנות ה-70 הוא מזוהה עם מפלגת שמאל לאומית אירית, שחרטה על דגלה את איחוד צפון אירלנד תחת הדגל האירי ושימשה כזרוע הפוליטית של ארגון ה-IRA, שעמד במרכז הסכסוך המדמם בצפון אירלנד ("הצרות" – The Troubles). הסכסוך הזה גבה את חייהם של אלפי אנשים, וה-IRA היה אחראי על פעולות טרור רבות בצפון אירלנד ובאנגליה. "הצרות" הסתיימו ב-1998, עם החתימה על הסכם יום שישי הטוב, שעליו חתמה גם שין פיין תחת הנהגתו של ג'רי אדמס.

אדמס הוא אולי הדמות החשובה ביותר בהיסטוריה המודרנית של השין פיין. הוא עמד בראש המפלגה מאז 1983, ונבחר מטעמה לפרלמנט הבריטי (אך לא נכח בו, בהתאם למדיניות ארוכת השנים של המפלגה), לפרלמנט הצפון אירי ולדאל.

תקופת כהונתו בראש המפלגה התאפיינה מחד בחוסר אמון כמעט מוחלט מצד הממסד הפוליטי של אירלנד ובריטניה, ומאידך באופוזיציה פנימית קשה לכל מהלכי הפיוס שהוביל. למרות זאת, אדמס הצליח להוביל את השין פיין למהלך היסטורי של מעבר למאבק בדרכי שלום, דרך קידום משאל עם שהאפשרות אליו הוסדרה במסגרת הסכם יום שישי הטוב. החתימה על ההסכם הובילה לפירוק ה-IRA מנשקו, ושין פיין חדלה להיות הזרוע הפוליטית של הארגון.

למרות ההישגים האלה, אדמס נתפש בעיני רבים באנגליה כנוכל – לוליין מיומן שהצליח ללכת על החבל הדק של תמיכה מעורפלת בפעולות ה-IRA והכחשת חברותו בהנהגת הארגון במהלך שנות ה-80, תוך כדי קידום מטרות כלכליות וחברתיות שמאליות ויצירת תדמית בעיני העולם של איש שלום שלקח חלק חשוב בסיום סכסוך ארוך.

אדמס פרש מהובלת שין פיין ב-2017, והכריז שלא יתמודד שוב על מקום בדאל. הוא הוחלף על ידי מארי-לו מקדונלד, פוליטיקאית בת 50 שכיהנה כסגניתו מ-2009, ולפני כן היתה חברת הפרלמנט האירופי. ב-2019 התמודדה השין פיין בשתי מערכות בחירות – לרשויות המקומיות ולפרלמנט האיחוד האירופי – ובשתיהן השיגה הישגים בינוניים.

על אף הצלחתה בבחירות הנוכחיות, עברה של שין פיין מוסיף לרדוף אותה. המפלגה טוענת כיום בתוקף שהיא מתנגדת לטרור, אך שבות ועולות טענות שברשות פוליטיקאים ותיקים מהמפלגה מידע על האחראים לפעולות טרור בלתי מפוענחות. זמן קצר לפני הבחירות נאלצה מקדונלד להתנצל לאחר שפוליטיקאי ממפלגתה טען שפול קווין, שנרצח על ידי חברי IRA ב-2007, היה פושע.

אם תיכנס שין פיין לממשלה, יחסה של אירלנד לישראל עשוי להשתנות משמעותית. לשין פיין היסטוריה ארוכת שנים של הזדהות ותמיכה במאבק הפלסטיני, וה-IRA אף נהג להתאמן ביחד עם הפת"ח בשנות ה-80. עם זאת, ייתכן שהמפלגה תעדיף להתמקד בנושאי פנים כדי לפרוע את הבטחות השינוי שנתנה לבוחריה.

האם ההצלחה של שין פיין תהווה שינוי טקטוני בפוליטיקה האירית שיסיים את הדומיננטיות הפוליטיות של מחנה אחד ששררה במדינה עשורים רבים? הדבר יהיה תלוי ביכולתה של המפלגה להימנע מהשתלשלות האירועים שפגעה בלייבור ב-2011, ולתרגם את ההצלחה בקלפיות לכוח פוליטי ארוך טווח. הרבה מזה תלוי גם ביכולתה לאחד סביבה את שאר מפלגות השמאל האיריות, למרות העבר רווי האלימות והשנוי במחלוקת.